כבוד השופט מישאל חשין,
דעתך ברמה, היא "סחורה" שיש לה קליינטים, מפני שאתה, כמי שזה לא מכבר פשט את גלימת ה"שופט עליון", שייך ל"נחשבים". למרות שמדי פעם אתה מרגיז, אני מגדיר את עצמי, כאחד הקליינטים של מרגליותיך.
כמו רבים, גם אני קראתי "קטע מתוך הרצאה" שנשאת באוניברסיטת בר-אילן, לציון יום השנה ה- 11 לרצח יצחק רבין (ידיעות-אחרונות/ 3.11.06). ברשותך אתעלם מקשירת (ציטוט שלך:) "מעלות טרומיות, כמעט מיתולוגיות" לאיש יצחק רבין. משום שבאותו מאמר, אתה מסביר את ההגזמה "כדרך העולם, במקום שבו נפטר אדם לבית עולמו, מעלותיו העיקריות נצבעות בצבע עז ובולט, ואילו תכונותיו המשניות כמו מתמוססות ונעלמות".
אילו אני במקומך - הייתי מתחיל את ההרצאה שלי בנושא "הלקח שלא נלמד" מרצח רבין, מהשאלה: מהו מצע מפלגה במדינה דמוקרטית? שואל ומשיב: המצע הינו הסכם בין "הרוצים להיבחר" לבין הבוחרים. פוליטיקאי שסבור אחרת, מן הראוי שישליך את מצע מפלגתו לפח מול מצלמות, ויבקש את אמון הבוחר. נראה אותו.
כמי שחי את המציאות, ברור לי, שתהיה זו טעות להתייחס אל המצע בבחינת "כזה ראה וקדש". מאידך, אסור בתכלית האיסור להתייחס אליו משל היה "סתם נייר", מאחר שהאזרחים מחליטים בעד מי להצביע, על-פי מה שכתוב במצע.
אני יודע: על-פי שיטת הבחירות בישראל, והמסורת הפוליטית, לא ניתן לקיים את כל מה שכתוב במצע. אבל לשאוף? להתאמץ? לרצות? זוהי חובת הפוליטיקאי כלפי מצביעיו. יש רק סיבה אחת שבה מותר למנהיג לסטות (קמעה) מהמצע: אילוץ!! סטייה שאינה מכילה אילוץ, היא מעשה רמייה.
"מהי דמוקרטיה, אם לא שלטון הרוב", שאלת את מאזיניך בבר-אילן. "רוב שבחר בנציגיו בבחירות חופשיות ושוות... מעשה רצח של איש מדינה מנפץ ומרסק את הכללים. מעקם ומכופף את המערכת הדמוקרטית. ומשתאבד הדמוקרטיה, חלילה, נאבד ממילא את דמותנו כעם חופשי בארצו". סוף ציטוט.
אתה טועה אדוני השופט. דמוקרטיה היא מימוש רצון הרוב. ולא כפי שאתה מתנסח. מימוש - בלי טריקים. ואם ראש הממשלה לא יכול לבצע את רצון הרוב, מסיבות המכילות "אילוץ" ("דברים שרואים מכאן, לא רואים משם"!), חובתו לבקש את רשות בעלי הבית - שהרי הוא שליח. לצורך זה, הדמוקרטיה מציעה שני מכשירים: "משאל עם", שבו ישכנע המנהיג בנחיצות המדיניות "האחרת", או בחירות חדשות, שבהן "העם יאמר את דברו". בדיוק כמו שעשה מנחם בגין.
גם הוא עשה פרסה אידיאולוגית, ובניגוד למצע עליו נבחר, פינה את חבל ימית. אלא שבין חתימת הסכם השלום עם מצרים, לבין הפינוי - היו בחירות. ורק אחרי שנבחר בשנית, קיבל את כל הלגיטימיות מהקלפי לממש את ההסכם.
בימי אוסלו, מפלגת העבודה מנתה 44 מנדטים. למעט שניים (קהלני וזיסמן), כל חברי סיעת העבודה בהובלת רבין - התכחשו למצע, ושברו שמאלה. ומהבחינה הזאת, ראש הממשלה הונה את בוחריו. לא כך יעשה במדינה מתוקנת. אתה בוודאי זוכר את שמחתם של אנשי מר"צ, שהתגאו ברבין כמי שמימש את סיסמת הבחירות שלהם: "יומרץ רבין"! ואם זה לא הספיק (וזה לא הספיק!) על זה צריך להוסיף את קניית שני המנדטים שנגנבו מהימין. זאת דמוקרטיה?
"בראש ובראשונה", אתה אומר למאזיניך בבר-אילן, "נזכיר ונזכור שוב את הלקח שחייבים אנו ללמוד ממעשה הרצח עצמו, ומן הסכנה האיומה לחברה בישראל אם נלך בדרך האלימות... תהא זו תחילת סופה של הדמוקרטיה, תהא זו תחילת סופה של המדינה". סוף ציטוט.
למה אתה מסתבך, מר חשין. במקום להטיף מוסר לבעלי הבית, לא יותר פשוט ונכון להפיץ נורמה לפיה המשרתים (פוליטיקאים) אומרים ועושים אמת, רק אמת, ותמיד אמת?! האמת היא הדבק!! אם חפצי חיים אנחנו, חייבים להתעקש עליה, לטפח אותה, להעמיק את שורשיה. גם אם זה כרוך בעימות עם חברים, או שותפים לאידיאולוגיה.
אתה פחדן, מר חשין. אתה פוחד לסטות מהעדר. אם חרדה כנה לגורל המדינה היא שהניעה אותך להדליק נורות אזהרה בבר-אילן, חובתך לכייל את חיציך לרמאים, לשקרנים ולתומכיהם בתקשורת.
כשופט אתה יודע: מי שמפר הסכם - האחריות לתוצאות עליו. זהו הלקח הראשי מרצח רבין!! מנהיגים שמשקרים את הציבור, הם המסוכנים. הם, ורק הם - מסכנים את הדמוקרטיה! ליצחק רבין אסור היה מבחינה דמוקרטית להשליך את המצע לפח, לקנות שני מנדטים שנגנבו מהימין, ולסחוב אותנו במסלול אוסלו.
לסיכום מר חשין, ל- y-net, אמרת: "אנשים בני משקל - משפיעים"! אתה אחד מהאנשים האלה. לנשיא קצב יעצת: תוריד את הקוף מהגב - חזור הביתה! בפרפראזה לאמירתך זו אני אומר לך: "תוריד את השקר מהגב - חזור לאמת!