פרשת הנשיא קצב הנחשפת והולכת מדי יום - אינה מחמיאה למוסד הנשיאות, למדינה כולה, ולנשיא עצמו. גם לגילה, אשתו, היא אינה מחמיאה וזאת בלשון המעטה. לה הפרשה בוודאי כואבת מאוד.
בעת כתיבת דברים אלה טרם הוחלט אם יוגש כתב אישום נגד כבוד הנשיא, ואולם מתנהלת חקירה בחשד של אונס - דבר שאינו מוסיף כבוד למוסד הנשיאות ויתרה מכך - פוגע בתפקודו. מטבע הדברים, פרשה זו, אף שיודגש שוב כי הנשיא עדיין לא בחזקת נאשם, מעלה לסדר היום את נושא הבגידה ובו ידובר.
נשים נבגדות כל יום, מדי יום... ואומרים שהן האחרונות לדעת... גם גברים נבגדים, נבגדים פחות, אבל זה לא כואב להם פחות.
החיים במורכבותם מקשים על התייחסות שטחית אל מעשה הבגידה במונחים של בעד ונגד, טוב ורע... אך מוסכם על הכלל כי הבגידה במהותה היא מעשה שלילי: בגידה במולדת, בגידה בחברים, בגידה במשפחה, בגידה בערכים ובגידת האדם בעצמו.
מוסכם כי בגידה היא פעולה שנעשית בניגוד לאמון שניתן לאדם, אם על-ידי חבר או גוף ציבורי, או המדינה, שלא לדבר על הפרת אמונים על בסיס חוזי בהסכם כתוב, או בהסכם בעל-פה בהשקת כוס יין ולחיצת-יד.
עוד מוסכם, כי הבגידה כשלעצמה - היא הפשע, גם אם אין הנבגד יודע על קיומה כלומר, הבגידה קיימת גם אם אין הנבגד מודע לה.
יש הסוברים כי בגידת אדם בעצמו היא הקשה מכל, אך לעומתם יהיו אלה הבזים לראיית ה"אני" כמרכז הקיום, אלה יטענו כי הבגידה בזולת היא הנוראה מכל, שכן הנזק מוסב על מי שנתן בבוגד את אמונו.
שורשה של המילה בגידה הוא ב.ג.ד. הבגד, בהיותו כסות, מסתיר ומכסה את הגוף הערום, ולא בכדי נאמר "האמת במערומיה", כלומר, האמת ללא כסות, ואשר בטווח הארוך גם אינה ניתנת לכיסוי ולהסתרה, בבוא היום היא תתגלה, האמת במערומיה לעומת השקר הלבוש בבגדים.
התפתינו לבדוק את מקורן של מילים נוספות בהקשר עם לבוש, מצאנו את המילים הבאות מתאימות לתוכן הנידון:
שלמה - הווה אומר שמלה המכסה את כל הגוף בשלמות .ש.ל.ם (לעומת החצאית המכסה את ח.צ.י הגוף).
מעיל - הבא מהשרש מ.ע.ל. המעיל גם הוא מכסה את הגוף ובמשמעות הנוספת -הוא גם שרש המעילה.
חליפה - מהשרש ח.ל.ף. החליפה מחליפה את תדמיתו של הלבוש בה.
צעיף - מהשורש צ.ע.ף. הצעיף עשוי לכסות ולהסתיר את זהות המתעטף בו.
ראינו שמילים אלה הקשורות בכסות הגוף ובלבושו, ממלאות אותה הפונקציה הלשונית והמעשית של הסתרה, כיסוי,החלפה - מילים אלה מתחברות היטב עם המושג: בגידה.
אם נמשיך לבדוק בשורשי מילים בנקל נמצא את שורש המילה נשיא: נ.ש.א. - נישא מעל, גבוה משכמו ומעלה. על הנשיא לשאת בכבוד במשרה מכובדת, עליו לשאת באחריות לתדמית האומה, עליו לשאת ולרומם את הדמות המייצגת אותנו בכל דרג ובכל מפגש.
משרתו של הנשיא היא משרה ממלכתית, ייצוגית, מעונבת, מהודרת ו"מבוגדת" היטב. לכן כגודל התפקיד - כך גודל הבגידה. גדולה בגידתו של הנשיא מבגידתו של אזרח מן השורה, בגידה זו מחליפה את נקיונו כבודו ועליונותו של מוסד הנשיאות בביזוי השפלה וכלימה.
כיצד נבחר הנשיא קצב לתפקידו? למה דווקא הוא נבחר ולא אחר?
האם היה בזמנו איזה שהוא שיקול דעת בבחירתו? הווה אומר, שיקול דעת - להבדיל משיקולים פוליטיים, להבדיל משיקולים שאינם רלוונטיים לכובד המשרה ולחשיבותה? נראה ש"דווקא" היה אומנם השיקול המכריע...
האם על-פי "בגדו" בלבד נבחר האיש? משל "שלמה לכה - קצין תהיה לנו?" (תופעה בה נלחם ומייסר הנביא ישעיהו, תופעה של חולשת המצפון, שגיאה וחטא) או שמא, חלילה וחס, באופן יוצא מן הכלל ורק לצורך תפקיד זה אכן נשקלו תכונותיו, יכולותיו, שאר-רוחו, עליונותו, לבו ונפשו? (שאלה הנשארת רטורית בלבד).
ולעניין אותה הכסות שבה עסקנו לעיל... חג הסוכות בא עלינו לטובה ועל-פי מסורת בית הנשיא - מוזמנים אזרחי המדינה להתארח בסוכת הנשיא בימי חול המועד...
לפי שעה פורסם כי הנהלת המוסד האקדמי "בצלאל" אשר עמדה לשלוח סטודנטים לקשט את סוכת הנשיא, נסוגה וחזרה בה מהבטחה זו... מעניין מי עוד ירים את הכפפה ויימנע גם הוא מלתרום "ביגוד" ליפות את סוכת הנשיא הנופלת...
נראה כי בזמן סוער זה, כאשר אנו תוהים ומתחבטים בשאלה המכרעת על אודות דמותו האמיתית של האיש המסתתר בבגדי הנשיא... אולי מוטב כי גם סוכתו תישאר במערומיה ולא תתקשט כדי לחפות על ריקנותה העולה על תכניה.
ואגב, האם לא לימים אלה התכוון הכותב בספר משלי באומרו: "נשיאים ורוח וגשם אין" (פרק כ"ה פסוק י"ד)?
