מכל הררי המילים שנשפכו בנושא מצעד הגאווה, אף אחד לא טרח לברר על טיבה של צעידה זו. כיצד תהלוכה ססגונית של כמה ק"מ ברחובות ירושלים מקדמת במשהו את זכויותיהם של אותה קבוצה? כמה הישגים מפוארים ניתן לזקוף למצעד הקודם, שהתקיים בשנה שעברה בירושלים?
אז נכון, מותר לכל קבוצה בישראל להביע את עצמה, כולל ארגון האינסטלאטורים בישראל, כל עוד מדובר באירוע חוקי ומסודר, כיאה לדמוקרטיה איתנה. אבל, וזה אבל גדול מאד, לא מדובר כאן באיזו הפגנת מחאה דחופה, עיין ערך הפגנת האתיופים שרתחו על ששפכו את דמם. מדובר בהפנינג נחמד של קבוצה מסוימת המבקשת להזכיר את קיומה מעת לעת.
אין כאן ניסיון של סתימת פיות, ומכל הפולמוס הסוער לא נשמעה מילה לגבי זכויותיהם או חובותיהם של אותה קבוצה. זהו אירוע שאופיו, תכניו ומשמעותו, עבורי ציבור גדול בירושלים כמוהו כהכנסת מחט לתוך העין.
כעיתונאי חרדי, אני מבין את הקושי של ציבור גדול להבין על מה המהומה, ומדוע מחלקת התברואה של ירושלים צריכה לחדש את מלאי פחי הזבל בשכונות החרדיות, רק מפני שבכמה רחובות הסמוכים לגן הפעמון מתקיימת תהלוכה ססגונית כלשהיא. נוח לכנות את המפגינים כחוליגנים ופלנגות של טרור, מה גם שחלקם אכן כאלו.
המלחמה האחרונה בלבנון, על הרוגיה הרבים, והפצצה האירנית העושה צעדי ענק אל האופק הישראלי, מורגשים ומדוברים היטב ברחוב החרדי. בחברה זו, לכל אירוע יש משמעות ולא לא התרחש "סתם כך". כאן מדברים בגלוי על פעמי הגאולה המתקרבים, וריסוק גאוותו של צה"ל כמו האיום הגרעיני המרחף מעל לראשנו הם אות ברור שהסוף קרב. נגזרת אופרטיבית - התעוררות לתשובה בדברים החלשים, בניהם "מככב" נושא הצניעות - נושא שמנהיגי המגזר מגירים זיעה בכדי לסתום את הפרצות ההלכות ומתרחבות בתוכינו.
ובתוך התמונה המייסרת הזו, לפתע רוצים להכניס לתוך ירושלים הקדושה מצעד ראוותני שכל מהותו, בעינינו, הוא רמיסת ערך המשפחה והצניעות, וקידוש ההפקרות והזנות כאידיאל בפני עצמו. במילים אחרות: ריסוק עמוד השדרה של החינוך החרדי והיהודי לתולדותיו.
באותו רגע, הכול משתחרר. ייסורי התשובה והחרטה שנצברו מהאירועים האחרונים מקבלים לפתע גוון ממשי ומתנקזים לצורך אחד ודחוף: לעצור את מופע המרד הגדול בבורא עולם בתוך ירושלים.
יתכן והדברים נשמעים מעט תלושים לאוזניים חילוניות, אך הם קרקע המציאות ברחוב החרדי. בנושא זה גם לא נדרשים הסברים או פשקווילים. זה כה ברור ונהיר, שכמו לפי קוד סמוי מוציא את כולם לרחובות.
בפרשת דרכים זו, דרוש שיקול דעת של מנתח כשבידיו אזמל חד. אין כאן שאלה של מי צודק. יש כאן דילמה פשוטה: האם נכון להפר את מארג החיים הכה סבוך ומורכב הקיים בבירה למען תהלוכה לגיטימית, אך כמוה כפיל בחנות החרסינה הירושלמית.
הויכוח יצא זה מכבר מהתחום הצר של זכויות ומעמד אתה קבוצה, ונמהל בחדווה במאבק האיתנים העתיק בנושא דת ומדינה. השדים שבמהלך השנה נמצאים בבקבוק ומידי פעם מציצים החוצה, כעת מאיימים לפרוץ החוצה במלא מפלצתיותם ולהעלות בנפט וצמיגים בוערים את מגדל הקלפים העדין שניסינו לבנות כאן חמישים שנה.
עם יד על הלב, זה כדאי?
