עסקים ישראלים רבים, כפי שנוכחנו לפני כמה ימים בעזרת מבצע האכיפה של חוקי העבודה שביצע משרד התמ"ת, מפירים באופן המוני ושיטתי את חוקי העבודה בישראל, מצפצפים בריש גלי ובראש חוצות על החוק ומתעמרים בעובדיהם.
במהלך המבצע בדקו הפקחים 4,140 עסקים וגילו, כמה לא מפתיע, ואת מה שידוע לכל ילד ואזרח פשוט, בעיקר אם הוא מועסק כעובד קבלן או בחברת שמירה, כי 92% מהעסקים הפרו את חוקי שכר מינימום, שעות עבודה ומנוחה וחוקי עבודה אחרים, 16% מהם באופן חמור. 4.4% מפרים בנוסף גם חוקים צרכניים.
האמת שיש להם גם ממי ללמוד. ראש ממשלה שמסובך בחקירות פליליות של תשלומי שוחד, שר משפטים שמואשם במעשים מגונים ובאונס, נשיא מדינה שחשוד בפרשיות של אונס גם כן, שר אחר שמסובך בפרשיות שוחד ופלילים נוספת - השר המכובד צחי הנגבי - והיריעה עוד קצרה מלהכיל.
לדברי אלי פז, ראש מינהל האכיפה בתמ"ת, נשלחו דוחות לכל העבריינים". לא יאמן, ממש גן עדן. מה יש עוד לומר, אידיליה לשמה ובא לציון גואל. אולם לדבריו של פז המבצע נועד בכלל לעורר רק מודעות בקרב מעסיקים ועובדים לזכויותיהם וחובותיהם ולא ממש לאכוף את החוק.
פז אמר שהופתע ממספר המעסיקים שלא היו מודעים לחוקי העבודה כמו, למשל, חוק הודעה לעובד. במהלך המבצע נחשפו כ-30 אלף עובדים לפקחים ושמעו מהם הסברים" (לדוח המלא של התמ"ת).
אז זהו, שכרגיל במציאות הישראלית, לא מדובר בסתם בעבריינים. אנשי העסקים שלנו פשוט לא יודעים, אבל בסך הכול הם אנשים טובים. ראו מקרה קומברס, קובי אלכסנדר ופרשיות השוחד ובעיות המס שבהם הסתבך בארצות הברית. ובכלל הם עסוקים בעשיית הטוב, כך שאין להם בכלל זמן ללמוד את החוק. האמת, כפי שאמרנו, היא גם שאין מי שילמד.
נשאלת גם השאלה, מה שמקומם לא פחות ממצאי הדוח עצמו, על שום מה מקבל מר אלי פז, עובד מדינה בכיר ופקיד ממשלתי זה, משכורת דשנה ממשלם המיסים הישראלי, בעודו אינו יודע כלום ולא מודע למצב הכאוטי ולג'ונגל חוקי העבודה שנמצאים בתחום אחריותו.
המדינה וממשלת ישראל - מפרי החוקים השיטתיים העיקריים
להלן נביא כמה נתונים נוספים על-מנת לרענן ולחדש את ידיעותיו הדלות של מר אלי פז ושאר ממוני אגף האכיפה במשרד התמ"ת.
בעשרים השנים האחרונות חותרת למעשה מדינת ישראל בהתמדה לביטולם של חוקי עבודה רבים ובעיקר חוקי המגן, שנועדו להעניק רשת ביטחון מינימאלית של זכויות לכל עובד ועובדת בישראל.
ביטול דה-פאקטו זה מתבטא בהיעדר מוחלט של אכיפה וענישה של מפרי החוקים, בניצול "חוק ההסדרים" כדי לעקוף את חוקי המגן, ובהענקת מכרזים ממשלתיים לחברות כוח-אדם ולמעסיקים, שהצעותיהם זולות בזכות התעלמותם מחוקי מגן אלו.
חוגי המגן הנם החוקים המסדירים את שוק העבודה בישראל. מטרתם הנה להבטיח רף מינימאלי של שכר לעובדים, ולמנוע תחרות בלתי הוגנת מצד מעסיקים המשלמים לעובדיהם פחות מאחרים.
החוקים אינם מעניקים הטבות מפליגות, ואינם עוסקים בהסכמי שכר. תכליתם האחת והיחידה של החוקים הינה לספק רשת ביטחון בסיסית ביותר של זכויות, שאותן יש להעניק לכל עובד בישראל.
