בנאום הפרידה של אהרן ברק מבית המשפט העליון, אמר השופט: "הערבים החיים בתוכנו הם אחינו השווים לנו בכל". בהכרזה זו ניסה להדגיש שערך השוויון בפני החוק, שהוא הניף כאחד מדגליו והישגיו הגדולים, חדר גם למגזר הערבי. לצערנו הרב, הערבים, אזרחי מדינת ישראל, לא שווים לנו בכל. הם שווים יותר מאיתנו בכל. אהרן ברק לא השכיל לאמר את האמת, אפילו לא בנאומו האחרון.
הבה נראה כיצד מדינת היהודים מפלה לרעה את אזרחיה הנאמנים, היהודים, לטובת אזרחיה הערבים, אלה התומכים בהפיכתה ממדינה יהודית-דמוקרטית למדינת כל אזרחיה; אלה התומכים בגלוי בנאסראללה; ואלה המזדהים לא כישראלים נטו, אלא כפלשתינים תושבי מדינת ישראל.
בתחום הדת, האפליה נגד היהודים לטובת הערבים זועקת לשמיים. כיצד יתכן שמדינה דמוקרטית כלשהי תמנע בצורה שיטתית מאזרחיה להגיע למקום הקדוש להם ביותר, מתי שהם חפצים בכך, כדי להתפלל לאלוקיהם עפ"י מסורתם ואמונתם? בארה"ב למשל, נוהל כזה היה גורם למחאות, שביתות וערעורים עד לבית המשפט העליון, כפי שנעשה פה, אבל עם הבדל קטן. שם בית המשפט היה קרוב לוודאי קורא מיד למשטרה לחדול מעצירת האזרחים שחפצים להתפלל שם, והיה מורה למשטרה לעשות הכל, אבל הכל, כדי להגן על זכותם להתפלל במקום הקדוש להם.
פה, אהרן ברק, שכל כך אהב לחקות את מודל המשפט האמריקני, לדאבוננו, עשה זאת בסלקטיביות המתאימה לאישיותו, קרי, כל עוד החיקוי התאים להשקפתו החילונית. לכן, הוא מעולם לא איפשר לנאמני הר הבית לעלות להר, והוא מעולם לא חשב שבכך הוא פגע בזכותם הבסיסית של מיליוני היהודים בארץ היהודים להתפלל במקום הקדוש להם ביותר. איומי הערבים ליצור תגובה אלימה נתנו לו את עלה התאנה המשפטי כדי להצדיק אפליה נוראה זו.
האווירה האנטי יהודית שהקרינה מדיניות זו של בית משפטו של אהרן ברק ויורשתו דורית ביניש, חילחלה מטה, ואכן, בראש השנה העזו שוטרי ירושלים לעצור ולהכות יהודי שביצע עבירה חמורה ביותר - הוא העז לתקוע בשופר ליד הכותל המערבי. לו היו הערבים נוחלים עלבון מעין זה, לא רק מהומה רבתי היתה פורצת בקרבם, אלא גם מהומה לא פחות נחרצת מקרב היהודים שומרי זכות הפולחן של הערבים! מכיוון שזה קרה רק ליהודי מסכן, כולם שותקים.
בתחום הבנייה, ממשלת שרון הרסה עשרים וחמישה ישובים יהודים, אבל אף לא ישוב ערבי אחד. גירוש הינו אופציה חוקית רק כאשר המגורשים הינם יהודים. כך למעשה פסקו ברק-ביניש. ממשלת אולמרט ממשיכה לאיים להרוס עוד מאחזים יהודיים בלתי חוקיים ביהודה ושומרון. מדובר לכל היותר בכמה מאות מבנים בלבד, אבל אותה ממשלה הדבקה כל כך באכיפת חוקי הבנייה עד תום, בקרב היהודים, נמנעת מלאכוף את החוק בבירתה, ששם יותר מאלפיים בתים נבנו ע"י ערבים ללא אישור.
למעשה, בכל המדינה, מהגליל ועד הנגב, הערבים בונים בצורה פראית ללא שום הפרעה משלטונות החוק. ומדוע? הרי ידוע לכולם שממשלות ישראל לא יעזו להתמודד עם המגזר האלים ההוא, איתו כדאי יותר להעלים עין ולהעמיד פנים כאילו הם לא מפרים את החוק בזלזול שאין כמותו! ובכך הגענו למצב העגום שלא רק שהר הבית לא בידינו, אלא גם הנגב וגם הגליל אינם בידינו.
לצורך ההשוואה בין היחס הסלחני לערבים לעומת היחס הברוטלי הלא דמוקרטי כלפי היהודים - רק לפני שבוע הגישה המשטרה צווי גירוש לחמישה אזרחים יהודים שחיים ביצהר למשך חצי שנה. מובן שהצווים באו במקום כתבי אישום, ובמקום הרשעות בבית המשפט. מדוע? כי בדמוקרטיה הפוסט-קולוניאליסטית של ישראל, עדיין מוצאות חן בעיני שלטונות ה"חוק" שיטות דיכוי היהודים של הבריטים מימי המנדט. היכן אתם, המכון לדמוקרטיה והתנועה לאיכות השלטון?
בנושא חופש הדיבור, כוהני הדת של הערבים, וחברי הכנסת שלהם -שנשבעו אמונים למדינה - מעיזים לנסוע לארצות אויב, לתת יעוץ לראשי אותן מדינות כיצד להביס אותנו בשדה הקרב ולכנות את ראש הממשלה "רוצח". נפתחות חקירות, הנושא מגיע לבית משפטו של ברק-ביניש ושם קובעים השופטים שזכות הדיבור של הערבים הינה למעשה ללא גבול!
