ראשית דבר - הכוונה לייקר את ביטוח החובה לרכבים דו גלגליים נובעת מגירעון "הפול" שיסתכם כנראה, השנה, לפי הפרסומים, ב- 200 מיליון ש"ח בקירוב. "הפול" הינו בעצם שותפות מיוחדת של חברות הביטוח שהוקמה בעיקר לצורך ביטוח החובה של כלי הרכב הדו גלגליים. אם נניח שנתוני "הפול" מדוייקים אזי נגבו מהרוכבים פחות פרמיות לעומת סכומי התביעות ששולמו, או עתידים להיות משולמים. יש להעיר כי בכל הנוגע לנתוני חברות ביטוח מן הראוי לבדוק תמיד את הנתונים בשבע עיניים.
מטענת הגירעון יכול הקורא התמים להסיק את מה שטוענים מנכ"ל הפול והמפקח על הביטוח, היינו שבעלי הרכב הפרטי "מסבסדים" את בעלי האופנועים. ככול שהדבר מתייחס לחשבונאות הפנימית של חברות הביטוח יתכן שהטענה נכונה, אולם אם נתייחס לחשבון הציבורי הטענה כוזבת ומטעה.
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי חובת הפיצוי אינה על בעל רכב שגרם לתאונה באשמתו, או שפגע ברכב אחר. החוק קובע כי כל נפגע רשאי לתבוע פיצוי אך ורק מחברת הביטוח שביטחה את הרכב שבו נהג/נסע.
אין ספק כי רוכבי האופנועים/קטנועים פגיעים יותר ועלולים להיפגע באופן קשה יותר בתאונות. לעומתם נהגי המשאיות ורכבים כבדים אחרים, כמעט ואינם מהווים סיכון ביטוחי, באשר הם כמובן יכולים לדרוס את כל היתר, אך הם עצמם כמעט ולא ייפגעו.
לאור עובדה זאת נקבע הסדר בצו, לפיו כאשר מעורבת משאית בתאונה עם רכב פרטי מבטחת המשאית משתתפת בכיסוי הוצאות פיצוי נפגעי הרכב הפרטי ב- 50%. הצו מנסה לאזן את העובדה שחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינו שוקל את הנזק שגורם הרכב המעורב בתאונה לרכבים אחרים. לעומת זאת, כאשר רכב שטח פרטי שמשקלו הוא כ- 2,500 ק"ג פוגש רכב פרטי ופוגע קשות בנוסעיו אין כל הסדר השתתפות בנזק.
בצדק טוענים הרוכבים כי למרות פגיעותם האישית, הרי שפגיעתם בנוסעי רכב אחרים או בהולכי רגל הינה מועטה ביותר ויש לקחת עובדה זאת בחשבון הכולל. בעייתם של הרוכבים הינה שחברות הביטוח והמפקח על הביטוח אינם מודדים את הסיכון לציבור אלא את הסיכון הביטוחי, שהינו נגזרת שרירותית של הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
רבים מהרוכבים נוהגים בכלי רכב דו גלגליים שעלותם נמוכה. ייקור חד של תעריפי הביטוח יגרום לרוכבים להעדיף רכישת מכוניות [משומשות] כתחליף. האם באמת אנו מעוניינים להוריד את הרכב הדו גלגלי מהכביש ולהוסיף על בעיית הצפיפות בכבישים, בעיות החנייה וזיהום האוויר. ייתכן מאוד שבעיות אלו אינן מעניינות את המפקח על הביטוח אך הן חייבות לעניין את הציבור בכללותו.
מן הראוי היה שייערך מחקר רציני ובו ייבחנו היטב הנתונים ויישקלו כל הסיכונים אותם יוצרים כלי הרכב הדו גלגליים לעומת התועלת הבטיחותית והסביבתית שבהם. שיקול זה חייב להיעשות על-ידי גוף מחקרי עצמאי ולא על-ידי אימוץ נתונים של חברות הביטוח, שאינם רלוונטיים להגדרת היקף הסיכון לציבור.
