אליקה היא משפטנית חריפה, בעלת כושר ביטוי יוצא דופן, וידע רב במשפט הישראלי ובדין הזר; היא שופטת אמיצה, נאמנה להשקפת עולמה, נותנת ביטוי מובהק לערכי היסוד של שיטתנו המשפטית ומתווה דרכים חדשות ומקוריות במשפט העבודה והביטחון הסוציאלי.
אליקה לא היססה להעביר תחת שבט הביקורת השיפוטית חקיקת משנה, מדיניות והחלטות של רשויות השלטון, ככל שנמצאה בהן חריגה ממידת האיזון והסבירות, ומתום הלב הנדרש מרשויות אלה.
אשתדל לסקור בקצרה חלק מפסיקתה של אליקה:
[א] על מעמדו של הפרט, מרכזיותו וחשיבותו כאדם וכעובד במקום העבודה אמרה אליקה:
" עובד אינו חפץ, הוא אינו פיון על לוח שחמט, שניתן להזיזו מעת לעת ללא נימוק מספיק" (עע 701008/98 מאיר בנימין - שר האוצר ואח' פד"ע לח 721).
והוסיפה: "על המעביד להגן על זכותו של העובד לעבוד. זכות זו כוללת את הזכות למינימום פרנסה, זכות הנובעת מהגנה על כבוד האדם של העובד. ברם הזכות לעבוד אינה רק הזכות למינימום פרנסה.... זוהי גם זכות לעסוק במיומנות, להתקדם בה תוך סיפוק מהעיסוק.... שהאווירה במקום העבודה תהא אווירת עבודה נוחה ונעימה. הזכות לעבוד היא גם הזכות שעובד לא יופלה לרעה במקום העבודה" (עע 326/03 מדינת ישראל, משרד הבריאות, המרכז לבריאות הנפש - ילנה צ'פקוב ואח', ניתן ביום 20.2.2006).
[ב] מן הזכות לכבוד גזרה אליקה את האיזון הראוי בין הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק לבין זכויות יסוד אחרות של העובד, ובכללן הזכות לביטוי חופשי ועיתונות חופשית של עיתונאי. כך בפרשת גו'אנה יחיאל - פלשתיין פוסט בע"מ פסקה אליקה, עוד בהיותה שופטת בבית הדין האזורי, כי מקום בו השתנה הקו הכללי של העיתון, יכול הדבר להוות הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של עיתונאי.
[ג] כבוד האדם של מקבלי קצבאות
בפרשנותה את הזכויות מתחום הביטחון הסוציאלי בולטת דאגתה של אליקה למקבלי הקצבאות. בתוך כך פסקה כי:
"הצורך להרחיב את מעגל המבוטחים התחזק גם לנוכח המגמה להכיר בביטחון סוציאלי כזכות אדם חברתית וכמרכיב חיוני בשמירה על כבוד האדם" (עב"ל 273/03 נעמי דוידי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8.6.2004).
בהקשר לענף ביטוח אבטלה התמודדה אליקה עם תבניות העסקה מורכבות ופסקה, כי בנסיבות מסוימות בהן מועסק עובד אצל משתמש באמצעות חברת כוח אדם, יש לראות בו כעובדו של המשתמש לצורך תשלום דמי אבטלה לפי חוק הביטוח הלאומי (דב"ע נה/ 109-2 אסנת דפנה לוין - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ט 326).
[ד] מקום של כבוד נמצא במשנתה של אליקה לעיקרון תום הלב , החולש על חוזה העבודה, על יחסי עמית וקרן פנסיה כמו גם על כל היבטי משפט העבודה האישי והקיבוצי. בפסיקתה, דוגמת פסק הדין בעניין בוכריס, קרם עיקרון זה עור וגידים, יושם וזכה לפירוש תכליתי.
בשוק עבודה בו כל אדם דואג לענייניו, מעלה אליקה על נס את חשיבות תום הלב כנורמה המחייבת את העובד, את המעסיק ואת השלטון.