פעמים רבות מדי אני שומע וקורא על אלימות, השחתת רכוש ו/או גניבות ע"י נערים ונערות, מתוך המידע שמגיע לציבור מתקבל הרושם שעבירות אלה נתפסות במערכת המשפט כעבירות קלות ונסלחות. כמו תמיד, כל עוד פגעו בזרים, כל עוד גנבו מאחרים, כל עוד השחיתו רכוש של זרים ואתה או משפחתך לא נפגעתם, ההתייחסות האישית שלך בדרך כלל תהייה רדודה לחלוטין.
נ', בנו הצעיר של א', חלם במשך שנים לרכוש אופנוע שטח, להתנסות ולהשתלב בספורט המוטורי המרתק. נ' הכין היטב את הבסיס להגשמת חלומו, עוד בגיל צעיר עבד קשה בעבודות מזדמנות, חסך מעט כסף, בגיל 16 עבר את מבחני הנהיגה וקיבל רישיון לאופנוע 50 סמ"ק. עם עזרה מהוריו הגשים חלום ילדות, רכש אופנוע ישן, והחל לתקן ולשפץ. הרבה זיעה, התרגשות וממון הושקעו ברכוש המשמעותי הראשון בחייו של נער מתבגר. כל פרט באופנוע זכה לתשומת לב, היופי והשלמות חשובים ל-נ' והתוצאה היתה מרהיבה, אופנוע יפהפה שהשנים הרבות אינן ניכרות בו.
"יום שישי בצהריים, סוף סוף המשימה הושלמה, האופנוע מוכן לנסיעה ראשונה. נ', בהתרגשות אופיינית לנער מתבגר, החל בנסיעת הבכורה, ביקר חברים, יצא בערב לבלות, ובחצות הליל חזר לבית אביו בשכונה צפון מזרחית בתל אביב. כל אמצעי הזהירות ננקטו, האופנוע נקשר לעמוד מתחת לעמוד תאורה גדול במרכז מסחרי, מטרים ספורים מנקודת משטרה, במקום שכל אחד יכול לראות ולכאורה הסיכוי לגניבה או חבלה קטן.
שחר הפציע, נ' ממהר בהתרגשות לרכוב על האופנוע, אבל שוד ושבר, חלק מהעמוד שאליו נקשר האופנוע פורק, והאופנוע נעלם! מי שחווה על בשרו גניבת רכוש יכול להבין את עוצמת הכאב, על אחת כמה וכמה נער צעיר, כל עולמו חרב באחת, תמימות הנעורים מקבלת מכה אנושה, אין נחמה.
כך מספר אביו של נ' את אשר עבר עליהם מאותו רגע: "בתחילה היינו בשוק מוחלט, אני כבוגר לא מצאתי מילים לנחם את הבן שלי על מעשה הנבלה שנגרם לו, כל החינוך שהענקתי לו על אזרחות טובה ועזרה לזולת קרס באחת, ועדיין לא הבנתי מה באמת מצפה לנו.
בשלב ראשון החלטתי להגיש תלונה במשטרה, נסענו למשטרת רמת גן ושם התחלתי להבין את חוסר האונים שבו נתקלתי כשקראתי לא פעם, על אזרחים שמרגישים מופקרים דווקא בקודש הקודשים של כל חברה דמוקרטית, תחנת המשטרה. הזוהמה וכמויות בדלי הסיגריות שקידמו את פנינו ברחבי תחנת המשטרה (גם בחדרים וגם במסדרונות) עוררו בנו גועל נפש. הגשנו תלונה על גניבת האופנוע, קיבלנו הערכה "אופטימית" שהסיכוי למציאת האופנוע אפסי, ויצאנו לנסות ולמלא את תפקיד המשטרה בעצמנו, לחפש את האופנוע.
