פעמים לא מעטות מגלה תובע שהגיש תביעת נזקי גוף, או נזקי רכוש וזכה שייפסק הפיצוי המגיע לו, שאינו יכול לגבות את חובו, אף על-פי שהחייבת בפועל בתשלום הינה חברת ביטוח. במקום תשלום זוכה התובע להודעה כי עקב עיקולים הרובצים על נכסיו בחברת הביטוח, החברה מנועה מלשלם לתובע את המגיע לו ועליו לפנות ולבקש הסרת העיקול. תופעה זו מתרחשת לעתים גם כאשר הנתבעת הינה המדינה, אך זה נדיר הרבה יותר.
בדרך כלל טורחת המבטחת לגלות דבר קיום העיקול רק בתום ההליך ואף אז היא אינה טורחת לפרט מהות העיקול שהוטל, היקפו ומקורו. ניתן לטעון, במקרה שהפיצוי הוסכם במסגרת הסדר פשרה, כי גילוי קיומו של עיקול לאחר סיום המו"מ מהווה חוסר תום לב, שכן אחד השיקולים המרכזיים בהסכמת תובע להסדר פשרה הוא מהירות קבלת הפיצוי.
לעתים קרובות התובע מתייאש ומוותר, שכן אם אכן הוא חייב כספים סביר שנושיו לא זו בלבד שלא יוותרו על עיקול הכספים, אלא יעשו הכול על-מנת לממש העיקולים. מאידך, כפי שמתגלה לא אחת, חברת הביטוח אינה ממהרת להעביר הכספים המעוקלים לנושי התובע - גם לא כאשר העיקול הינו מטעם ההוצאה לפועל. מדיניות אי התשלום פועלת לטובת חברות הביטוח, שכן התוצאה הסופית הינה לא אחת שאין החברה משלמת את חובה בכלל. שאלה מעניינת היא מהו סכום החוב שנצבר אצל חברות הביטוח ואשר לא שולם כלל עקב טענות עיקול.
לאור העובדה שצווי עיקול המוטלים בחברות ביטוח על כספים וזכויות של חייבים הם תופעה נפוצה, מפליאה העובדה שטרם נידונה חוקיותם של צווי עיקול אלו ומידת תוקפם. יתכן שהסיבה לכך נעוצה בעובדה שאם ינקוט התובע בהליכי גבייה יכולה המבטחת, או החייב המבוטח, להודיע על ההליך לנושי התובע, או להגיש בקשה לבית המשפט על-מנת שיורה לה למי לשלם. צפוי כי נושי התובע ינצלו את ההזדמנות להטיל עיקול נוסף ובמידה והיו לתובע טענות טובות ביחס לעיקול המקורי, שהתייחס רק לזכות תביעה טענות אלו, כפי שיובהר, עלולות להתגלות כבלתי מועילות ביחס לעיקול הנוסף שיחול על כספים שחבה המבטחת לשלם בפועל לתובע.
על-מנת לקצר אבהיר כי, להבנתי, צווי עיקול המוטלים על זכויות תביעה של ניזוקים בחברות ביטוח, ככול שזכויותיהם נובעות מתביעות, שטרם התבררו וטרם הוכרעו, הם חסרי תוקף חוקי, בכל המקרים, או ברובם המכריע.
בדרך כלל, בעת הטלת עיקול על זכות תביעה, הנכס היחיד שיש לחייב הוא טענה לזכות תביעה. למרות שבדרך כלל העובדות המולידות את הזכות כבר התגבשו וניתן לטעון כי בית המשפט רק מצהיר על קיומה של הזכות, הרי שבפועל, בעת הטלת העיקול, מדובר בעיקול של צפייה לזכות עתידית, שעצם קיומה, ובוודאי היקפה, שנויים במחלוקת. הפסיקה קבעה כי ניתן לעקל זכות עתידית אם "זכות עתידה לבוא היא זכות שהתגבשותה בעתיד ודאית, בין בתאריך קבוע ובין בקרות אירוע שהתרחשותו נעלה מספק". לאור גישה זו ספק רב אם בכלל ניתן לעקל זכות תביעה.
עיקול המוטל על זכות תביעה בחברת ביטוח הינו חסר תוקף חוקי מטעם נוסף וטעם זה מתייחס לחלק נכבד של זכויות התביעה המעוקלות בחברות הביטוח. תביעות אלו הינן תביעות המבוססות על טענת אחריות המבוטח והינן תביעות נזיקין במהותן. ביחס לתביעות אלו אין בידי המבטח, בעת הטלת העיקול, נכס של הניזוק הניתן לעיקול על-ידי נושה של התובע. הנכס היחיד אותו מחזיק המבטח הוא זכותו של המבוטח בביטוח אחריות לשיפוי מהמבטח אם וכאשר תיקבע אחריותו של המבוטח כלפי הניזוק.
ניתן, לדעתי, לקבוע כי צווי עיקול המוטלים על זכויות תביעה אצל חברות ביטוח הינם, בחלק גדול מהמקרים, חסרי תוקף חוקי ראשית - באשר הם מוטלים על ציפיות לזכות עתידית לא ודאית שאינן בגדר נכס הניתן לעיקול. שנית - באשר פעמים רבות צווי העיקול מוטלים, למעשה, על נכסי המבוטח ולא על נכסי התובע. כמו כן, לעתים קרובות, הצווים אינם מתייחסים בנוסחם לזכויות עתידיות. כאשר מקור צווי העיקול הוא תיקי הוצאה לפועל הרי שבדרך כלל (בהנחה שמדובר בזכות עתידית) אין הזכות מתגבשת בתוך שלושה חודשים מיום קבלת הצו ועל כן היא אינה כלולה בו מלכתחילה.
אף על-פי כן, חברות הביטוח מנצלות קיומם של צווים בעלי תוקף חוקי מפוקפק ,או נעדרי כל תוקף חוקי, על-מנת להימנע מתשלום ומתוך הנחה כי במקרים רבים, בהם התובע חייב כספים לגורמים נוספים בהיקף העולה על העיקול, לא יטרח התובע במיוחד לבטל את העיקול המונע ממנו תשלום. למותר לציין כי חברות הביטוח אינן יוזמות הליכים שמטרתם לברר למי עליהן לשלם, אלא בוחרות במדיניות של שב ואל תעשה דבר. כך או כך חברות הביטוח אינן יכולות להפסיד, או שלא ישלמו כלל, או שלכל היותר ישלמו חוב שממילא היה עליהן לפרוע.
אין לי ספק כי בחשבונותיהן של חברות הביטוח הצטברו סכומי תביעות שלא שולמו עקב עיקולים בהיקפים גדולים. מן הראוי לדרוש מהמפקח על הביטוח לעשות סדר בסוגייה זו על-מנת למנוע התעשרות שלא כדין של חברות הביטוח.
