לחסל את השליח

מדינת ישראל נגועה בשחיתות. השחיתות באה לידי ביטוי במינויים פסולים לתפקידים ציבוריים ושלטוניים בכירים, במכרזים תפורים ואף במעילה ובגניבת כספי ציבור. בשנים האחרונות חלה הידרדרות מסוכנת בתשתית הערכית של נבחרי ציבור ונושאי משרה בשירות הציבורי, הידרדרות המחבלת בדמוקרטיה הישראלית עד כדי חשש לעצם קיומה. ישראל חייבת להילחם מלחמת חורמה בשחיתות השלטונית. מבקר המדינה הוא המוסד הקבוע בחוק לבדיקת תקינות המערכת השלטונית ולמיגור השחיתות השלטונית. במשך שנים התריע משרד מבקר המדינה בקול ענות חלושה על ממצאיו ו"זכה" לתגובות רופסות ואף מלגלגות של השלטון ושל העיתונות בגין ממצאיו. הטענה המרכזית של מבקרי הביקורת במיוחד בעיתונות הייתה כי למבקר אין שיניים ולביקורת שלו אין מעמד. למבקר, כידוע, אין סמכויות אכיפה ואין הוא מוסמך להעמיד לדין, לשפוט ולשלוח לכלא את המושחתים. יש לו סמכות וחובה לבדוק, להתריע ולהעביר ליועץ המשפטי לממשלה את ממצאיו כאשר יש חשש לפלילים. המבקר אינו חוקר אלא רק בודק, את ממצאי הבדיקה הוא מעביר לגורמי אכיפת החוק במדינה. חשדות לפלילים המבקר מעביר ליועץ הממשלתי לממשלה, היועץ מחליט אם להעביר את החשדות לחקירת המשטרה וזו, לאחר חקירתה מעבירה לפרקליטות כדי שתחליט אם יש מקום על סמך ממצאי חקירת המשטרה, להעמיד לדין את החשודים בעבירות. תפקיד הפרקליטות כמובן לפנות לבית המשפט ובית המשפט מוסמך לשפוט ולהרשיע. זהו ההליך ואותו יודעים היטב כל הפרופסורים החתומים על המודעה השערורייתית שפורסמה היום בעיתון הארץ. הפרופסורים מודיעים לציבור כי אין זה מתפקידו של המבקר למגר את השחיתות. יתרה מכך, הם מפרסמים כי הוא "מוליך שולל את הציבור ביומרה שהוא יוצר כי בכוחו ובסמכותו להביס את השחיתות". הפרופסורים למשפט ולמדע המדינה כנראה לא טרחו לקרוא את חוק יסוד: מבקר המדינה, שם נקבע בסעיף 2 (ב) לחוק כי "מבקר המדינה יבחן את חוקיות הפעולות, טוהר המידות, הניהול התקין, היעילות והחיסכון של הגופים המבוקרים, וכל עניין אחר שיראה בו צורך". בסעיף 10(א) לחוק מבקר המדינה התשי"ח 1958 נקבע היקף הביקורת ונאמר: "במסגרת תפקידו יבדוק המבקר במידת הצורך - (2) אם הגופים המבוקרים נהגו בחיסכון וביעילות ובטוהר המידות" ובסעיף קטן (3) נאמר "כל עניין אחר שיראה בו צורך". יוצא איפה כי סמכותו של המבקר לבדוק תקינות התנהלותם של כל גורמי השלטון, לרבות כמובן מי שעומד בראש המערכת - ראש הממשלה עצמו. המבקר הוא הראשון במסכת אכיפת החוק. הוא הבודק לראשונה את ההתנהלות. בניגוד גמור למה שנכתב במודעת הפרופסורים כי "המבקר איננו, ולא יכול להיות, ראשון" להיפך. מתפקידו של המבקר לבדוק הן באופן שוטף ויזום מצידו והן כאשר גורמים שונים פונים אליו בתלונות לגבי התנהלות המערכת השלטונית. צודקים הפרופסורים כי מיגור השחיתות חייב להיעשות תוך שיתוף פעולה מלא בין כל גורמי הבדיקה והאכיפה וטוב יהיה אם שיתוף פעולה זה יהיה נחוש. מטבע הדברים ראשי הגופים האמונים על מיגור השחיתות בישראל אינם יצוקים מאותה יציקה, חלקם נמרצים יותר, חלקם נחושים יותר, חלקם אינם עומדים בקצב ההתרחשויות המטורף המתחולל במדינת ישראל. על-רקע חוסר האחידות בהתנהלות המבקר היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות