הגישה הטיפולית התגבשה מתוך הבנת קיומו של הדיכאון בצעירים ובצעירים מאוד, מתוך הכרת הביטוי הקליני והגורמים האטיולוגיים.
ללא טיפול, הדיכאון יחלוף לאחר כתשעה חודשים. אז למה לטפל? תשעה חודשים הם זמן רב לצעירים, בייחוד לצעירים שסובלים. חשיבות הטיפול אינה בצמצום הסבל בלבד, אלא גם במניעת הפגיעה התפקודית או בהקטנתה. כאשר נפגע התפקוד של ילדים ומתבגרים, המחיר הוא פגיעה בביטחון העצמי, ביכולות הלימודיות והחברתיות. לפיכך יש לדיכאון מתמשך פוטנציאל של נזק התפתחותי משמעותי.
הגישות הטיפוליות מגוונות ומותאמות לגיל הילד ולמשפחתו. בילדים צעירים הדגש יהיה בהדרכה ובטיפול במערכת הורה-ילד. לעיתים יש לתת מענה טיפולי למשפחה כולה - טיפול משפחתי.
בטיפול (פסיכותרפיה) בילדים צעירים בגיל בית הספר היסודי יודגש פעמים רבות המשחק, המאפשר ביטוי בלתי מילולי של תכנים רגשיים. כאן תלוי הדבר במיומנויות המטפל ובהעדפות הילד. יש שיטפלו באמצעות משחק, יש בבנייה בארגז חול, אחרים באמנות. ככל שהילד גדול יותר ויכולותיו החשיבתיות מפותחות יותר, ניתן ליישם טיפול התנהגותי-קוגניטיבי, שהוכחה יעילותו בטיפול בדיכאון במתבגרים (ובמבוגרים). טיפול זה שם במרכז את תבניות החשיבה ה"שגויות", ומעודד פעולות חשיבתיות ומעשיות גם יחד.
הילד יקבל עידוד, תמיכה והדרכה מהמטפל. כל פגישה יחד הם יעריכו את התקדמותו ויבחרו במשימות לשבוע הבא. בילדים מגיל ההתבגרות הוכחה יעילותן של תרופות נוגדות דיכאון, בעיקר תרופות מסוג מעכבי ספיגה מחדש של סרוטונין. התרופה המקובלת ביותר לטיפול היא פלואוקסטין. כמו תמיד, לפני תחילת טיפול בתרופות יש להקפיד על הערכה גופנית (בידי רופא המשפחה), וביצוע בדיקות דם. לאחר תחילת הטיפול על המתבגר להיות במעקב רציף וסדיר אצל המומחה שמרכז את הטיפול.
בילדים שלוקים בדיכאון יש לשים דגש מיוחד בהערכת הסיכון לפגיעה עצמית. אובדן התקווה, תחושת בדידות וייאוש הם הדוחפים צעירים לאובדנות. טיפול, ובראש ובראשונה התייחסות לרגשות הקשים שחווה הילד ומתן הסבר לו ולמשפחתו, יכולים להיות במקרים רבים מצילי חיים.
לפני כשבועיים, באחת מתוכניות האקטואליה, תמה המנחה אם אין הגזמה בדיבורים על דיכאון בילדים ובנוער. לא, אין הגזמה כלל וכלל. יתרה מזו, אם יש מודעות, יש מענה ויש תקווה.