אבל כאשר יהודי, ובמיוחד יהודי ממחנה הימין, מכנה את ראש הממשלה או את מנהל "רשות הגירוש" בכינויים לא מחמיאים, או את הרב הראשי כאחד שאחראי בעקיפין להרג של חיילים בג'נין כי הוא לא פסק שפיקוח נפשם דורש הפצצה מן האוויר לפני כניסה לעיר הזו - אז הוא מיד זוכה לכתב אישום על העלבת עובד ציבור. מדוע? כי הפרקליטות יודעת שבבית משפטו של ברק-ביניש, זה יעבור ללא קושי. ואכן, בכל מערכת המשפט של המדינה הזו, מלמטה עד למעלה, יש אפליה ברורה וזועקת נגד יהודים, ובמיוחד נגד שנואי מערכת המשפט והתשקורת, אלה המכונים "מתנחלים". כאשר הם עומדים למשפט מול הערבים, פתאום כללי החקירה והעדות מתפוגגים ומתעוותים לטובת המגזר "המסכן" - זה שרצח במשך השנים כמעט עשרים אלף מהמגזר "האכזר", היהודי.
בתחום הכלכלה והצבא, העדר השוויון הצורם מעולם לא הטריד את בית משפטו של ברק-ביניש. העובדה שהערבים לא משרתים את המדינה, לא בצבא ולא בשירות לאומי, ועדיין זכאים למלוא ההטבות של הביטוח הלאומי כלל לא הדירה שינה מעיני השופט הדגול שטרח כל כך למען השיוויון הנכסף. העובדה שהערבים זוכים להזנחה מכוונת ארוכת שנים מטעם שלטונות מס הכנסה, מע"מ והביטוח הלאומי, כך שאינם משלמים את חלקם עפ"י החוק לאותם מוסדות ממשלתיים, מעולם לא הפריעה לשופט שישב בבית המשפט העליון עשרים ושמונה שנים. כיצד זה משתלב עם שוויון אכיפת החוק? אהרן ברק ודורית ביניש בוודאי יודעים, אך הם מסרבים לגלות לנו, אזרחי המדינה היהודים.
אולי המעשה החמור ביותר של השופט הפוסט-ציוני ההוא, היתה החלטתו שאסור להקים ישובים עתידיים במדינת היהודים ללא מתן אפשרות לערבים להצטרף אליהם. מובן, שההחלטה ההיא שאילצה את הישוב קציר לקבל ערבים אינה סימטרית, כך שבו-זמנית ישנו פסק דין שמאפשר לישובים ערבים למנוע את הצטרפותם של יהודים. גימנסטיקה מחשבתית היתה תמיד אחד ממאפייניו של השופט "המבריק" ההוא, אבל אותה הברקה הרסה למעשה את מפעל ההתיישבות בציון, וזה בדיוק מה שמי שדגל בסתר להפיכתה של ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה רצה להשיג מלכתחילה.
הגרוע ביותר בהפעלת עיקרון השוויון על-ידי בית משפטו של ברק-ביניש, היתה ההשוואה בין הזכות לחיים של יהודים מול זכות הקניין של הערבים. שתי דוגמאות יספיקו. בקביעת תוואי "גדר ההפרדה", ובלי קשר ליעילותה המפוקפקת ביותר, החליט לא פעם בית משפטו של ברק-ביניש שזכותם של קומץ ערבים להגיע לשדותיהם שווה יותר מזכותם של מתנחלים (יהודים סוג ב') לחיים. וכך, תמיד כששני הערכים הללו התנגשו, טובת הערבים גברה, כמובן.
האפליה באותו תחום ממש לטובת הערבים הגיעה לשפלותה הנוראה ביותר כאשר בג"צ סירב לאשר לצה"ל להרוס בתים של ערבים שסיכנו את חייהם של יהודים שנסעו בציר כיסופים שבעזה. ובגלל החלטה מרושעת זו, שזכות הקניין של הערבים דוחה את הזכות לחיים שלנו, נרצחה טלי חתואל עם ארבע בנותיה, הי"ד. רק אחרי האסון אישר אותו בית משפט עליון את הריסת הבתים לאורך ציר הדמים ההוא, כפי שצה"ל ביקש מלכתחילה. כמובן, שהשופט הדגול ההוא, שקבע שהכל שפיט, לא הבחין בשום אחריות אישית באותה טרגדיה, ומעולם לא הכה על חטא.
לכן, הגיע הזמן שמדינת ישראל ומערכת המשפט שלה תחדול מהסכיזופרניה שבה היא נתונה זה עשרות שנים: הצהרות גבוהות על שוויון, ואכיפה שלא קיימת למען השוויון. שוויון שוויון ואין שוויון! והגיע הזמן שהמפלגות היהודיות ישכילו סוף סוף לדרוש צדק עבור היהודים במדינת היהודים. מפלגה שתשכיל לעשות זאת תגרוף הרבה מנדטים, וכך תוכל להביא למהפכה המשפטית האמיתית שנחוצה כל כך לעם האומלל הזה. המהפכה הנחוצה הינה רפורמה בשיטת הבחירות לבית המשפט העליון, כך שחברי הכנסת הם שיחליטו עבורנו מי ישב בבית המשפט העליון. אחרי שישים שנה הגיע הזמן לסיים את האפליה הנוראית נגד יהודים במדינת היהודים!