המשטרה ובתי המשפט, יש מי שבולט יותר בעשייתו ומי שבולט פחות. אין בכך כדי להפחית בחשיבותו של כל אחד מגורמים אלו. הפרופסורים מטעים את הציבור בביקורתם לגבי ביקורת בזמן אמת. ביקורת של מעשי שחיתות נערכת תמיד לאחר מעשה השחיתות ולא בזמן אמת. שהרי טרם ביצוע מעשה השחיתות אין מעשה שחיתות. כל הפרשיות של מעשי שחיתות לכאורה הנבדקים היום במשרד המבקר הינם לאחר מעשה. בהיותי יו"ר ועדת ביקורת המדינה בכנסת, הנהגתי מדיניות של ביקורת בזמן אמת. אני מאמינה כי יש לבדוק תקינות המערכת השלטונית יעילותה והתנהלותה תוך כדי פעילות ולא לאחר ביצוע המחדלים. זאת כדי למנוע פגיעה שאין לתקנה או מחדל שמחירו יקר. דוגמה לדרישת הוועדה לביקורת בזמן אמת הייתה בתקופת ההינתקות. דרשנו ביקורת תוך כדי ביצוע ההינתקות. זה לא היה נוח למבוקרים אך זה היה חשוב כדי לצמצם את המחדלים. דוגמה נוספת היא בדיקה תוך כדי השקעות עתק בתשתיות, בדיקת מכרזים, עסקות מינויים וכדומה. ביקורת בזמן אמת הינה חיונית אך יש להיזהר בה משנה זהירות לבל תפריע להתנהלותה השוטפת והתקינה של המערכת הביצועית במדינה ולבל תשתק אותה מחשש הביקורת. הביקורת חייבת להיות הוגנת, אחראית וזהירה ויחד עם זאת נחושה ועקבית. בהיות המבקר "חסר שיניים" לאכיפת תיקון ממצאי הביקורת, הכלי האפקטיבי העומד לרשותו הוא חשיפת ממצאי הביקורת. מלבד גורמי אכיפת החוק אליהם עליו להעביר את ממצאיו על-פי חוק, מוטלת עליו החובה לחשוף את הליקויים בדוחות אותם הוא מפרסם. חשיפה זו יכול שתהיה אחת לשנה בדוח שנתי עב כרס, כפי שנהגו מבקרי המדינה לדורותיהם ויכול שתהיה בדוחות מיוחדים. דרך אחרת לפרסום הליקויים הינה בדיוני הוועדה לביקורת המדינה בכנסת. בעשרות דיונים שקיימתי בוועדה לביקורת המדינה בכנסת העלנו את ממצאי דוחות המבקר, ושמענו את תגובת המבוקרים. דרשנו תיקון הליקויים ואכיפת חוקי המדינה במקרה של גילוי ממצאים המעלים חשדות לשחיתות ופגיעה בטוהר המידות של נבחרי ציבור ונושאי משרות בממשל. הציבור משלם מאות מיליוני שקלים בתקציב המדינה לביצוע הביקורת. חובתו של המבקר להציג בפני הציבור את ממצאיו, חובתו של הציבור לשפוט על סמך ממצאי המבקר אם הוא מעוניין להמשיך ולבחור בנבחריו שמעלו באמונו וגזלו את הקופה הציבורית. הדרך האפקטיבית ביותר של מבקר המדינה להגיע לכלל הציבור הינה באמצעות התקשורת. כדי שהדיווח התקשורתי יהיה אמין ואחראי מן הראוי לפרסם את הממצאים במסגרת דיוני הוועדה לביקורת המדינה בכנסת, זו הבמה הציבורית בה ניתן להתעמק בעובדות ולקבל את תגובת המבוקרים. לצערי, חלק נכבד מהפרסומים בדבר ממצאי המבקר מגיע מגורמים שונים במערכות המבוקרות. ניגודי אינטרסים, מאבקי כוח אישיים, דם רע, ולעיתים חוסר הבנה וטיפשות מביאים לכך שיותר מדי אנשים מנצלים לרעה את פעולת המבקר ומפרסמים חלקי ידיעות או ידיעות מטעות בדבר הביקורת. ידוע לי ממקורות שאינם במשרד המבקר, על ניצול המבקר להשמצות אישיות של גורמים מבוקרים. ההדלפות אינן יזומות על-ידי מבקר המדינה בדרך כלל הן מגיעות מגורמים אינטרסנטים של מבוקרים או מתנגדיהם. אסור שמקרים שוליים אלו יחבלו בפעילות המבקר ויביאו למסקנות מוטעות בדבר התנהלות המבקר כפי שעולה ממודעת הפרופסורים.