הממד הגופני: מתח, כאבי בטן, בחילה, זיעה, רעד, סחרחורת ודופק מהיר.
הממד הקוגניטיבי: קשיי ריכוז וזיכרון, קשיי התארגנות וביטוי עצמי לקוי.
הממד החברתי: דימוי של כישלון ופחד מפני תגובות לעג ובוז מצד אחרים.
הממד הרגשי: חוויית בושה ועצב, לעתים עד כדי דיכאון.
הממד ההתנהגותי: ארגון הזמן, תנאי הלמידה ומיומנויות למידה.
חשוב לברר אם חרדת הבחינות היא נושא ממוקד, הנובע מלחצים מיוחדים, ואם הקושי מבוסס על הפרעה רגשית עמוקה יותר. הטיפול יכלול הערכה כוללת חינוכית וקלינית, המביאה בחשבון את קשיי המתמודד ואת משאביו.
רצוי לעשות גם הערכה משפחתית כדי לברר השפעות בין-אישיות הקשורות לבעיה. ככלל, מטרת הטיפול לזהות את מעגלי הקסמים השליליים הפועלים אצל המטופל ולסייע לו לצאת מהם, בהתערבות הנתפרת לאישיותו.
הטיפול מציע התערבויות בתחום הרגשי, הקוגניטיבי ובמידת הצורך גם בהקניית מיומניות למידה. יש לנטרל חרדה, מתח ומשקעים רגשיים שליליים שנקשרו ללמידה, ייאוש, כעס וחוסר אונים, ולטעת תקווה תוך גיוס משאבי המטופל ובחוויות של הצלחה.
בתחום הקוגניטיבי מיושמות שיטות של שינוי התנהגותי קוגניטיבי, שינוי אמונות שגויות והמרת השיח הפנימי השלילי בשיח פנימי חיובי ומאפשר. נלמדות שיטות להגברת הריכוז, חידוד הזיכרון וארגון הזמן. שיטות דמיון מודרך מיושמות להרפיית המתח ולדימות (סימולציה) של מצבים מעוררי חרדה וכן התנסות בנטרול החרדה בכוח הדמיון כדי ליצור תחושות וחוויות הסותרות את הקושי ומגבירות יעילות עצמית. חשוב להביט בבעיה באופן כוללני ורב-מערכתי, הדורש שיתוף פעולה מצד המשפחה ומצד המערכת החינוכית.