לצנזורה הצבאית יש שני ענפים עיקריים: האחד הוא אצירת מידע לבל יגיע בדרך כלשהי לאויב, דבר הנעשה על-ידי מידור המידע הסודי לדרגותיו תוך שמירת העיקרון כי מי שלא חייב לדעת - לא יידע, וזאת בצד חקיקה ואכיפתה, והענף השני הוא מניעת פגיעה במוראל הצבא והעורף, באמצעות חקיקה וענישה.
כמובן, שבצד האמצעים הנ"ל דרוש לבצע גם פעילות מגוונת של הסברה, אך היא יכולה להיות לעזר רק כאשר בשורה הראשונה יש חוק, ויש מערכת אכיפה פעילה ויעילה. אחרת - המצב יהא כפי שהוא כיום, בו הצנזורה לא ממש קיימת, ונתונה לחסדי התקשורת ול"אחריות לאומית" של מוביליה, אחריות שאיננה.
בתקופה בה התקשורת כוללת גם את המרחב האינטרנטי שהוא כמעט בלתי מוגבל - יבואו המלעיזים ויטענו כי קשה מאוד לקיים צנזורה יעילה. אלא שטענה זו רק מבהירה ומסבירה עד כמה הדבר טעון טיפול יסודי ושורשי, דווקא לאור הקשיים.
אמירה סתמית כי הדבר דרוש, לא יכולה להועיל, אולם התוויית דרכי פעולה - בהחלט עשויה להוכיח כי הצנזורה דרושה וכי אפשר וצריך ליישמה.
עיקרי הנזקים בהיעדר ביטחון-שדה
כתבי הטלוויזיה והרדיו הודיעו בריש גלי היכן נפלו טילי החיזבאללה במלחמת בין המצרים, לעתים כולל מיקום מדויק, דבר שהיה צריך לכל הפחות להסוות [אם לא להטעות בכוונה תחילה ובתיאום עם שלטונות הביטחון]. אין להשאיר ההחלטה על פרסומים מעין אלו ברשות עורך תוכנית טלוויזיה, בכיר ככל שיהיה, לא רק בגלל השקפותיו, אלא גם בגלל היעדר הידע, האחריות והסמכות הביטחונית.
כתבי הטלוויזיה והרדיו ראיינו חיילים בזמן המבצע, כולל חשיפת תלונותיהם האקראיות כלפי צה"ל - ראיונות אלו חשפו נקודות תורפה, שלא היו צריכים להגיע כלל לידיעת האויב, אף לא לידיעת חיילים לוחמים אחרים שפעלו במקביל למתראיינים. זאת בנוסף למגבלה של בחירת המתראיינים הכי פופוליסטיים, קרי, הכי "מתבכיינים" ומתלוננים, מטעמי רייטינג.
פרשני הטלוויזיה והרדיו פרשו וניתחו את המהלכים בהתאם לעמדותיהם ולתפישותיהם הפוליטיות, לא אחת בניגוד לפרשנות דובר צה"ל, דבר שפגע באמינות דוברת צה"ל, פגע בצה"ל, ותמך לא אחת בעמדת האויב. עד כדי כך - שבמאחזי החיזבאללה האזינו בשקיקה לפרשנינו תוך שימוש מועיל בדבריהם - בזמן הלחימה ממש.
עצם קיומן של פרשנויות "אובייקטיביות" ודברי ביקורת במהלך המלחמה - פגעה קשות במורל הצבא ובמורל העורף.
העיקרים בחידוש הצנזורה הביטחונית
חוקי הצנזורה חייבים לחול על כל הדרגים. להמחשה עד כמה הדבר נדרש, די אם נזכור את מעידתו של ראש ממשלה בישראל -
בעת מאבק מתמשך עם הטרור, מול אוטובוסים מתפוצצים בלב אוכלוסיה אזרחית, אמר ראש הממשלה דאז אהוד ברק, כי לו הוא היה נער פלשתיני, היה מצטרף לארגון טרור.
אמירה זו במיוחד מפי ראש ממשלה, יוצרת טשטוש בין הלוחם למען ארצו להגנת ביתו ומשפחתו, לבין הטרוריסט המתאבד שכל מאווייו הם רצח יהודים באשר הם. הלקח הוא אחד: הצנזורה לא תהיה מוגבלת ותחול על טוראי, רמטכ"ל, ראש ממשלה ונשיא.
יש לשים דגש על שמירת מורל צה"ל ומורל האזרחים תוך החמרה לעת מלחמה או מבצע צבאי, ולאסור התבטאות העלולה לפגוע במורל.
הבסיס לחוקי הצנזורה הוא הייעוד של הצבא. הצבא נועד ומוכשר למלחמה, לכן אין להראות במרקע חייל בוכה, ואין להראות במרקע חייל שמח לסגת.
מדובר בחיילים בכל הדרגים - מהטוראי המתראיין תוך כדי מנוסה מבוהלת מלבנון, ועד האלוף המתראיין בצורה מתוחכמת וטוען בפרהסיה כי הצבא לא מסוגל להכריע את הטרור וכי הדרך היחידה היא הידברות.
התירוץ כי כשמראיינים חייל בוכה בבית הקברות - "זה אנושי" הוא נכון עובדתית, אך לא מתקבל בנסיבות העניין, כי וודאי שלא כל מה שאנושי נכלל בפקודות הצבא, ומיותר להביא דוגמאות; די בהפעלת הדמיון...
האמצעים
חקיקת חוקים נוקשים, לעת שלום, לעת פעילות צבאית ולעת מלחמה.
הפיכת גלי צה"ל לתחנה צבאית הפועלת במוצהר ולמעשה עבור הצבא ובהתאם ליעדיו. אומנם הפיכה זו חייבת להיות כרוכה בפיטורים של רבים מעובדי גלי צה"ל לאור עמדותיהם ונוהגם, פגיעתם בכל הכללים לעיל עד כה והספק אם יוכלו או אף ירצו להסתגל לתחנה צבאית ממש [ולא רק בכותרת], אך זהו המחיר לשיקום הצנזורה הביטחונית. אומנם מבחינת האיסורים דין התחנה הצבאית יהא כדין כל תחנת שידור אחרת, אך מבחינת המטלות - יוטלו עליה מטלות חיוביות, כלומר, הבאת דברו של הצבא ופעילויות יזומות להעלאת המורל ולהגברת המודעות בהתאמה ליעדי הצבא.
אכיפה
במסגרת האכיפה יימנעו ראיונות עם חיילים מכל הדרגות למעט מקרים של ראיון מבוקר ומודרך, ויושלטו חוקים התנהגותיים מצבי חירום.
חופש העיתונות?
זכות הציבור לדעת?
כדי שזכות הציבור לדעת לא תהפוך את הזכות לאיבוד לדעת, דרוש לבכר את זכות הציבור לחיות בביטחון.
כנראה שבמדינת ישראל הצנזורה בוטלה [למעשה] מהר מדי, בטרם עת. בהשוואה לארה"ב, שהיא מעוז הדמוקרטיה במערב, וללא כל קשר לניסוחי החוקים בה בנושא הצנזורה, לא אובחנו חיילים בוכים במארינס, ולא אותרו ביקורות עוינות בעת הלחימה האקטיבית בכל המערכות [להבדיל מביקורת מאוחרת], ועוד יצוין, כי האכיפה שם ראויה להיות נושא לחיקוי אצלנו.