לא הבטיח לקיים

ערב כניסת אביגדור ליברמן לממשלת אולמרט, ברצוני להזכיר ולחדד את הדברים הבאים: 1. ביום 5.7.06 ביטל מר ליברמן בבוז את פרסומי התקשורת על כוונתו להצטרף לממשלת אולמרט. יושב-ראש ישראל ביתנו הצהיר בפני תומכיו כי לא יתן יד לממשלה המבוססת על קווי יסוד הקוראים לסילוק יהודים מיהודה ושומרון, כפי שמופיע בסעיף 3 לקווי היסוד של הממשלה: "הממשלה תחתור, כאמור, לקיום מו"מ עם הפלשתינים ... אולם אם לא ישכילו הפלשתינים לנהוג כאמור בזמן הקרוב, תפעל הממשלה גם בהיעדר מו"מ והסכם איתם ... שטחי ישראל, שגבולם ייקבע על-ידי הממשלה, יחייבו צמצום שטחי ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון." עם כניסת ליברמן לממשלה לא בוטל ואף לא שונה סעיף אומלל זה. 2. רק לפני כחודש טען ליברמן שהממשלה גמורה, מחוסלת, ללא זכות קיום, לא תשרוד עד פברואר, והבטיח לא להצטרף אליה. אבל איך אומרים ה"יסמנים" בישראל ביתנו – הוא הבטיח אבל הוא לא הבטיח לקיים. 3. בנוסף לכניעתו בנושא יהודה ושומרון על מתישביה, כניסת ליברמן לממשלת אולמרט הופכת את דרישתו לוועדת חקירה ממלכתית למיותרת לכאורה. הרי מר אביגדור ליברמן, במו ידיו, מעניק גושפנקה ולגיטימציה לראש ממשלה שהינו האחראי הראשי למלחמה כושלת ורצופת משגים, שגבתה מחיר דמים יקר ופגעה בחוסן הלאומי שלנו ללא היכר. את הממשלה הזאת צריך להפיל לא להציל. 4. השר המיועד לעניינים אסטרטגים לבטח רואה עצמו כמנהיג אצלי בסגנון מנחם בגין שתמך בראש ממשלה מגמגם ערב מלחמה גורלית. אך לצערי, איווט עלול להיזכר על-ידי הדורות כאופורתוניסט בסגנון גונן שגב שאיפשר חטא ממשלתי וסלל את דרכה לביצוע פשע לאומי.