לפני למעלה מעשרים שנה כתבתי את הספרון "הלם הנסיגה בארץ ישראל", שזיכה אותי - בין היתר - בכינוי "נביא-חורבן". בשנה שעברה, לקראת הגירוש, נפלה החוברת לידם של שני חברים והיא נראתה להם כל כך אקטואלית, עד שביקשו ממני להוציאה מחדש.
וכך נאמר בהקדמה לפרסום החדש, שראה אור זה עתה:
"ספרון זה הופיע לראשונה בינואר 1986. הוא כוון נגד תוכנית "השלום" של פרס.
חלפו 20 שנה, וכבר עברה עלינו גלות ראשונה בארץ-ישראל. 25 יישובים יהודיים נמסרו לידי האוייב והונחה התשתית הרעיונית, הפסיכולוגית והפיסית לחיסול ההתיישבות היהודית.
בשלב הראשון, שלב "ניקוי" במת ההר, מדובר על הגליית כ- 100,000 יהודים כדי לפנות מקום ל"מדינה הפלשתינית בעלת הגבולות הזמניים", עפ"י מפת הדרכים.
הפעם, לא רחבעם אחד מפלג את העם והממלכה. מפלגים רבים קמו עלינו. תחילה, אריאל שרון ואחריו אהוד אולמרט, אך תמיד המושך בחוטים היה והווה שמעון פרס - לפני 20 שנה... כמו בימים אלה.
הספרון כמות שהוא היה יכול להיכתב היום... שיניתי בו והוספתי לו את מה שהתחייב מחלוף הזמן. למרבה הצער, חלק מן התהליכים שנחזו כבר התגשמו, ובמרכזם תחילת הנטישה של ארץ-ישראל, מלווה בקרע מסוכן ומעורר דאגה בקרב עמנו.
מהדורה זאת יוצאת בזמן אמת, כאשר התוכניות לגירוש כל היהודים היושבים מעבר ל"גדר ההפרדה" כבר מוכנות. מי יתן, ותתרום ולו במשהו לעצור את גלגלי אותו הגורל המר, שלכל אורך ההיסטוריה גורם לנו להחריב במו ידינו את מה שאנחנו יודעים לבנות בכל כך הרבה מסירות, כשרון ועמל, יזע ודם."
בבית-אל נערך כנס של "מגיני ארץ", יוזמה שכשמה כן היא: התארגנות במטרה להגן על מפעל ההתנחלות מפני גירוש נוסף - הפעם, חלילה, בממדים של פי 10 מן הגירוש הקודם. בעניין זה, מוצע לציבור להתייחס לשקט הנוכחי כאל השקט-שלפני-הסערה.
יש הרבה סימנים מדאיגים באופק, ובראש וראשונה העובדה, שפרט למפלגה אחת, האיחוד הלאומי, אין בכנסת אף מפלגה השוללת את הקמתה של מדינה פלשתינית בלב ארץ התנ"ך, וזה כולל כמובן את ראש הליכוד, נתניהו, וראש "ישראל ביתנו" - אביגדור ליברמן.
הלקח היחיד שאולמרט ומפלגתו הפיקו מן התוצאות הקטסטרופליות של גירוש קיץ 2005, הוא שהגירוש הבא לא יהיה חד-צדדי. כלומר, לפני שיתבצע יחובר איזה נייר חסר-ערך עם ערבי פלשתיני כלשהו, שאותו יכנו בלשון סגי נהור:"פרטנר". לא קל למצוא היום פרטנר, אפילו לצורך חתימה על נייר שהכל יודעים שאין כל כוונה לקיים את מה שרשום בו. מפני שלשלטון החמאסי יש עקרונות, ובתוכם הכלל המקודש שהמדינה שהם קוראים לה "היישות הציונית", לא יתכן להכיר בה, מפני שהיא מיועדת להשמדה. החמאס מתעקש לומר זאת בגלוי, מסרב להסתיר את הכוונה הזאת, כפי שעושה הפתח.
אך לא אלמן ישמעאל - וגם עשיו, האירופאים הבוחשים בקלחת מאחורי הקלעים. עכשיו מתאמצים ליצור "ממשלה" חמאסית חדשה שתכלול מיעוט פתחי לטיהור השרץ. והואיל ואת מכחיש השואה ומממן טבח מינכן, אבו מאזן, כבר הכשרנו מזמן - הוא, כביכול, יהיה "הפרטנר" - ולא חשוב שהזנב ה"כשר" הזה יהיה מוברג על גוף שימשיך להכריז על טומאתו. והואיל וכל מה שהשילוש הבלתי קדוש אולמרט-לבני-פרץ מבקש הוא רק תירוץ, תספיק להם אחיזת העיניים הזאת כדי "לשבור את הקפאון המדיני". "הרכב מתון של הממשלה הפלשתינית" - זה הביטוי שכבר הושמע ב"קול ישראל" - יספק להם עלה תאנה לכסות את ערוותו של גירוש נוסף. לתוצאה הזאת יתחברו גם הכחות החדשים העולים בממשל האמריקני - שונא ישראל בייקר, מי שהיה שר החוץ אצל בוש האב, ושר ההגנה החדש גייטס, מחליפו של רמספלד.
