לפני מספר ימים שמעתי בגל"צ את אורי אורבך ועירית לינור מספרים על פרויקט חדש של עיריית תל אביב: מחליפים שמות של רחובות שסומנו עד עתה כמספרים, בשמות של 93 אישים שהוגדרו ע"י ועדת השמות וההנצחה כ"אישים - חלוצי היישוב ובוניו, אנשי רוח ותרבות, היסטוריונים, רבנים ומדענים".
הצמד אורבך ולינור התייחסו לטעמי ביותר משמץ זלזול כלפי השמות שאינם מוכרים להם, וחבל שכך היה. אורבך ולינור הקריאו מספר שמות מהרשימה המלאה, ובין השמות שהוזכרו כמועמדים להנצחה שמעתי שם מוכר: סעדיה חדד. התקשרתי לעיריית תל אביב על-מנת לבדוק אם אכן מדובר בסעדיה חדד שאני מכיר. בירור קצר עם האחראית על הנושא, הגב' דווידוף לידיה, אישר שאכן מדובר באותה אישיות. אני חייב לציין שהגב' דווידוף היתה מאוד אדיבה וסבלנית בניגוד גמור לתדמית של עובדי עיריה בכלל ועיריית תל אביב במיוחד.
קיבלתי מידע מפורט על הפרויקט והופנתי גם
לאתר האינטרנט של עיריית תל אביב להשלמת התמונה. לאכזבתי המידע שהופיע באתר האינטרנט על פועלו של סעדיה חדד היה דל ורדוד, וכך כתוב: "סעדיה חדד נולד ב- 1882 בדרך מתימן לארץ ישראל. בין בוניה של תל אביב בעיקר באזור כרם התימנים, שם גם בנה את ביתו. בשנת 1936 פתח בקומת הקרקע בביתו את בית הקפה הראשון בכרם, שהפך למקום מפגש ובילוי לכל האזור".
מהעולה באתר האינטרנט, ולאחר שעיינתי גם במפות העיר, הבנתי שהרחובות המיועדים להנצחת האישים הם רחובות שוליים או יותר נכון סמטאות שוליות בפאתי דרום העיר, אבל בכל זאת אני מברך על היוזמה. אני מניח שבצעד הנצחה זה מתקנת עיריית תל אביב עוולות של עשרות שנים שנגרמו לאישים רבים שתרמו את עצמם ואישיותם למדינת ישראל, לא פחות מהאישים שזכו להנצחה ברחובות ראשיים.
חשבתי לעצמי שמעבר למידע הדל שכתוב באתר עיריית תל אביב על אותם 93 אישים, ראוי להכיר מעט יותר את האנשים מאחורי שמות הרחובות העתידיים, מכיוון שאני מכיר רק את סעדיה חדד אספר לכם עליו.
בערך בשנת 1880 עזבה משפחת חדד חיי נוחות בתימן ועלתה לארץ ישראל מתוך תחושה של קודש, שליחות. הם שמו להם למטרה לעזוב את הנכר ולהגיע לירושלים, בדיוק כפי שכתוב בכתבי הקודש, "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". בדרכים לא דרכים, ברגל, על חמורים, ובספינות רעועות ערכו מסע מתיש של חודשים רבים. בדרך מתו בני משפחה, נשדדו ע"י ליסטים, אבל הם לא נשברו. בני משפחת חדד השלימו את משימת חייהם והגיעו לירושלים. ברבות השנים, חלקם זכו להיקבר בהר הזיתים, אך בגלל גזל המצבות בזמן שלטון הירדנים, מקום קבורתם אינו ידוע.
סבא סעדיה היה איש חכם, גבוה זקן לבן עיטר את פניו הנאים, נוכחותו הרשימה ויצרה יראת כבוד. ככל בני עדתו אז, גם הוא היה איש תורה צנוע ורב פעלים. לעיתים, כאשר נחה עליו הרוח ישב וסיפר לי על חייו. הוא היה בן בית בביתו של המשורר ביאליק וחבר אישי של ראש העיר הראשון דיזינגוף, "רכבנו על סוסים ביחד ותכננו את תל אביב", סיפר לי סבא סעדיה בצניעות, ואני כילד קטן הקשבתי קשב רב אך לא ייחסתי חשיבות למידע ההיסטורי שמגיע לאוזני מ"יד ראשונה".
גם על ערביי יפו הרבה בסיפורים, הוא תיאר לי במפורט כיצד ערביי יפו הפכו את עורם במאורעות תרפ"א, ו"החברים הטובים" ו"בני הדודים שהם כמו משפחה" באו לטבוח גם במשפחתו. עוד סיפר שעל צריח המסגד בתפר בין יפו לתל אביב עמדו צלפים ערבים וצלפו בהנאה גלויה ביהודים תושבי השכונות היהודיות הסמוכות. כל פעם שאני עובר ליד אותו מסגד ששופץ לאחרונה גם בעזרת כספי משלם המיסים התל אביבי, עוברת בי צמרמורת.
השנים עשו את שלהם ורוב הזיכרונות והסיפורים נמוגו ונשכחו, כיום אני מצר על כך שלא טרחנו לתעד את ההיסטוריה המפוארת של ותיקי משפחת חדד. סבא סעדיה היה מהקבלנים הראשונים של תל אביב, אז הביאו על גב גמלים חול לבנייה מעבר הירקון, מאזור רידינג, אז עוד כשאפשר היה לשחות במימי הירקון, אפילו לשתות ממימיו הצלולים. הוא היה מבוני "גימנסיה הרצליה", ומאוד כעס על הרס הגימנסיה שהיוותה עבורו סמל ומופת להיסטוריה של תל אביב. הוא לא הבין מדוע לא היה בין המוזמנים לטקס הריסת הגימנסיה, והנחת אבן הפינה של גורד השחקים הראשון בתל אביב, מגדל שלום, שהוקם במקום הגימנסיה.
סבא סעדיה בנה את ביתו ברח' הכובשים 33, שם גם גרה משפחתו שנים רבות, שם גם הקים גם את בית הקפה שמוזכר באתר עיריית תל אביב. לדעתי סבא סעדיה לא היה שמח לאזכור שמו דווקא בנושא בית הקפה. סבא סעדיה היה גם איש העולם, הוא הגיע במסעותיו לאמריקה וגם לברזיל, שם חיפש עסקים חובקי עולם. הוא תרם כספים רבים למוסדות צדקה בעיקר דתיים, תמיד בסתר, תמיד בצניעות, ובאותה צניעות השפיע רבות גם על ייסוד תל אביב. עד יום מותו היה סבא סעדיה צלול לחלוטין ותפקד תפקוד מלא. הוא מת בשיבה טובה, מות נשיקה, כאחד הצדיקים, לבוש במיטב מחלצותיו בשבת בבוקר על סף ביתו, בדרכו לתפילת שחרית.
עשרות שנים לאחר מותו זוכה סבא סעדיה להכרה רשמית צנועה ע"י מוסדות עיריית תל אביב, על שמו יקרא רחוב 1197 שהוא סמטא קטנה צנועה ושקטה באזור יד אליהו, ממש מתאים לאישיותו של סבא סעדיה. יש אומרים שכבר לפני שנים רבות, עוד בחייו, היו צריכים להעניק לו לפחות את תואר יקיר תל אביב, יש אומרים שהיו חייבים להנציח אותו במוסדות העיריה המכובדים, אך כל בני המשפחה תמימי דעה, בגלל האפליה העדתית שהיתה אז במדינה התעלמו ממנו ומזכרו שנים רבות.
