בריטואל קבוע, אחרי כל תקלה של הרג אזרחים פלשתינים (או לבנוניים, או אויבים אחרים) חוזרים מנהיגים ישראלים ומתנצלים על הרג "חפים מפשע". תפסיקו את זה!! אתם הורגים בנו! בחפים מפשע בצד שלכם.
ההתנצלות הזו יוצרת את הרושם שאנחנו אשמים. ואנחנו לא!!!.
האם זה לא הטילים שלהם שכוונו לבתי אזרחים אצלנו?!, האם מי שמנסה להרוג אזרחים, זכאי להתלונן על הרג אזרחים?! זכאי לחסינות?!. האם זה לא האזרחים הפלשתינים שבחרו במי שרוצה להשמיד אותנו, לפגוע באזרחינו, להרוג בילדינו?!..האם הם לא מלמדים את ילדיהם בבתי ספר, בגנים ובקייטנות שלהרוג בנו זו מצווה?!.
האם הם לא מתגאים בשאהידים שלהם?!!.
האם לא צוהלים ושמחים אחרי הרג אצלנו?
אבל, אנחנו לא שמחים על הרג שלהם. למרות שהם אויבינו, למרות שחוגגים על הרג ילדינו. הרג אזרחים שלהם, נחשב אצלנו כישלון.
הרג אזרחים שלנו נחשב אצלם הצלחה.
בזה טמון ההבדל.
ואין להתנצל!!
ההתנצלות מנוצלת להסתה. מה שהיה תקלה מצערת הופך לכתב אשמה וההתנצלות היא ההודאה. והתקלה נרשמת כרצח עם ומתויקת בספרי הלימוד וההיסטוריה. והיא נשלפת בכל עת ומשמשת לחינוך השהידים.
והיא נשלפת כשנדרש להצדיק הרג ורצח של אזרחינו.
אז תפסיקו להתנצל!!.
צריך להגיד את האמת: "אנחנו מצטערים אבל לא מתנצלים!!.
הפלשתינים אחראים להרג הזה. הם מנסים להרוג אותנו וזה חוזר אליהם.
מי שיורה מבין חבלי כביסה יקבל את זה חזרה שם.
מי שיורה מאחורי נשים וילדים יירו בו שם.
מי שמרשה לירות מביתו אינו חף מפשע.
מי שמסתיר רוצחים, אינו תמים.
מי שבוחרים לממשלתם ארגון טרור הם שותפים.
וליפי הנפש המתלוננים על ישראל,
יש לכם חלק בתוצאות.
אנחנו לא יוזמים טרור.
עד עכשיו נכשלתם בהפסקת הטרור נגדנו.
ברגע שתצליחו, יהיה פה שקט.
עד אז אל תפריעו להתגונן.
