ועדת הבדיקה הממשלתית בראשותו של ד"ר אליהו וינוגרד, איש הגון לכל הדיעות, בוודאי לא תגלה צפונות ונצורות, גם אם תנבור בכל פחי האשפה של מערכות השלטון, מעתה ועד לסוף האלף השלישי. הכשלים ידועים. גם הסיבות ידועות. כל מי שעיניים לו בראשו בוודאי מבין שמי שהתעסק בגירוש יהודים מבתיהם בצפון השומרון ובגוש קטיף בקיץ של שנת 2005, מסיבות זרות לעניין, לא יכול היה להכין את הצבא או את העורף למה שקרה בקיץ 2006. את זה יכול להבין כל אחד. לא אהוד אולמרט ולא עמיר בפרץ אשמים בכך ששאול מופז, או משה (בוגי) יעלון, או בכירים אחרים במערכת הביטחון, נכנעו לגחמות של 'צוות החווה'. יש, אולי, אדם אחד שחייב לנו הרבה הסברים בעניין הזה, אבל אותו, למרבה הצער, שום ועדה לא תוכל לשאול דבר, או להוציא לו 'מכתבי אזהרה'.
אז למה בכל זאת החליטו בבית המשפט העליון, מי שגיבה את החלטות הגירוש בהרבה מלל חלול, לבקש מן הממשלה, הלוא היא הרשות המבצעת, שבה בחרנו רק לפני מספר חודשים, להסביר, תוך חמישה ימים, בין השאר, את מידת תקינותו של הליך המינוי של הוועדה, תוך ששופטיו מטילים דופי, לכאורה, בזהות החברים בוועדה?
הדברים הם, כנראה, לא לגמרי מסובכים. בבית המשפט העליון לא רוצים להרפות מן השליטה החוקתית בכל מערכות חיינו שאותה בנה במו-ידיו הנשיא היוצא במשך הרבה שנים. שופטיו החליטו, ללא ספק, להראות לכל מי שקיווה שהשפיות תשוב ותשלוט במקומותינו שהמציאות המשפטית לא עומדת להשתנות. כלומר, שההתערבות הבלתי נסבלת, אליבא דכל מי שההליך הדמוקרטי יקר לליבו, בהכרעות של מערכות השלטון הנבחרות לא תיפסק. מבחינתם של שופטי בית המשפט העליון, שום דבר לא השתנה. נקודת הכובד, כך הם קבעו, למעשה, בהחלטת הביניים, תישאר במקום שבו הם יושבים.
כל מה שנותר עתה לממשלה לעשות הוא לנסות ולהסביר, אם בכלל, מדוע ההחלטה שהתקבלה בעניין הוועדה המשפטית, והרכבה האנושי, איננה מושחתת על פניה, ולמה אלה שבהם היא בחרה יהיו פחות טובים מאלה שנשיאת בית המשפט העליון תבחר בהם, אם, חס וחלילה, יחליטו שופטי בית המשפט העליון לכפות על הממשלה ועדת חקירה ממלכתית.
הרי, ככלות הכול, כל ההבדל בין הוועדה הנוכחית לבין זו שאת חבריה תבחר דורית ביניש הוא בזהות הממנה. אז למה, בעצם, סבורים בבית המשפט העליון שמעמדם הציבורי חשוב יותר, או נקי יותר, מזה של אלה שאך זה נבחרו בקלפי? כלום הדיונים בוועדה לבחירת שופטים הם כה מאלפים, או כה ממצים, או כה נקיים משיקולים זרים? כלום יש לנו, הבוחרים, ביטחון שבוועדה שאת חבריה תבחר הנשיאה החדשה לא יהיו חברים-של, או חברים-מטעם, או סתם לא-יוצלחים?
האמת היא שמשחקי הכוח של בית המשפט העליון כבר נמאסו. הם רוצים למנות את חבריהם על כס המשפט. הם רוצים לשלוט במעשי החקיקה של הכנסת - והם רוצים לומר לנו שהכול שפיט, ושכל החוכמה מתרכזת אצלם. זה לא רק לא נכון - זה גם לא צודק.
דומה, שדי אם ייבחנו ההחלטות שהתקבלו בבית המשפט העליון בשנים האחרונות, בנושאים צבאיים-ביטחוניים, כדי להבין שחלק לא קטן מן האשם רובץ לפיתחו. לא מעט חיילים נפגעו בגלל שמפקדים חששו מפני עתירות לבג"צ , אם, חלילה, הם יורו, למשל, להפציץ בית על יושביו לפני שהם שולחים פנימה את חייליהם. סיכול ממוקד בעת מלחמה, או חקירה אלימה של מי שחבריו נמצאים בדרך לבצע פיגוע-חטיפה, הם הכרח שאין לגנותו גם אם את פסקי הדין יקראו אחר כך חבריהם של השופטים בחו"ל.
אז אם אומרים לממשלה, שחבריה עלולים להיות, הם עצמם, בגדר הנושאים העומדים לבדיקה, אז את אותו הדבר אפשר לומר גם על אלה שימונו על-ידי הנשיאה החדשה, בין אם הם יהיו שופטים מכהנים, בין אם הם יהיו שופטים בדימוס או אנשי צבא מן העבר הקרוב או הרחוק. אף אחד מהם לא קם בזמן אמת(להוציא צדיק אחד בדורו) כדי לזעוק נגד מה שהתרחש בגוש קטיף או בצפון השומרון. כולם שתקו.
