עם המינוי של השר אביגדור ליברמן כשר לענייני אסטרטגיה העלו רבים את השאלה מה זו אסטרטגיה? במשפט אחד: אם לא תראה לאן שאתה הולך - תלך לאן שאתה רואה. היום כשאתה מדבר על אסטרטגיה אתה בעצם מתכוון לדבר אחד: חשיבה והתחייבות לעתיד. יש הגדרות רבות למושג אסטרטגיה - קביעת המטרות והדרכים להשגתן; התאמת הארגון או המדינה לסביבה והסביבה לארגון (על-ידי קביעת מדיניות, תחיקה, מיסוי, לובינג, חינוך, הכשרת אנשים, חדשנות טכנולוגית, חשיבה לעתיד) והגדרה מהו השוק ומי הלקוחות שלך.
ואם במדינה עסקינן אז מהי הסביבה הרלוונטית? ומה חושב הציבור. אחת הטעויות שעושים מנהלים רבים והייתי אומר גם מנהיגים רבים, הינה התאמה למצב המשתנה במהירות. זו טעות. אם אתה עושה כל הזמן התאמה למצבי השוק, ומפעיל למעשה אסטרטגיה גמישה ללא בסיס מוצק, אולי תוכל לשרוד ולהתגלגל משנה לשנה, אבל לעולם לא תוכל להגיע לביצועים גבוהים ומשמעותיים.
גישה כזו - שהרי אי אפשר לקרא לזה אסטרטגיה - לא מומלצת כי מהר מאוד אתה עלול לאבד את יתרונך היחסי. אסטרטגיה הינה תהליך מחשבה אמיתי שבו המנהיג נוטל את המשאבים והיכולות ורותם אותם לקראת העתיד. אסטרטגיה עוסקת בכיוון הכללי. היא לא מפרטת איך מגשימים את היעדים אלא לאן הולכים, על מנהיג טוב להבטיח שכל מה שקורה יהיה באותו כיוון אסטרטגי.
אולם, לנוכח חוסר היציבות, אל לו למנהיג להגיד 'הנה 30 הצעדים כדי להגשים את המטרות', אלא לתת את הכיוון הנכון וללמוד תוך כדי תנועה. אסטרטגיה היא גם לדעת לומר לא. לסרב להזדמנויות הנקרות בדרך, שאינן תואמות ועלולות בהמשך לגרום נזקים ממשיים. מובן שבעקבות הזדמנויות רציניות אפשר להחליט לשנות את האסטרטגיה, אך חובה לעשות זאת בצורה מושכלת ולא להיסחף למקריות. היכן אתה רואה את המדינה בעוד שנה? שלוש, חמש ועשר שנים? איזה ענפים? איזה מוצרים? איזה שווקים? בתחום המדיני איזה מדינות, אלו הסכמים ועם מי.
מנהיגים רבים שבוחרים באסטרטגית ההישרדות ולא באסטרטגיה מובילה עלולים למצוא עצמם אל מול שוקת שבורה. על ניהול אסטרטגי לקחת בחשבון את ניתוח הסביבה, להבין את המתחרים, את האויבים את התושבים, המשאבים, המדינות השכנות המתחרות, האם יש מיתון, מה אומרים הכלכלנים, איך מתנהגות ממשלות אחרות, מה שיעורי התמיכה, המיסוי. ניהול אסטרטגי טוב מוודא כי החזון והמשימה (vision ו- mission) תואמים לסביבה וליכולת. אם יש חשיבה אסטרטגית עם התאמה למציאות, רוב הסיכויים שהמדינה לא תיעלם מהמפה, שתשיג יתרון תחרותי ולא תאבד את ההובלה בתחומים שיש לה.
נקודה קריטית נוספת היא שיתוף אנשים נוספים באסטרטגיה. הכשל האסטרטגי הגדול ביותר אצל מנהיגים הוא הטמעת האסטרטגיה כלפי מטה. ברוב הארגונים הגדולים שחקרתי, העובדים אינם מכירים את האסטרטגיה של מקום עבודתם. אם תשאל מנהלים אם לדעתם הם עושים עבודה טובה בהעברת המסר האסטרטגי לעובדים בדרך כלל הם יגידו 'כן, בודאי. אנו מפעילים נהלים, מסמכי ערכים, מבצעים ראיונות עם עובדים וכיוב".
כולם עושים זאת אבל זה לא זה. אם אני רוצה להעביר לך מסר אסטרטגי, אני צריך לשנן לך זאת שוב ושוב ואני צריך להגיד אותו באופן אישי. סתם לפרסם זאת בעיתון הפנימי של הארגון זה לא שווה. נכון שאם יש 5,000 עובדים בארגון או 7 מיליון תושבים, אז אי אפשר לשבת עם כל אחד שוב ושוב ולשנן את האסטרטגיה, אבל אם המנהיג ישב פעם פעמיים בחודש לישיבה אסטרטגית עם השרים שלו ויציג להם את האסטרטגיה שלו ואז הם יטמיעו אותה למנהלי המשרדים וכך זה ירד עוד ועוד למטה, כך ניתן יהיה להבטיח שכל המשפיעים יכירו ויבינו היטב את האסטרטגיה של הארגון או המדינה ובעיקר יפעלו לפיה".