במצב הזה רק היישובים היהודיים ביש"ע יכולים לשמש כמחסום בפני הנחשול הפלשתיני. כל עוד הם קיימים, לא תוכל לקום מדינה פלשתינית במערב ארץ ישראל - וזו אכן היתה מלכתחילה הכוונה בהקמת מפעל ההתנחלות: להבטיח את אחיזתו של העם היהודי בלב המולדת היהודית. ובמילים אחרות, הבית ביש"ע לא הוקם כדי "להגן על ה ב י ת", כ"א להגן על ה א ר ץ. בית להגן רק עליו, ניתן להקים גם ברמת השרון.
וכך חזרנו אל "מגיני ארץ": איך נשענים על היישובים ביהודה ושומרון ועל מעגל התומכים בהם בארץ ובעולם, כדי להגן על הארץ?
בכנס בבית אל, בהשתתפות של כ- 60 נציגים מכל רחבי יש"ע (כולל פליטים מעזה), שנפתח בדברי ברכה של הרב זלמן מלמד וראש המועצה המקומית בית אל, מר משה רוזנבאום, נתקבל מסמך, ובו עקרונות היסוד במאבקנו על ארץ ישראל, ואלה הם:
א. מדינת ישראל אינה רשאית ואינה מוסמכת לפגוע בשלמותה של ארץ ישראל.
ב. אין מקום בארץ ישראל (המערבית, לפחות) לשום יישות ריבונית זרה.
ג. ניתוק כפוי של יהודים מארץ ישראל או ויתור עליה מצד מדינת ישראל, וכן הכרה במדינה פלשתינית - בטלים ומבוטלים.
ד. החרבה של יישובים יהודיים בארץ ישראל, עקירת תושביהם והגלייתם מהווים פשע מרובע:
פשע נגד הדת,
פשע נגד הלאום,
פשע נגד האנושות,
פשע נגד הביטחון, כלומר נגד חיי יהודים, וגם ערבים.
חוקים ופקודות הבאים להגשים את הפשעים האלה - אין לציית להם.
ה. למעשי עקירה, גירוש והגלייה יש להתנגד התנגדות פעילה, ובלבד שלא יהא זה באמצעים המיועדים לפגוע פיזית.
ו. יש לחתור "לשוב לכל יישוב", מן היישובים שנחרבו בקיץ, תשס"ה.
ז. יש לראות במעצר ובמאסר במאבק על א"י מעשה של מופת אזרחי מצד הקורבנות.
את המסמך חותמים הדברים האלה:
"התנגדות לשלטונות מתוך הגנה על א"י והיישובים, חריפה ככל שתהיה, אין בה כדי לגרוע מן הנאמנות המחלטת למדינת ישראל ולחוקיה, ומן החובה לשרת במערכותיה ובמלחמותיה, שהן מלחמות העם היהודי נגד צר ואוייב".
האמור במסמך הזה עונה לשאלה, למה יש צורך בהתארגנות זו, ומדוע אין לסמוך על מועצת יש"ע שתוביל את המאבק, אם חלילה ייכפה עלינו. התשובה היא, שמועצת יש"ע אינה מקבלת את התפיסה שהגירוש הוא בלתי חוקי, ושגם אם יוחלט עליו ברוב "דמוקרטי", יש להתייחס אליו כאל כזה.
גרוע מכך: מועצת יש"ע הודיעה, שתקבל את דין הגירוש הבא, חלילה, ובכך היא פרקה מראש מנאמני א"י, ההולכים בדרכה, את נשק ההתנגדות וזימנה להם את גורלם של גוש קטיף וצפון השומרון, חלילה. נוכח הכשל המנהיגותי הזה, מי שאינו מוכן לקבל מראש את דין הגירוש, חייב להעמיד את התזה הנגדית, לפיה - יהיה מה שיהיה, יישוב יהודי לא ייעקר עוד ומעמדו יהיה, לפחות, כמעמד כל כפר ערבי, משני צידי הקו הירוק, שלא יעלה על הדעת, עפ"י שום תוכנית מדינית, לעוקרו ולגרש את תושביו.
לצורך זה פועלים במגיני ארץ לגבש בכל יישוב גרעין מוביל, שיפקוד ביישוב אותם התושבים שהעקרונות הנ"ל מקובלים עליהם, והם מוכנים לפעול בהתאם, והללו יהיו נושאי ההתנגדות שישדרו לממשלה, לתושבי המדינה, ולעולם: עד כאן. לא ניתן לכם לבצע על גבנו "טיהור אתני". גם יהודים בארצם זכאים להגנה מפני פשעים נגד האנושות. איננו גרועים מן המוסלמים בקוסובו.
אם אמירה כזאת תגובה, ולו רק ע"י מידת הנחישות שגילו החרדים במאבק נגד מיצעד ההומו-לסבים - במקום להרים ידיים מראש, כפי שעשתה מועצת יש"ע - ניתן יהיה להציל את היישובים, ועמהם את ארץ ישראל.
