מדינת ישראל היא, כידוע לכל, מדינת חוק. ולא סתם חוק, אלא מערכת חוקים שביסודה נקבע כי, בהיעדר חוק מפורש, יש לפנות אל הערכים של תורת ישראל. המדינה הוקמה כדי לשוב ולהוות בית לעם היהודי, תוך מתן חופש הדת והפולחן לכל. הרי כל זה כתוב במגילת העצמאות.
הו, עד כמה יפה התיאוריה, ועד כמה מעוות, רצוץ וסוטה היומיום. מאז מלחמת ששת הימים, שבה שוחרר-כביכול הר הבית ויכולנו לחזור אל שריד מקדשנו ואל הקדושים שבמקומותינו, אין השלטון הישראלי מניח ליהודים לעלות להר ולהתפלל שם. אף לא לעשות זאת בהצנעה, בפינה נידחת וללא הפרעה חלילה למוסלמים. גם לא בשעה שאין במקום תפילה מוסלמית כלשהי, או קריאת המואזינים בקולי-קולות, הגוברים כאילו במקרה כאשר יהודים מתפללים באחד מחגיהם.
מציאות זו סותרת כמובן את העיקרון הנעלה והמוצהר, אך הכוזב לחלוטין, של חופש הפולחן. לכל עדה אחרת ניתן חופש מלא לקיים את כל מצוות דתה: נוצרים, מוסלמים, דרוזים, בהאים וכל מי שתעלו בדעתכם. רק ליהודים אסור להתפלל במקום המקודש ביותר להם.
לפני כשנתיים אזר גיבורנו האמיץ, צחי הנגבי, אומץ והורה להתיר ליהודים לעלות בקבוצות להר הבית. לסיור בלבד, ללא שום בדל או אפס-קצהו של מעשה פולחני. את הציציות יש להסתיר בתוך המכנסיים, ואסור בשום פנים ואופן להתנדנד או להניע את השפתיים, בצורה המעוררת חשד כי מבוצע הפשע הנורא: תפילה יהודית.
מציאות זו נגזרה כל השנים ע"י המשטרה ושאר כוחות הביטחון, מתוך כניעה מוחלטת, מבישה וזחלנית לאיומי המוסלמים כי, אם יותר ליהודים להתפלל בהר הבית, ישפך דם רב וכל העולם המוסלמי יבעיר את העולם כולו. בעיה זו הובאה פעמים רבות בפני בג"צ, בית המשפט הגבוה שלנו לצדק (ראוי לחזור על התואר המלא של בית משפט זה), ובית המשפט אישר ללא כל הסתיגות את עמדת המשטרה. לאמור: אם האויב המוסלמי מאיים, כי ישפך דם, רשאית המשטרה לאסור את התפילה ולמנוע מהיהודים, דרך קבע ולמשך תקופה שלא תסתיים לפני בוא המשיח, את זכותם הבסיסית לחופש הפולחן.
ואם ישאל השואל: היתכן כי המשטרה נבהלת מאיומים ונכנעת ללא סייג למאיימים, במקום לעשות הכל - אפילו גיוס רבבות שוטרים וחיילים כמו בפרשת ה"הינתקות" - להבטחת חופש הפולחן של היהודים, ובכלל זה אפילו הנחתת אלות קשיחות על גולגלות ערביות, כפי שהשוטרים הראו בעמונה על גולגלות יהודיות. אך הצחקתם אותנו בשאלה זו. משטרת ישראל מיועדת לנפץ גולגלות של יהודים, כפי שיעיד ברצון ניסו שחם אהובנו, בין אם הם היעד היחיד של המשטרה כמו בעמונה, ובין אם הם נאבקים בערבים.
מציאות זו יש לזכור, כאשר דנים כעת ב"מצעד הגאווה" שמארגניו מתכוונים לערכו ויהי מה. מכל עבר התאחדו מקדשי עיר הקודש, יהודים, נוצרים ומוסלמים, לצד אנשים לא-דתיים שנפשם נקעה מעריכת מצעד שכל-כולו הפגנת הפקרות מינית מותרסת, דווקא בירושלים. כולם מתחננים למנוע את המצעד בירושלים, ולכל ברור כי עתיד להישפך שם דם, שכן חלק מהמתנגדים ישמחו לעשות את הנראה להם כקידוש שם שמיים ברבים, במניעת המצעד.
אך לא ולא, הפאשיזם היהודי לא יעבור, כמאמר יקירינו מהשמאל הקיצוני (זהו ביטוי מוזר כשלעצמו, שכן ברור כי יש רק ימין קיצוני). משטרתנו האמיצה, בשליחות ממשלתנו החכמה והמאוד-לאומית (שאלו את אולמרט ויספר לכם בשקיקה על שורשיו הז'בוטינסקאיים), שאת פחדנותן כבר ראינו בבג"צ, לא ירשו איומים.
מה שמותר לכל מוסלמי, שמישהו מעז להעלות באוזניו את הרעיון בדבר תפילה יהודית בהר הבית, אסור כמובן ליהודים. הללו ידועים כמזמיני אלות על ראשיהם. המשטרה, שלא עצרה מעולם איש מאנשי הוואקף, שאיימו בשפיכות דמים רבה אם אפילו יכנס מתפלל יהודי אחד להר, תעצור כעת כל יהודי שיעז לשער כי עלול להישפך דם במצעד הגאווה. עצם העלאת השערה כזו תוצג כהסתה לאלימות ואפילו לרצח, והמשטרה תזכיר את מעשהו האומלל והבודד של ישי שליסל התמהוני, שעד היום לא ברור מה בדיוק אירע בו.
נראה אתכם מעזים לפנות לבג"צ ולטעון שם, כי יש לאסור את מצעד הגאווה משום שעלול להישפך דם. שבעתיים דרוש לכם אומץ לטעון, כי יש לגזור גזירה שווה בין האלימות המאויימת בהר הבית ובין זו הצפויה במצעד התועבה. כדאי מאוד שתכינו מראש סכום כסף גדול במיוחד, לתשלום ההוצאות הכבדות מאוד שבהן תחויבו בשל חוצפתכם. ככלות הכל, יש גבול לחוצפה כאשר פונים אל בית המשפט.
