ברנע מוסיף חטא על פרסום כוזב

העיתונאי נחום ברנע כתב דברי שטות במדורו בידיעות אחרונות (29.09.06). הוא שתה בצמא את דבריו של גיל מסטיי – כאילו היה פרח עיתונות, פרסם דברים חסרי יסוד, והלך שולל, מרצון יש לומר, אחרי הספין של אולמרט-אלומות. עכשיו הוא ממשיך בזאת. ברנע טעה והטעה בדבר סכומי הכסף בהם מדובר, כתב וסתר את עצמו, פרסם כאילו אולמרט שילם מחיר גבוה יותר מזה שהוצע לעד שגוייס, ואימץ למעשה את דברי מסטיי ככזה ראה וקדש, בלא שבדק את העובדות. על כך כתבנו כאן בהרחבה. והנה, גם אחרי שנתפס בקלקלתו, מוסיף ברנע חטא על פשע. במקום לתקן את הפרסום הכוזב והמגוחך שלו ולהתנצל בפני קוראיו – על שניסה, ללא הצלחה, לטשטש את מעשיהם הפליליים של אולמרט ומסטיי, מתעקש ברנע להצביע על ליקויים, כביכול, בתהליך הבדיקה [ישר בעיניים, 06.09.06]. על פרשת אולמרט ראו גם:

• אולמרט - עבריין או פראייר

• כיצד מימנו כספי השוחד לאולמרט

ומה בכל זאת מטריד הפעם את ברנע? טענותיו של מסטיי כאילו דלף מידע ממשרד מבקר המדינה אל עיתונאים, ובעיקר אלי. ברנע מתעלם מהשחיתות של אולמרט, מהשוחד שקיבל, מזכויות הבנייה שקיבלה במרמה חברת אלומות, ומסטיי בראשה, ומהשחתת שורה של פקידים בכירים בעיריית ירושלים. כל זה לא מזיז, כנראה, לברנע. המטרה מקדשת את האמצעים. עתה הוא מנסה לסמן את האנשים "הרשעים" כביכול במשרד מבקר המדינה, כאילו כל מטרתם היא להדליף ולפגוע באולמרט. לא אגרר כאן אחרי ברנע. בטח לא אעסוק כאן בעניינים הנוגעים למקורות מידע. לא אאשר ולא אכחיש. בכל הכבוד, צוות החקירה במשרד מבקר המדינה אינו זקוק להגנת איש. יחד עם זאת, מן הראוי להעמיד כמה דברים על-דיוקם:

• את פרשת אולמרט חשפתי כאן ב- Nfc ובמסיבת עיתונאים. משרד מבקר המדינה, ובמיוחד צוות החקירה, הם בחזקת מקבלי המידע, ממני בעיקר. פשוטו כמשמעו: אין מה להדליף. אני הוא האיש שהעביר מידע למבקר המדינה, בסמוך או לאחר פרסומו באתר. כולל מסמכים מוכמנים, שחלקם טרם פרסמתי בתקשורת. אני גאה בכך וכך אמשיך – כדי לחשוף את פשעיו של אולמרט, המכהן, אוי לבושה, בתפקיד ראש ממשלת ישראל. זו דרכי לפרוץ את קשר השתיקה בתקשורת, שבו משתתפים עיתונאים רבים, רבים מדי, בהם צדקנים ומתחסדים כמו ברנע, ועמיתו מרחוב קרליבך, עורך מעריב, אמנון דנקנר.

• כותב ברנע, כי תוכן עדותו של גיל מסטיי, שנחקר במשרד מבקר המדינה ב- 7 במאי, דלף לעיתונות. "הדיווח העשיר ביותר הופיע באתר האינטרנט של יואב יצחק ב- 24 במאי. עשיר זה לא מילה...". אלא שברנע – שמסתמך על נותן השוחד (הוא מסטיי) לידידו אולמרט, טועה ומטעה. באותה רשימה אין מאומה מעדותו של מסטיי בפני אנשי המבקר. שוב, ברנע לא בדק.

• כותב ברנע, כי עורך-דינו של מסטיי "שלח למבקר המדינה מכתב עם פרטים נוספים. יואב יצחק פרסם ב- 14 ביוני עוד רשימה, ובה מופיעים, לדברי מסטיי, פרטים רבים שאפשר היה לדלות רק ממכתבו". גם כאן נכשל ברנע. לו היה עושה עבודה עיתונאית רצינית, היה יכול לגלות זאת, בנקל: גירסתו המלאה של מסטיי הופצה, במכתב רשמי, באמצעות פרקליטו, עו"ד נבות תל-צור - על-פני חמישה עמודי טקסט. ואין מדובר בסתם מכתב, אלא במכתב-איום שבו מבהירה אלומות את עמדתה, לפרטי פרטים, ודורשת ממני, חושף הפרשה, התנצלות פומבית ופיצוי כספי בסך מיליון דולר (1,000,000 דולר). אגב: באותו מכתב שכאמור הופץ על-ידי אלומות לתקשורת, הבטיחו מסטיי-תל-צור להגיש נגדי תביעה בגין לשון הרע, אם לא אמלא את רצונם. למרבה האכזבה, עד כה לא הגישו תביעה...

• כותב ברנע: "אינני יודע מי היו מקורותיו של יצחק. לא יהיה הוגן להציג לו שאלה בנושא הזה, משום שהוא מנוע מלחשוף מקורות". דבריו של ברנע גם מגוחכים וגם מקוממים. אם אין הדבר הגון, מדוע הוא מחטט במקורותיו של עיתונאי אחר?. חמור מכך: מדוע הוא מאמץ שוב את טיעוניו הכוזבים של מסטיי כאילו אלה דברי אמת? האם הוא אינו יודע על כל אותם ספינים של אולמרט ואנשיו? דוגמית קטנה: מנחם איתן, העד שגייסו אולמרט-אלומות, דרש וקיבל חיסיון – הן על זהותו והן על מועד חקירתו. ואולם, זמן קצר לאחר שנחקר ביום חמישי (6.09.06) דלף הדבר לתקשורת ופורסם. ומי עשה זאת? סייעניו של אולמרט. הם שהדריכו עיתונאים והוסיפו דברי רהב, כאילו הנה-הנה העד העיד, המפנה מגיע, ופרשת אולמרט-כרמיה מתמוססת.

ברנע חוטא לתפקידו ומועל באמון ציבור הקוראים. חבל. גם בשבילו. ברנע אמור לדעת: האמת תפורסם ברבים על-ידי מבקר המדינה. הרבה יותר מהר ממה שחושבים. או אז יתחוור לכולם כי מה שחשפנו ופרסמנו כאן עשרות פעמים, הוא אכן אמת: ראש הממשלה אהוד אולמרט קיבל שוחד. יום הדין מתקרב. ומה יוכל ברנע לומר להגנתו? האם באמת ובתמים הוא מעוניין לשבת בספסל אחד עם דנקנר?