סעיף 27 (א) בפרק ב' לחוק הערבות, התשכ"ז - 1967 מורה במדוייק כי: "לא תוגש תובענה נגד ערב מוגן אלא לאחר שנתקיימו שניים אלה: ... (2) יושב-ראש ההוצאה לפועל אישר שעל-מנת להיפרע מהחייב, ננקטו כל הליכי ההוצאה לפועל, לרבות הליכים למימוש משכנתא על דירת מגורים או למימוש מישכון על זכויותיו בדירת מגורים והכל כשהם סבירים בנסיבות העניין".
לפיכך, ברי כי המחוקק יצר הגנה משפטית ומוסרית לערב המוגן בטרם יפעל הנושה כנגדו ואולם, במקרה אשר נדון לאחרונה בביהמ"ש השלום בחיפה בתיק ת.א (חיפה) 13133/05 בנק דיסקונט נ' צ'רלי ביטון ואח', פעל הבנק הנושה בחיפזון להגשת תביעה כספית כנגד הערב המוגן וזאת למרות שטרם הגשת התביעה לא טרח לפעול בהתאם להוראות חוק הערבות הנ"ל המחייב מיצוי כל ההליכים תחילה כנגד החייב העיקרי.
לאור האמור לעיל ובפרט לאור העובדה כי בעת הגשת תביעת הבנק כנגד החייב העיקרי והן כנגד הערב המוגן, לא הושגה החלטת כבוד ראש ההוצל"פ בדבר מיצוי כל ההליכים כנגד החייב העיקרי, ומאחר שהבנק לא פעל בהתאם להוראות חוק הערבות לעיל, הוגשה על ידי, ב"כ הערב, בקשה למחיקת התביעה כנגד הערב המוגן מחמת העדר עילה.
ביהמ"ש הנכבד ע"י כבוד השופט ש.לבנוני קיבל את הבקשה וקבע בפס"ד דינו מיום 5.9.06 כדלקמן: "כותרת השוליים של סעיף 27 היא "תובענה מהחייב תחילה". נקוד על הביטוי "תחילה". הסעיף מורה אותנו כי "לא תוגש תובענה נגד ערב מוגן" וזאת "אלא לאחר שנתקיימו שניים אלה". נקוד על הביטוי "לאחר". משמע, לא ניתן להקדים את העגלה לפני הסוסים. אישור ראש ההוצאה לפועל, הן במימד של תנאי מוקדם והן במימד של זמן, חייב להתקיים לפני שתוגש תובענה כנגד "ערב מוגן". אמשיך ואציין כי לא ראויה היא התנהגות הבנק-התובע, שקודם מגיש תביעה ולאחר מכן נוקט בהליכים להמצאת אישורו של ראש ההוצאה לפועל, שמובן שאין לדעת אם יינתן, אם לאו. התביעה, מלכתחילה, לא אמורה הייתה להיות מוגשת בשלב שהוגשה. משהוגשה - דינה למחיקה, וכמובן לא לדחייה, על-מנת לאפשר לתובע, על-פי כל דין, להגישה כשיבשילו התנאים לכך."
לפיכך, ברי כי ביהמ"ש הנכבד קבע והורה מפורשות וברורות כי פעולתו של הבנק הנושה בהגשת התביעה כנגד הערב המוגן וזאת בטרם פעל עפ"י הוראות חוק הערבות למיצוי כל ההליכים כנגד החייב העיקרי תחילה, הינה התנהגות בלתי ראויה אשר לא היתה צריכה להתבצע מלכתחילה ולפיכך אף חוייב הבנק התובע בהוצאות ובשכ"ט בגין פעולתו הנ"ל.
אשר על כן, המסקנה המתבקשת הינה כי על התובע להקפיד על מילוי הוראות החוק בשלמותן ובפרט באשר המדובר בתביעות כנגד ערבים מוגנים, אשר לטובתם פעל המחוקק בשקידה רבה ליצירת הגנה משפטית בטרם יופעלו כנגדם הליכים משפטיים ולא בכדי הוצגה התנהגותו של הבנק בפס"ד דנן כבלתי ראויה.