האלוף אודי אדם, הפורש מצה"ל בגיל 48, לאחר שירות רב שנים, בעקבות מלחמת לבנון השנייה שבה כיהן כמפקד פיקוד הצפון, הוא כנראה איש צבא מוכשר, ערכי, מן הזן הטוב שלא רבים כמותו נותרו בצה"ל, וחבל. כיוון שאינני מכיר אותו אישית ומעולם לא נפגשנו אני יכול לשפוט אותו רק על-פי התנהגותו הציבורית והתבטאויותיו. מנקודת ראות זו נראה לי כי הוא "דג מוזר" בנוף הפיקוד הצה"לי הבכיר. מוזרות זו באה לידי ביטוי, בעיני, במילים שהוא משמיע, במשמעותן ובניסיון להבין אל מי, בעצם, מופנות המילים האלה.
בטקס חילופי האלופים השבוע, בהשתתפות מחליפו האלוף גדי אייזנקוט, הרמטכ"ל רב-אלוף דן חלוץ, שלמעשה הדיח אותו מתפקידו עוד בעת הקרבות, ואחרים, השמיע האלוף אדם דברים שבעיניו, ככל הנראה, היו דברי ביקורת. כדי להבין איזו מן ביקורת משמיע אדם ראוי לבחון את המלים שבהן השתמש ולנסות לרדתן לסוף משמעותן. וכה אמר אדם: "הכשלים בצבא (בעת מלחמת לבנון) לא קשורים לשדה הקרב. בעיות מקצועיות ולקחים של הפעלת כוח - אלה דברים שניתן לתקן. הכשלים העיקריים שאני מזהה ושחוויתי במלחמה הם כשלים ערכיים של לויאליות, רעות וקולגיאליות. את זה אין מכניקה שתתקן. אלה בעיות שורשיות ומהותיות של נורמות וערכים, המחייבות חשבון נפש מעמיק ביותר".
מלים גבוהות. אולי גבוהות מדי כדי להבין את המילים שהשמיע אודי אדם ראוי לקרוא מילון. כאשר אומרים על אדם שהוא "לויאלי" הכוונה המדויקת היא שהוא "נאמן" או "שומר אמונים לארצו או למלכו"; כאשר מתארים תכונה מסוימת של אדם כ"קולגיאליות" - משמעות הדברים היא שאנו עוסקים ב"חברות" או בהיותו של האדם "עמית" במובן של "חבר באותו מקצוע"; ואילו כאשר מדברים על "חשבון נפש" משמעות הדבר היא שאנו דנים בסיכום חשבונאי-משהו של המעשים הטובים והרעים שעושה אדם לעצמו.
סביר להניח כי דברי הביקורת של אדם הופנו אל אדם אחד בלבד: הרמטכ"ל דן חלוץ שביחס אליו בוודאי יש לאדם "בטן מלאה". מה אם כך משמעות הביקורת?
במילים הפשוטות והברורות ביותר אמר אדם לחלוץ כך: נכון שאנחנו חברים באותו תחום מקצועי, אבל אתה אינך חבר. ובוודאי אינך חבר ביחסך אל מי שבדיוק כמוך משתייך לאותו מקצוע. ממך ציפיתי ליותר. ציפיתי שתנהג בי כחבר. ולא כך נהגת. הדבר שאתה זקוק לו כיום יותר מכל הוא שתעשה חשבון נפש עם עצמך. חשוב שתבדוק בינך לבינך את המעשים הטובים שעשית, במקרה שעשית כאלה, אבל גם את הרעים שבוודאי עשית ביחס אלי. תבדוק ותסיק מסקנות אישיות. תבדוק ואל תשכח כי בסופו של דבר כפי שנהגת בי כך ינהגו בך. אתה, בעיני, אינך ראוי להיות חבר. ובוודאי לא שלי.
סביר להניח כי הרמטכ"ל הבין את משמעות המלים שהשמיע אדם אבל נראה לי, כי האלוף הפורש החמיץ את הבנתו של הציבור הרחב. עדיף היה לאדם - לוחם נועז ומנוסה וכנראה גם מנהל טוב - להשתמש במילים פשוטות, ברורות וחד-משמעיות, כדי שכל הציבור יבין במדויק ויפנים את הביקורת על הרמטכ"ל.
אבל האלוף אדם החמיץ לא רק את הפן הציבורי של הביקורת האישית אלא גם את האפשרות לנצל את הבמה שניתנה לו כדי לדבר גם על כשלי המלחמה בשדה הקרב - ואולי אף לנסות להסביר אותם. מה היו הכשלים? האם היו רק מעשי ידיו? האם היו גם של פקודיו? או אולי נבעו הכשלים מפקודות מבולבלות ו/או סותרות משולבות בקונספט צבאי שגוי שמקורן בפיקוד העליון של צה"ל?
על-פי תוחלת החיים הממוצעת בישראל עוד נכונו לאלוף אדם הרבה שנות פעילות פורייה. יתכן כי ימצא את עתידו בשדרות הניהול העסקי על סמך הניסיון שצבר בכהונתו כראש אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה בצה"ל; אולי יוכל לנצל את כישוריו - תואר שני בלימודים אסטרטגיים בבית הספר למלחמה בפריז - ולפרוח כחוקר בכיר או כמנהל מכון ללימודים אסטרטגיים באחת מן האוניברסיטאות המובילות; ואולי יכתוב ספר רחב יריעה על כשלי מלחמת לבנון השנייה.
את הנתיב המדויק שבו יצעד האלוף הפורש מצה"ל ביתרת חייו הבוגרים עדיין אין אפשרות להגדיר במדויק. אבל דבר אחד ברור. אסור לאודי אדם לשאת על גבו בלבד, בכל משך חייו הנותרים, את אשמת כשלי המלחמה שהוטלה בו כאשר הרמטכ"ל חלוץ החליט להצניח על ראשו את סגנו האלוף קפלינסקי, ממש בימי הקרבות.
אסור לו מן הבחינה האישית - כדי שלא יצטרך להתייסר שנים רבות באשמה שהוטלה בו, אולי לא בצדק - ואסור לו מן הבחינה הציבורית. בהיותו מפקד פיקוד הצפון בעת המלחמה היה האלוף אדם שליח הציבור. אם כשל ואם הוכשל, אם שגה ואם הושפל - כנציג הציבור חובתו לחשוף לעין השמש את האמת, את כל האמת. לבל ייצא החוטא נשכר.
