האתגר הגדול העומד היום בפני האנושות הוא בעצם תכנון מערכת כלכלית חדשה, שתספק לנו את צרכינו מבלי להקריב את שלומם של הדורות הבאים, כלומר מערכת כלכלית שהן הדאגה השווה לרווחת הדור הנוכחי כמו גם הדאגה לרווחת הדורות הבאים, עומדת לנגד עיניה.
צעד ראשון בכיוון כלכלה בריאה, כפי שטענתי במאמר אחר, הנו יצירת מדדים וכלי מדידה חדשים עבור הכלכלה, בניגוד לכלי המדידה הפיקטיביים הקיימים כיום ובראשם התמ"ג, הכלים האקונומטריים וכלי החישוב והחשבונות המצרפיים.
הכלכלנים האקולוגיים דחו בזלזול ובשאט נפש את כלי המדידה האלו ובראשם התמ"ג ופיתחו מדדים משלהם לבחינת תהליכים כלכליים. לפי החישוב המסורתי, המשתמש בחישובים הנעשים על בסיס התמ"ג, מצטיירת לדוגמא כביכול התמונה שמדינות כארה"ב, בריטניה וגרמניה מזנקות מבחינה כלכלית משנת 1955 ועד שנות השמונים. ואולם מדד מדויק יותר לבחינת ההתקדמות הכלכלית, באמצעות המדד לקיימות הרווחה הכלכלית, שפותח על-ידי הרמן דיילי וג'ון קוב ב 1990, מספר סיפור אחר.
כאשר נלקחים בחשבון כמה דברים רעים, כמו זיהום אוויר, דלדול משאבים בלתי מתחדשים והוצאות על נזקי בריאות שנגרמו כתוצאה מזיהום מפלטי המכוניות, מצטיירת תמונה עגומה, תמונה אחרת לחלוטין של הכלכלה. בארה"ב ובגרמניה לא נרשם שיפור ברווחה הכלכלית מאז שנות השבעים. למעשה, רמת הרווחה הכלכלית התייצבה והחלה צונחת באורח דרמטי למדי בכל אחת מהמדינות האלה.
המדד לקיימות הרווחה הכלכלית, כמו גם מדד ההתקדמות האמיתי, ה-GPI , שגם בו דנתי באריכות בכתבה אחרת, ושיזם צוות "ההגדרה מחדש של ההתקדמות", חושף את חסידי הצמיחה כאוסף של פעלתנים נלהבים חסרי תוכנית עסקית מסודרת, פסוודו מדענים או מתעתעי וודו ניאו ליברלים, המאיצים בעולם ללכת בעקבותיהם לפני שהבהירו לעצמם לאן פניהם מועדות.
כלכלנים ניאו ליברליים נאחזים במודלים המתמטיים שלהם כמו ילדים שנאחזים בצעצועים ובדובונים שלהם. הם פועלים במעין בידוד אקדמי מזהיר, שאינו מכיר בהשפעות השליליות של המדיניות המעוותת שלהם על העולם האמיתי. עולמם הוא העולם של "העדפות גלויות", ו"ציפיות רציונאליות", של "סחר חליפין רצוני לחלוטין" ו"אירועים חיצונים שליליים" שניתן להתעלם מהם. העולם שלהם אינו העולם שלנו. העולם שלהם אינו קיים.
בעולם המודלים ההזוי והשקרי הזה מתעוררים מדי יום כחצי מיליון אנשים עם מוחות קודחים במיוחד, עוזבים את עולמם של האנשים, העבודה והטבע, ומשחקים במשחקי כספים והימורים של קזינו ההון הספקולטיבי העולמי במרחב הקיברנטי על בסיס המודלים ההזויים הללו. הם ממציאים מכשירים וכלים חדשים כמו מעו"ף, אג"ח, אופציות עתידיות, ארביטראז' וכדומה, שלכל אחד מהם צופן סיכונים ותגמולים משלו.
אנחנו משקיעים מיליארדים בכל המכשירים הללו, בקרנות הנאמנות ובתוכניות הפנסיה, מתוך ההנחה כי מדובר באפיקי השקעה בטוחים, הנשענים על מגוון השקעות רחב ואינם ניתנים ואינם כרוכים בסיכון. אבל מה יש בקרנות האלה? את זה ממש אף אחד לא יודע או שאיש אינו רוצה לדעת. חלק מן הכסף שלכם תומך אולי בכלכלות של משטרים מפוקפקים, ולעיתים קרובות מפלצתיים, אפילו רצחניים.
הדילרים האלה, שמשחקים בכסף שלנו, יוצרים 50 דולר בכסף של משחק מכל דולר אחד של שווי סחורות ושירותים אמיתיים שמחליפים ידיים בעולם האמיתי. הם מנפחים עוד ועוד את סכומי הכסף במערכת, על-ידי שהם לווים כספים איש מרעהו ומביאים לעלייה בהצעות המחיר. טריליוני דולרים משכשכים להם בתוך המערכת הפיקטיבית הזאת בכל יום ומניבים מיליארדי דולרים של רווחים ווירטואליים, שלא היו ולא נבראו, למען אותם המהמרים קלי התנועה והדעת ועבור אותם השולפים המהירים. גם כשהאנשים האלה ישנים המחשבים שלהם ממשיכים לחפש את שולי הרווח, ומבצעים אוטומטית קניות ומכירות כשנוצרים התנאים המתאימים.
ההבדל בין מדע לכלכלה, אומר פרדיננד בנקס, הוא שמדע מכוון להבנת ההתנהגות של הטבע, בעוד שהכלכלה הניאו ליברלית עוסקת במודלים – ולרבים מן המודלים אין כל קשר למציאות, אין כל קשר לאיזשהו מצב טבעי שהתקיים אי פעם על כדור הארץ, או לאיזשהו מצב שעשוי להתקיים בו מעכשיו ועד קץ הדורות. המילה הראשונה שעולה במוחי כאשר אני נתקל בפנטזיות הללו של השקר הניאו ליברלי היא תרמית.