סילבן, אתה החוליה החלשה

מי שמכיר את סילבן שלום יודע שהאיש ניחן בזיכרון נדיר, ובאינטליגנציה גבוהה במיוחד. התכונות האלה עזרו לו להתחבב על רבים מחברי מרכז המפלגה, שחשו קרובים אליו, רק משום שבמפגשים מחויכים, זכר פרטים רבים עליהם ועל בני משפחתם. בצד המעלות, יש גם חסרונות. אינני מכיר אותו מספיק כדי לפרטן, אבל מקריאת עיתונים למדנו על חיכוכים עם עובדי משרד החוץ, רק משום שניהלו את עצמם בצורה שלא מצאה חן בעיני הבוס לשעבר במשרד החוץ. עכשיו תחברו את הזיכרון הנדיר שלו ואת הפגיעות, ותגיעו לאותה מסקנה שאני הגעתי אליה: סילבן לעולם לא ישכח מה באמת חושב עליו מי שכיהן כשר התמ"ת בממשלת שרון, ראש הממשלה דהיום אהוד אולמרט. קבלו כותרת: "שלום הוא קריקטורה של שר חוץ" (מעריב, 23.4.04). אהוד אולמרט, האיש שסיפק הוכחה שגם פיקציה יכולה להנהיג, התבטא כמי שחושב שסילבן שלום הוא קריקטורה. אולמרט אומנם תיקן עצמו כמה וכמה פעמים וגם התבטא פומבית בזכות סילבן שלום כשר החוץ. אך האם הוא באמת שינה את דעתו? בימים שראש הממשלה נמצא בשפל, הוא מעסיק את עצמו בחיפוש החוליה החלשה אצל היריבה העיקרית. ריצתו של סילבן אל אולמרט מאחורי גבו של נתניהו, מוכיחה שראש הממשלה קלע בול כשהעריך ששר החוץ לשעבר הוא החוליה החלשה בליכוד. החיוך הכבוש והראיון המתחכם שנתן סילבן לדן מרגלית (ערב חדש, 12.10.06), חיזק את התחושה, שהוא נהנה להיות הפצצה המתקתקת מתחת כורסתו של נתניהו. כאילו שאנחנו אהבלים: הפגישה שלו עם ראש הממשלה שחושב אותו לקריקטורה, הייתה בעניין שהוא קריטי לגורל המדינה (הגרעין האירני), ורק אנשים קטנים (אנחנו) ופרנואידים (ביבי), רואים בפגישה הזו משהו שהיא לא. על שני דברים סילבן לא סולח לנתניהו. הראשון, שניצח אותו על מנהיגות הליכוד, והשני: שדרש ממנו (ומאחרים) להתפטר מהממשלה הקודמת, לפני בחירת רשימת הליכוד לכנסת. ולמרות שביבי קבע אותו כמספר 2 בליכוד, מבלי שיצטרך להתמודד במרכז, הוא לא שוכח ולא סולח. מפני שררה היא נקודה רגישה: הוא מכור. באופוזיציה הוא מרגיש כמו דג על חול. הלהיטות שלו לשררה כל כך חזקה, שאם הייתם שמים לו על כף המאזניים האחת: גירוש שמונת אלפים יהודים מביתם, ועל כף המאזניים השנייה: עוד שנתיים בתפקיד שר החוץ, הוא היה אומר למתנחלים: "מצטער, זה חזק ממני"! איך אני יודע?: כי זה בדיוק מה שקרה! סילבן שלום ידע שתוכנית ההינתקות תהפוך את עזה לחמאסטאן. ביום שהתפרסם הראיון שנתן שרון ליואל מרקוס (הארץ, 2.2.04), בו סיפר על תוכנית ההינתקות, הליכוד היה בהלם. ראש הממשלה לא טרח אפילו להתייעץ בעניין הזה, עם שר החוץ (סילבן) והביטחון (מופז) על הנושא הזה. עוד הוכחה לזלזול שלו במכורים לשררה. באותו יום, סילבן המופתע אמר את הדברים הבאים (חדשות ערוץ 2): "צעדים חד-צדדיים, לא יובילו להקטנת האלימות והחיכוך, להיפך. הם יגבירו אותם" (סוף ציטוט). והוא צדק. מאה אחוז צדק!! ולסיום כמה מילים בנימה אישית: סילבן היקר. יצא לנו לדבר פעמיים. היית מאוד אדיב, חם ולבבי. ומדרך הטבע, פיתחתי כלפיך יחס מיוחד. מאז תמיכתך בהינתקות, למרות שידעת להעריך נכונה את תוצאותיה, אתה מאבד גובה. איבדת אותי. לא הייתי טורח בכתיבת השורות האישיות האלה, אלמלא ידעתי, שאת אותו התהליך שעברתי - עברו רבים! חשוב שתדע: חוץ מחיזור אינסופי אחרי חברי מרכז, יש גם מצביעים. אותם לא מעניין ג'ובים. הם רוצים לראות את שליחיהם נאבקים מאבקים אידיאולוגיים. אם אתה מוצא שדרכו של הליכוד היא דרכך, חובתך לשקם (אני חוזר: לשקם!) את תדמיתך שנפגעה קשה. הדבר האחרון שאתה צריך זה שיגידו עליך חתרן בלתי נלאה. היום יותר אנשים מבינים, שהליכוד בדרך הנכונה. אל תהיה מטען צד...