בעזרת ג'יפ של קרוב משפחה סרקנו את הפרדסים הסמוכים אך לשווא, הסתובבנו בחוצות השכונה ברגל ונדהמנו מכמות האופנועים והקטנועים המפורקים שראינו בחצרות בתים ובפאתי השכונה. שעות רבות עסקנו בחיפוש אך ללא תוצאות. בינתיים התחלנו להפעיל דרך חברים של חברים 'מודיעין פרטי' והתחלנו לקבל שביבי מידע. התברר שכולם יודעים מי הם הפרחחים, כולם יודעים את השמות, אך כולם חוששים, מפחדים מנקמה, נקמה שעלולה להגיע באישון לילה בצורת השחתת רכוש או גרוע מכך. כולם יודעים וכנראה גם המשטרה, אך איש אינו עושה דבר.
ילדה קטנה תושבת השכונה פלטה במקרה שראתה את האופנוע שעליו רכוב אחד הפרחחים, כשהבינה מה אמרה נבהלה והסתלקה, המידע הועבר למשטרה ואני ציפיתי לראות מעט יותר נוכחות משטרתית בשכונה אך לשווא.
לא אפרט כיצד, אך לבסוף מצאנו את האופנוע באחת מחצרות הבתים, מאות מטרים ספורים ממקום הגניבה, המשטרה הוזמנה לתעד את האירוע, ואנחנו בתמימותנו ציפינו שהשוטרים יעשו מלאכתם, יעברו בין דיירי הבית לתחקר ולנסות למצוא את הגנב, אך לתדהמתנו להם יש נוהל אחר, הם רשמו את הפרטים של האופנוע, אישרו לנו לקחת אותו, ונסעו לדרכם מותירים אותנו המומים ומאוכזבים.
למחרת היום ניגשנו לזיהוי הפלילי, שם הוצאו טביעות אצבעות. יותר משעה המתנו בתור על-מנת לבטל את התלונה ע"י שוטרים עצבניים וחסרי נימוס, מראה הזוהמה והטינופת בכל רחבי המבנה חזר על עצמו, ניירות, בדלי סיגריות, ועשן סמיך של מעשנים. לכאורה המנקות הם העסוקות ביותר בבניין.
שוחחתי עם אחד השוטרים והוא בצחוק כבוש הסביר לי שעם הענישה והסלחנות הקיימת במערכת המשפט אין סיכוי ולו הקלוש ביותר שמכת הגניבות, הפריצות, והשחתת הרכוש תקטן. אבלים וחפויי ראש עזבנו את מתחם המשטרה, ללא פתרון היכן לאחסן בעתיד את האופנוע, מאוכזבים לחלוטין מתפקוד המשטרה."
עד כאן סיפורו של א' וגם לי יש מה להוסיף. לקחתי את הנושא כאתגר, התקשרתי, שאלתי והתעניינתי, המסקנות עגומות למדי ואמורות היו להדליק זרקור אדום ובוהק על הפשע הצעיר במדינת ישראל. נראה לכאורה שמדינת ישראל מתחילה להיות חממה לפושעים צעירים, המשטרה אינה עושה די, מערכת המשפט מחפפת, ולכאורה בגלל עונשים מגוחכים עד אבסורדים יש לפושעים הצעירים מוטיבציה להמשיך בדרכם הנלוזה ואף להעיז יותר.
לעומת זאת המוטיבציה של השוטרים בירידה מתמדת ומתסכלת, גם ההצלחות המעטות יחסית זוכות לכאורה לזלזול בוטה מצד מערכת המשפט, העבריינים זוכים לסלחנות והקלות וחוזרים מיד למעגל הפשע.
לפני מספר ימים אמר לי אחד מחברי: "אני רוצה כמו בסעודיה, ידו של גנב דינה להיקטע, אין רחמים, לדעתי זכות האזרחים לביטחון קודמת ליד של גנב, זה הרבה פחות הומאני שאלפי אזרחים יחששו לרכושם בגלל שני גנבים שגרים בשכונה שלהם, אפילו עונש מלקות כמו בסינגפור נראה לי קל מדי!"
חומר למחשבה...