שלי יחימוביץ' אינה אשמה

משום מה החליטו במפלגת העבודה להאשים את ח"כ שלי יחימוביץ' בכניסתו של ליברמן לממשלה. על-פי הטענה הכוזבת, לו לא הייתה חברת הכנסת יחימוביץ' מנטרלת את הקואליציה בהצבעה על קיצוץ תקציב 2006 עקב המלחמה, לא היה נוצר הצורך להכניס את ליברמן. המציאות הפוכה. לו היה עמיר פרץ מוכיח מנהיגות, לא היו המורדים במפלגתו מעיזים לעשות מה שעשו. לו היה עמיר פרץ מגלה נחרצות, הוא היה מבהיר במו"מ הקואליציוני שהוא לא מוכן לקבל אלא את משרד האוצר ואם לא, מפלגתו נכונה ללכת לאופוזיציה. הערכתי היא שאולמרט היה מוותר אם פרץ היה מוכן לשלם באמת את המחיר של ישיבה באופוזיציה. גם אם הערכתי מוטעית הרי שמפלגה רצינית חייבת להיות מוכנה לשבת באופוזיציה, אם אין היא יכולה באמת לקדם את מצעה והבטחותיה לבוחר. ח"כ שלי יחימוביץ' פעלה כפי שפעלה, מאחר שאין בעל בית ומנהיג במפלגת העבודה ומאחר שטרם הפנימה את כניעתה של מפלגתה במו"מ הקואליציוני. מבחינה פוליטית מה שעשתה ח"כ יחימוביץ' היה לחשוף את העובדה שעמיר פרץ אינו אפילו מנהיג של תומכיו המסורים והמשמעות לכך על דימויו ומעמדו הרופף של עמיר פרץ ברורה. זו הסיבה האמיתית לכך שליברמן נכנס לממשלה. חולשתו של פרץ וחולשתה של מפלגת העבודה הן עובדות פוליטיות כל כך בולטות, עד שהכול מבינים שניתן לעולל למפלגה מרוטה זו כל דבר ולהשפילה בכל השפלה. שלי יחימוביץ' רק חשפה את מה שכולם כבר ידעו - המלך עירום. מפלגת העבודה הייתה צריכה להתנגד נחרצות לליברמן, לא מפני שיש מחלוקת אידיאולוגית בין המפלגות - זו לא הפריעה להם להציע בעבר "קואליציית חירום חברתית" עם מפלגתו. הטעם להתנגדות הנדרשת הוא שעם ליברמן כוחה של המפלגה במבנה הקואליציוני הקיים להגשים את הבטחותיה החברתיות לבוחר הוא אפסי וזו הסיבה האמיתית והמוסרית ביותר לפרישה. אל דאגה, זה לא יקרה. אם לעשות פרפראזה על אמירה של צ'רצ'יל, ניתן לומר כי למפלגת העבודה הייתה האפשרות לבחור בין חרפה פוליטית למפלה פוליטית. היא בחרה בחרפה פוליטית ולא תימלט גם מהמפלה. אתמול דווח על סקרים שנערכו בקרב תומכיה הותיקים של מפלגת העבודה ובהם הוכח שקיים רוב משמעותי לתומכים בהשארות בקואליציה וכן קיימת העדפה ברורה להצבעה עבור שמעון פרס שערק מהעבודה לקדימה, כנשיא המדינה. הסקרים מוכיחים שאכן מפלגת העבודה תוכל לשמר את המאגר המצטמק של תומכיה הנאמנים שטרם הפנימו את העובדה המצערת שפרס כבר לא במפלגה. לדעתי הסקרים גם מוכיחים שאין למפלגה סיכוי לפרוץ מעבר למאגר זה בעתיד. סביר להניח שהעבודה "תתחדש" ותבחר שוב גנרל כמנהיגה וממש לא חשוב אם זה יהיה אהוד ברק, עמי איילון, או מתן וילנאי. אפילו דני יתום בא בחשבון. כל המועמדים הם בהחלט מועמדים טובים וראויים לכהן כשרי התשתיות, התיירות והמדע בממשלה הבאה.