עשרות רבות של עובדים סובלים מליקויי שמיעה שונים כתוצאה מאופי עבודתם, כמו ירידה בשמיעה וצפצופים באוזניים, תופעות הגורמות לפגיעה באיכות החיים ולסבל יום-יומי שאין לו מזור.
למרבה ההפתעה, מתברר כי הביטוח הלאומי דחה לאחרונה תביעות של נפגעי השמיעה עקב תיקון בחוק שהתקבל במסגרת חוק ההסדרים של שנת 2005, לפיו נפגעי עבודה אלה אינם זכאים לקבל פיצוי.
במה דברים אמורים אנשים שעובדים בחשיפה לרעש שהיא בד"כ מעל 85 דציבלים, עשויים לסבול, עם השנים, מירידה בשמיעה ומצפצופים תמידיים באוזניים. צפצופים אלה נקראים טיניטוס או טנטון. בד"כ מדובר בעובדי הצווארון הכחול במגזר התעשיה - הפועלים אשר עובדים במכונות מרעישות, נגרים, נהגי משאיות, מסגרים, דפסים, מוסכניקים וכיוצ"ב.
עד לחוק ההסדרים 2005, כדי לקבל פיצוי עקב הטנטון, כל שנדרש ממי שנפגע היה להוכיח חשיפה לרעש מזיק, שבעקבותיה נגרמה ירידה בשמיעה ו/או צפצופים באוזניים. ואכן, אלפי עובדים, שנפגעו עקב החשיפה לרעש קיבלו פיצוי.
מצב זה לא התאים למוסד לביטוח לאומי ולוועדת העבודה והרווחה האמונה על חוק הביטוח הלאומי, שסברו שהדרך להתמודד עם הנזקים היא לא ע"י צמצומם באמצעות אכיפת חוקי הבטיחות בעבודה, אלא ע"י שינוי החוק באופן שישלול את הפיצוי בגין אותם נזקים ובכך יחסוך לביטוח הלאומי את הגמלאות שהיו אמורים לשלם בגין נזקים אלה... מאחר שהרבה אנשים נפגעו עקב חשיפה לרעש, וקיבלו פיצוי, כאמור, הוחלט בחקיקת בזק, להחמיר את התנאים באופן שבפועל מצמצם את זכויותיו של מי שחלה ירידה בשמיעתו ושולל מכל סובלי הטנטון את הפיצוי המגיע להם. אנו נתייחס כאן רק לטנטון.
החוק לא מסתפק עוד בעובדה שהטנטון קיים וכי הוא נגרם עקב החשיפה לרעש במהלך העבודה, אלא דורש שיתקיימו תנאים נוספים אשר, בפועל, מרוקנים מתוכן את הסעיף.
התנאי הראשון לקבלת פיצוי על-פי סעיף 84 א' הוא - שתהיה ירידה של 20 דציבל בכל אוזן, למרות שלחלק גדול מהסובלים מטנטון באוזניים, אין ירידה כזו.
התנאי השני הוא כי על התביעה להיות מוגשת בתוך 12 חודשים מיום התיעוד הראשון. תנאי זה למעשה שולל את זכות נפגעי השמיעה בעבודה שכן, ברי כי טנטון אינו סוג פגיעה שגורם להפסקת עבודה והרבה אנשים חוששים להגיש תביעה כל עוד הם עובדים. זאת ועוד, הרבה אנשים לא מודעים לקשר שבין הצפצופים לחשיפה לרעש, וגם אם כן הם לא יודעים על זכותם לתבוע בגין ליקוי זה. האם יש הצדקה עקב כך לא לתת להם פיצוי כאשר הם כן מגישים תביעה?
התנאי השלישי דורש פנייה חוזרת ונשנית לטיפול רפואי. תנאי זה הוא האבסורדי מכולם, שכן למעשה, כפי שיעיד כל רופא אף אוזן גרון, אין כל טיפול רפואי לבעיה. במציאות, אין באמת מבוטח שפונה יותר מפעם אחת לטיפול, אלא אם כן הוא עושה זאת בעצת עורך דינו אשר מפנה אותו לרופא רק לצרכי רישום פורמליים וכדי לענות על דרישות החוק בטרם יגיש תביעה.
להבדיל ממיסים אחרים כמו מע"מ ומס הכנסה, תשלומי הביטוח הלאומי, בהם חייבים כל תושבי ישראל, כשמו כן הוא, ביטוח של התושב מפני מחלה קשה, תאונת עבודה, פנסיה וכיוב'. התיקון האמור משמעו שלילת הביטוח ממי שכל ימי חייו שילם ביטוח לאומי, כדי לבטח את עצמו כנגד אותה פגיעה ודומותיה.
התנהלותו של המוסד לביטוח הלאומי בהשראת המדיניות הכלכלית של השנים האחרונות מעוררת תחושה קשה של גזילת כספי הציבור, בעיקר מהאוכלוסיה החלשה.
לא למותר לציין שהנפגעים העיקריים בגין התיקון האמור הם עובדי הצווארון הכחול - הפועלים אשר עובדים במכונות מרעישות, נגרים, נהגי משאיות, מסגרים, דפסים, מוסכניקים וכיוצ"ב.
התיקון האמור בחוק הביטוח הלאומי, מתווסף למגמה הבלתי ראויה של המדינה ושל המוסד לביטוח לאומי, להפחית מזכויות המבוטחים, ללא כל הצדקה וללא כל צורך, במטרה לחסוך כספים שעומדים לרשות הביטוח הלאומי, כדי שגורמים אחרים יוכלו להשתמש בהם.
