בפעם הראשונה מאז הקמת הרשות הפלשתינית הביעו השבוע בכירים בחמאס תמיכה מוצהרת וברורה בהשתתפות התנועה בבחירות לנשיאות, לאחר שזו נמנעה מלעשות כן בשנים 1996 ו- 2005. שר החוץ הפלשתיני, מחמוד א-זהאר הביע השבוע ביטחון, כי החמאס תזכה בכל בחירות שתערכה במישור המוניציפאלי, לפרלמנט ולנשיאות, ובכך סימן את הדרך למועמדותו של משעל מול זו אבו מאזן, יתכן כבר בבחירות מוקדמות ב- 2007.
הנכונות המוצהרת של החמאס לשוב ולדון "בגישה רצינית" עם ה'פתח' על הקמת ממשלת אחדות לאומית, אינה אלא "מלכודת דבש" שנועדה באמצעות ויתורים בטווח הקצר להכשיר את הקרקע למהלך שיביא לקריאת תיגר רשמית על מנהיגותו של אבו מאזן ולהכתרת ח'אלד משעל כנשיא הפלשתיני וראש אש"ף. העוקץ בהצעת החמאס הינו הדרישה שממשלת האחדות הלאומית תוקם לתקופת ביניים שאורכה שנה ולאחריה תערכנה בחירות כוללות למעוצה המחוקקת ולנשיאות.
משעל כבר "תופר חליפות" ומחזק את המסר הבונה אותו כמנהיג לאומי בעל שיעור קומה היסטורי, ולצורך זה אף "מגייס" לטובתו את יאסר ערפאת. בראיון לעיתון "אל-חיאת" (12 באוקטובר 2006) הציג עצמו משעל במשתמע כמנהיג הראוי להיכנס לנעליו של יאסר ערפאת, ובניגוד לעבר לא מתח ביקורת על התנהלותו המדינית, אלא העדיף להדגיש את ההמשכיות בנשיאת דגל היעדים הלאומיים עליהם קיים קונצנזוס פלשתיני רחב ובהם: "סיום הסבל והכיבוש, הקמת מדינה פלשתינית לאומית עצמאית בעלת ריבונות אמיתית והחזרת אל-אקצה והמקומות הקדושים". את דימוי המנהיג החזק תומך משעל בהפגנת כוח ושליטה כמי שמחזיק מאחורי הקלעים בכל החוטים הפוליטיים וכבעל הסמכות העליונה בחמאס לקבלת החלטות במישור הלאומי.
בתכנון המדיני נדרשת כבר היום ממשלת ישראל לחשב צעדיה נוכח האפשרות שהחמאס יצליח בסופו של דבר לתמרן את אבו מאזן, ע"י מדיניות ההליכה על הסף והכרסום המתמיד בכוחו, לבחירות מוקדמות לנשיאות, אשר בהן הניצחון לח'אלד משעל נראה בתנאים הנוכחיים כבעל סיכויים גבוהים. המשך עמידה מנגד תאפשר הקמת שלטון איסלאמי בשטחי 67', אשר לצד המשך המאבק בישראל יאיים באופן ישיר על היציבות בממלכת ירדן שרוב אוכלוסייתה פלשתינית, על-מנת לגרור אותה כמכפיל כוח לחזית העימות מול ישראל במערכה המכריעה על "פלשתין".
מנגד, פעולה צבאית רחבת היקף ברצועת עזה, על כל חסרונותיה ומחירה הגבוה, עשויה לא רק לצמצם את איום רקטות הקסאם על ערים בישראל, אלא גם לשבש את התפתחות הישות הפלשתינית לגורם סיכון קיומי ממשי על ישראל העשוי לבוא לידי ביטוי באמצעות מלחמת טרור, ערעור היציבות הפנימית (עידוד אינתיפאדה של ערביי ישראל) או שימוש כפלטפורמה למעורבות צבאית ערבית. אחריות רבה מונחת על כתפי קברניטי מדינת ישראל בתקופה הקרובה וראוי, כי שיקולי הטווח הארוך יכריעו בעיצוב המדיניות.
