יצחק רבין נרצח לפני אחת עשרה שנים לאחר חודשים של הסתה לרצח ואפשור האלימות על-ידי רבנים חשובים ומנהיגי ציבור בכירים. כבר במשך שבוע ישנה הסתה לרצח ואפשור אלימות על-ידי רבנים חשובים ומנהיגי ציבור בכירים נגד אזרחי מדינת ישראל, שרוצים לצעוד בירושלים תחת הכותרת של מצעד הגאווה. לא למדנו כלום?
מחר (א') אמורה להודיעה משטרת ישראל האם תאפשר את קיומו של מצעד הגאווה בירושלים. בינתיים, כבר מספר ימים וגם הערב, משתוללים חרדים ברחובות ירושלים כדי להפחיד. את המשטרה, את ההומואים והלסביות, את כל מי שלא מסכים לדעתם.
רודולף ג'וליאני, מי שהיה ראש עיריית ניו-יורק, כתב בספרו שכאשר עומדים מול בריונים המאיימים באלימות, יש להעביר לבריונים מסר חד-משמעי כי איומיהם לא יצליחו להפחיד. המתנגדים למצעד הגאווה מאיימים ופועלים באלימות ואם בישראל יש מי הרוצה לשמור על צביונה של מדינת ישראל כדמוקרטית, מודרנית ומערבית, עליו לעשות הכל על-מנת לקיים את מצעד הגאווה.
אין אני מביע דעה בעד או נגד הצורך בנכונות קיום המצעד בירושלים. אני בהחלט מבין את נקודת המבט של המאמינים. ירושלים קדושה לשלוש הדתות, אך הטומאה מסתובבת בירושלים לא רק באותו יום בו יצעדו ההומואים והלסביות. חייבים לצעוק למען הצורך לשמור על שלטון החוק ולשמור על הדמוקרטיה מול אלה המבקשים להכתיב סדר חיים משלהם בדרכים שאינן עומדות בקנה אחד עם הכתוב בספרים הקדושים או בספרי החוק.
בידידתנו הגדולה, ארצות הברית, הבסיס לחוקה הוא חופש הביטוי. התיקון הראשון לחוקה מקנה חופש ביטוי לכל אדם כל עוד אין פגיעה פיזית באדם אחר. כך למשל פועלת התנועה הניאו-נאצית באין מפריע וכך למשל תוכנן מצעד של ניאו-נאצים בשכונה יהודית, שאושר על-ידי בית המשפט העליון בארה"ב, אך בוטל לאחר ששני הצדדים הגיעו להבנות.
מובן שהתיקון הראשון לחוקה קיצוני ואפשרי כמו שרק באמריקה הכל אפשרי, אבל בישראל, ובקטן יותר, חובה לשמור על זכות הפרט להביע את עצמו בכל דרך בה יבחר, כל עוד נשמר שלטון החוק. מפקדי המשטרה הבכירים חייבים להוכיח, פעם נוספת, כי לא ייכנעו לאלימות ולאיומים ויוכיחו שמדינת ישראל וירושלים שייכות גם לאלה שלא מאיימים אלא מבקשים, בדרכם, ליהנות מירושלים שלהם.