הנושאים העיקריים שבהם עוסקים חוקי המגן הם:
- שכר - חוק שכר המינימום וחוק הגנת השכר;
- פיצויי פיטורים;
- זכויות סוציאליות - חוק דמי מחלה, חוק שעות עבודה ומנוחה, וחוק חופשה שנתית;
- תנאי העסקה לנשים - לרבות הגנה על נשים בהריון מפני פיטורים;
- שוויון ואיסור אפליה - חוק שוויון הזדמנויות בעבודה;
- שמירה על בטיחות וגהות בעבודה;
הייחודי לחוקי המגן הללו הוא מעמדם ה"קוגנטי", כלומר המוחלט. משמעות הדבר הנה, שלא ניתן למעשה לוותר על זכויות אלו, לצמצם אותם או להתנות עליהם, לרבות לא על-ידי העובד עצמו.
אולם במדינת ישראל של עשרים השנה האחרונות מסתבר שניתן וגם ניתן, בגלוי ובאין מפריע, להפוך לנורמה את הפרתם השיטתית והקבועה של החוקים הללו.
יש לציין שלממשלת ישראל אין כל עניין בהקצאת משאבים לצורך אכיפתם של חוקי המגן והיא מהווה למעשה את המפרה השיטתית העיקרית של חוקים אלו.
משרד התמ"ת מקצה בימי שגרה בדרך כלל פקחים ספורים בלבד למשימה זו. וזאת בזמן שמאות מיליוני שקלים מוקצבים ל"מנהלת ההגירה" (=משטרת הגירוש), או ל"משטרת הקצבאות" (שתפקידה להילחם כביכול ב"בטלנים המרמים את הביטוח הלאומי", למרות שכפי שנוכחנו, הבטלנים האמיתיים יושבים באגף האכיפה של התמ"ת, אינם עושים כלום ואינם מודעים למצב ששורר בתחום אחריותם.
במצב מעין זה, כאשר הממשלה עצמה פועלת נגד חוקי המדינה, אין לצפות ממעסיקים שישמרו על החוק. ניצול ושלילת זכויות עובדים הפכו מזמן לתופעות נפוצות בקרב מעסיקים גדולים וקטנים כאחד.
בעזרתה הנדיבה של ממשלה ישראל, של שריה ופקידיה המושחתים, הכו תופעות אלו ושלחו כבר שורשים כה עמוקים, שרק במאמץ ניכר וקשה במיוחד ניתן יהיה לעקור אותם מן השורש, גם אם תשתנה אי-פעם עמדת הממשלה. ועמדה זו, של המדינה ושל המעסיקים, מסתכמת בתשובה הניתנת לעובדים המתלוננים על ניצול: "תגיד תודה שיש לך עבודה ותשתוק".
המנגנון המרכזי המשרת את שוללי זכויות העובדים הוא מנגנון ההעסקה באמצעות קבלני-מישנה וחברות כוח-אדם. שיעור המועסקים באמצעות חברות כוח-אדם בישראל הוא כ-10% - פי 5 יותר מאשר הממוצע באירופה. לשיעור גבוה זה הגענו במידה רבה בזכות הממשלה, המגייסת עובדים למגזר הציבורי בעזרת חברות כוח-אדם, ודואגת בכל הזדמנות לאינטרסים של פקידיה ושריה במקום לדאוג לאינטרסים של העובדים שלה.
ככל שעובר הזמן מפנה המדינה יותר ויותר מובטלים ומחפשי עבודה לחברות כוח-אדם וללשכות-תעסוקה פרטיות. היא נאבקת גם למען הקפאתו של חוק עובדי חברות כוח-אדם, שהתקבל ב-1996 מתוך מטרה להגביל את היקף התופעה ולהגן על זכויות העובדים. הממשלה גם מתנגדת בתוקף לחקיקה, שתטיל על המעסיק-בפועל אחריות לשכרם ולזכויותיהם של העובדים. תיקון חוק משנת 2000, המחייב להעביר את העובד למעסיקו-בפועל בתום תקופה של תשעה חודשים - גם הוא אינו מיושם (שוב בעזרת "חוק ההסדרים", המתיר לממשלה להתעלם מכל חוק שאינו נוח לה).
ובכן, מהם האינטרסים המשותפים של חברות כוח-האדם ושל המעסיקים, בכללם המדינה והשירות הציבורי? חברת כוח-האדם חוצצות למעשה בין העובדים לבין מעסיקיהם בפועל, ובכך פוטרת את המעסיק מאחריות לתנאי-ההעסקה. כאשר העובד מנסה לתבוע את זכויותיו החוקיות, הוא נתקל בסבך של התקשרויות חוזיות בין הקבלן למעסיק-בפועל, שכל אחד מהם מטיל אחריות על האחר.
