בימים האחרונים התבשרנו על-ידי התקשורת כי מר"צ "קברה" את הצעת החוק מטעמה (הצעת חוק זכות יוצרים, מדיה דיגיטלית) שקובעת באופן חד-משמעי כי שיתוף קבצים באינטרנט (קבצי מוזיקה, סרטים וכיוב') מהווה הפרת זכויות יוצרים וכי המשתף קבצים צפוי לסנקציות עונשיות.
על-פי הפרסומים, בעקבות כ- 3,000 חתימות (וירטואליות? ממשיות? אנונימיות? הידיעות בעיתונות לא פירשו) שאסף נער בן 16 בעל יוזמה, מר"צ תעצור את הליכי החקיקה ותערוך (מתי?) דיון אליו יוזמנו, לפי הפרסומים, מומחים, גולשים, אמנים וכו'.
שאלה מעניינת העולה למקרא הידיעות בעניין היא, מבלי להתייחס להצעת החוק הנ"ל לגופה, היא האם מר"צ היתה פועלת לשינוי חוק העונשין, בקבלת מספר דומה או רב יותר של חתימות על עצומה של גנבי מכוניות או שודדי תחנות דלק? והרי שיתוף קבצים הוא גניבה לכל דבר ועניין!
אמנם, גם כיום ניתן לפעול באמצעים משפטיים נגד משתפי קבצים, לפי חוק זכות יוצרים הקיים, למרות גילו (החוק הוא משנת 1911), כפי שהוכיחו תעשיית המוזיקה ותעשיית הסרטים בהליכים משפטיים שנקטו נגד אתרי אינטרנט (להלה, ליונטוורק) שנטלו חלק פעיל בעידוד שיתוף קבצים, לרבות בהפניה וקישור לקובצי מוזיקה וסרטים. אבל הצורך בחוק מודרני וברור, אפילו אם יש בו אי אילו ליקויים, ברור.
בעניין שבו אנו עוסקים עולה השאלה, היכן חוט השדרה הציבורי של המחוקק הישראלי? היכן חוש האחריות? לפי העיתונות, מר"צ נתלית ב-"זכויות הפרט" להצדקת הקפאת החקיקה. והרי יוזמי העצומה אינם מציעים אלטרנטיבה. מדוע שיטרחו? די בלחץ במשקל נוצה כדי להרתיע את המחוקק הישראלי, למרות שבית המשפט העליון כבר קבע כי זכות היוצרים היא זכות קניינית, זכות יסוד שמוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
ובאשר לטענת חותמי העצומה כי ההצעה משרתת את תאגידי המדיה והבידור (ולמען הגילוי הנאות יצוין כי משרדו של הכותב משרד עו"ד עמית קרמון מייצג מו"לים למוזיקה, חברות תקליטים, אמנים ובעלי זכויות יוצרים וזכויות קניין רוחני בתחומים שונים), אל נשכח כי שיתוף הקבצים, שהוא זהה כמו גם המשך ישיר לפיראטיות שלפניו ייצור ומכירה של קלטות ותקליטורים מזויפים וצרובים, פיראטיות שהביאה את תעשיית המוזיקה והסרטים בישראל להפסדים כלכליים ניכרים ויוצרים ואמנים רבים, שמתפרנסים מתמלוגים, לכדי פת לחם, תוך פגיעה אנושה ביצירה ובהשקעה בה.
כשההכנסות ממכירת המוזיקה נפגעות אנושות, ההשקעה ביצירה חדשה נפגעת עוד יותר וקטנה משמעותית, שלא לציין את הסנקציות שמדינת ישראל צפויה להן מאת האחות הגדולה, ארה"ב, בגין העדר פעילות המדינה בהגנה על זכויות יוצרים.
מכאן, בטענות משתפי הקבצים, העושים שימוש כחפצם בקניינם של אחרים, ביצירות של אחרים, בעמלם של אחרים, בזכויות של אחרים, מבלי לשלם תמורה הוגנת, תוך הסתתרות באנונימיות של הרשת - יש משום זעקת הקוז'אק הנגזל. אין בזאת כדי למנוע מהם לבקש מאת המחוקק להעלים עין מפעילות שמהווה גניבה של זכויות לכל דבר ועניין. למחוקק פתרונים. עובדה.