ההעסקה באמצעות חברות כוח-אדם מגדירה את העובד כ"זמני" או כ"עובד לפי שעה", למרות שהוא מועסק באותה עבודה במשך שנים. מעמד "זמני" זה חוסך למעסיק תשלום זכויות סוציאליות (כמו פיצויי פיטורים, תשלום לקרן פנסיה, דמי מחלה והבראה, ועוד). אין פלא, אפוא, שהממשלה רואה בהעסקת עובדי כוח-אדם דרך ל"התייעלות" ולקיצוץ בהוצאות.
עובדי חברות כוח-האדם משרתים את הממשלה גם בהורדת השכר הממוצע במשק, מכיוון שהם משתכרים פחות ממה שהיו משתכרים אילו עבדו באופן ישיר אצל מעסיקיהם-בפועל. השכר הממוצע במשק הוא הבסיס ל"תשלומי ההעברה" - קצבאות, הבטחת הכנסה וכד'. שכרם הנמוך של עשרות-אלפי עובדים "זמניים" כאלה מוביל לחיסכון נוסף על חשבון הנזקקים.
יש להבין, כי כוח עבודה מעין זה, שהוא זול חלש ובלתי מאורגן הוא הרווחי ביותר למעסיקים, ובעקיפין ובמישרין גם לממשלה. הפרת חוקי המגן, וההתנגדות להחלתם על עובדי כוח-האדם, נמשכת כבר שנים למרות ניסיונות להילחם במדיניות זו באמצעות עתירות לבג"צ ולבתי-הדין לעבודה, הצעות חקיקה ומאבקים לשינוי חברתי. התחזית לעתידם במציאות של מיתון ואבטלה גבוהה, המלווה באידיאולוגיה של "עידוד צמיחה" באמצעות חיזוק המעסיקים והחלשת העובדים, היא עגומה.
החוק, הכלכלה והדמוקרטיה בישראל – המצב לאשורו נחזור לרגע לקובי אלכסנדר שהזכרנו בתחילת הכתבה. התקשורת הישראלית הממוסדת - זו המגויסת וזו מטעם - הייתה בשבועות ובימים האחרונים במיטבה ועסקה בזמן האחרון ללא לאות בכל עיתון - מודפס או מקוון - לא מעט בצרותיו של המסכן באדם הזה, בן האלים מפנתיאון הכלכלה והמשק הישראלי, היהודי והישראלי המסכן, ששלטונות ארה"ב, לא פחות ולא יותר, אלא המזרימים מיליארדי דולרים לכלכלה ולצבא בישראל, רודפים אחריו על לא עוול בכפו בגלל יהדותו.
לקראת יום כיפור קראנו אף את דבריו ההזוים מאביו של אלכסנדר על הרדיפה כביכול נגד בנו בשל היותו יהודי וישראלי. בנוסף התראיין גם שמוליק שם טוב באמצעי התקשורת וסיפר על חברו הישר כסרגל שסטה אומנם, אבל לא יכול להיות כזה רשע גמור ועבריין סדרתי.
כתב אחר מטעם באתר Ynet, גבי קסלר, עוד חבר של בן האלים, כותב בשבחו ומצדיק את מעשיו: "למי שמכיר אותו ואת פועלו אין שום ספק שאלכסנדר לא תכנן, לא התכוון ולא ידע שהוא עובר על החוק. הוא לא נקי מטעויות וממהלכים שגויים, אבל גם אלו אינם תואמים את ציד האדם שעושים לו מזה חודשים ה-FBI והתובעים הפדראליים". גם קסלר לא חוסך מאיתנו את ישראליותו ויהדותו של העבריין הנמלט ואת פועלו למען האנושות בכלל והעם היהודי בפרט.
נוסיף רק, כבהערת אגב, הערת שוליים, שאזרח ישראלי פשוט מן המניין, שהיה מסתבך עם החוק היה לבטח שומע את האמרה הנדושה שאי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונשו. כמו כן סביר להניח שהיה צריך לחשוף את עצמו לתוכחה ולהטפות מוסר על הצורך לשלם חובות ולהחזיר את מה שנלקח שלא בצדק ואף גרוע יותר מזה בגזל.
בדמוקרטיה הישראלית כנראה כולם שווים, אולם יש כאלה ששווים יותר - אנשי העסקים, בעלי ההון והעשירון העליון, פקידי ושרי הממשלה ואבירי המשק והכלכלה לדוגמא - ויש כאלה - כלומר האזרח הפשוט - ששווים פחות. במדינת ישראל למעשה הם לא שווים פרוטה, תרתי משמע.
אז בין עבירות המס והשוחד של קובי אלכסנדר, של המגזר העסקי וקברניטי המשק והמדינה לבין עבירות על חוקי העבודה, עולה כפורחת הכלכלה הישראלית המטיבה רק עם המעטים ופוגעת כמו תמיד ברבים.
