בהיסטוריה של מדינת ישראל וצה"ל, האירוע הבולט ביותר, שדומה לכישלון במלחמת לבנון השנייה. הוא, הביזיון בתל-מוטילה בשנות ה- 50. שבעקבותיו וכלקח ממנו, הוקמה יחידה 101.
צה"ל הטוב ביותר בתולדותיו, היה צה"ל של מלחמת ששת-הימים. אותו, בנה והכין, יצחק רבין. שהוא, בנוסף לכישרונותיו ויכולותיו הטבעיים, ספג וקיבל את ראשית חינוכו הצבאי, ישירות מפי יצחק שדה, מקים ומייסד הפלמ"ח. לפיכך, המבנה החברתי, הרוח והעקרונות, שעליהם נבנה צה"ל של ששת-הימים. היו, אותם עקרונות ומבנה, שעליהם הושתת בזמנו הפלמ"ח.
חברה צבאית, שונה מחברה אזרחית, בשני נושאים מהותיים:
א. גיל והרכב האוכלוסיה המרכיבה אותה. שאלו הם, גברים צעירים בגיל 18-40 אולי 50.
ב. אופי העבודה. זוהי עבודה, שלצורך ביצועה, נדרש לעיתים האדם, למסור את נפשו.
מכאן, שהמבנה החברתי והתמריצים לפרט, בחברה הצבאית האופטימלית. שונים בהכרח, מאלו של החברה האזרחית האופטימלית. ההיסטוריה המודרנית של 100 השנים האחרונות. הוכיחה, שהמבנה האופטימלי של החברה האזרחית, הוא המבנה הקפיטליסטי של ארצות המערב. שבו התמריץ לפרט, הוא תמריץ כספי. ככל שהאדם, תורם לחברה יותר, מזמנו, מרצו וכישרונותיו. הוא מקבל ממנה, תגמול חומרי גבוה יותר.
תמריץ זה אינו עובד בחברה הצבאית. אף אדם אינו מוכן למות בשביל כסף. אפילו אם אחרי מותו, הוא יקבל מיליארדים. פשוט, מה הוא יעשה עם המיליארדים כשהוא מת? אנשים, הולכים למשימות שיש בהן סיכון נפש ולעיתים אף מוות ודאי. משתי סיבות עיקריות. אמונה באידיאלים וקשר לחברים.
מכאן, שהמבנה החברתי של החברה הצבאית האופטימלית, צריך להיות אחר.
ואכן, ההיסטוריה המודרנית הוכיחה, ששני הצבאות שהיו בנויים הכי נכון חברתית, הם הצבאות של סין העממית וצפון ויאטנם. שתיהן, מדינות עניות שהתמודדו בהצלחה ואף ניצחו, את הצבא האמריקני החזק והעשיר. האחת, במלחמת קוריאה והשנייה במלחמת ויאטנם.
סוד הצלחתן היה הדבק החברתי. המבנה החברתי הקומוניסטי הקיצוני, שעליו הושתת צבאן. נראה שבחברה צבאית, בניגוד לחברה אזרחית, המבנה הקומוניסטי יעיל יותר ומפיק יותר מהאנשים. כך, אף אצלנו. יצחק שדה, היה סוציאליסט והקים את הפלמ"ח, כשהמדינה כולה, היתה סוציאליסטית. עקרונות היסוד החברתיים, על-פיהם הוקם צה"ל, היו עקרונות סוציאליסטים קיצוניים.
אם נבדוק טוב את ההיסטוריה של צה"ל. נראה, שכל הכישלונות שלנו לאורך השנים., תחילתם נעוצה בבנייה חברתית לקויה ובסטייה מעקרונות אלו והליכה אחר ערכים זרים. כך, היה בתל-מוטילה בשנות ה-50. כך היה, במלחמת יום-כיפור וכך היה, עכשיו בלבנון. וההיפך עם ההצלחות.
את הנשק והטכנולוגיה לצה"ל, עלינו להמשיך לרכוש בארצות המערב. שם, הציוד והנשק הכי טובים. ברם, בכל הנוגע לרוח, לעקרונות הלחימה ולמבנה החברתי. עלינו להיצמד למורשת שלנו וללמוד מניסיונן של סין העממית וצפון ויאטנם. הנשק הכי מודרני, לא יהיה שווה כלום. אם לא יפעיל אותו מבנה חברתי, הבנוי נכון. זה אינו נכון, רק לגבי צה"ל. זה נכון, לגבי כל הצבאות בעולם. מזרח ומערב, מדינות עשירות כעניות.
קל היה לבנות צה"ל סוציאליסטי עם קום המדינה. כשהחברה כולה, היתה סוציאליסטית. הרבה יותר קשה, לעשות זאת היום. כשהחברה האזרחית היא, מערבית-קפיטליסטית. אבל, אין לנו ברירה. קיומנו כאן מותנה בכך, שמחד נבנה חברה אזרחית מערבית-קפיטליסטית. שזהו המבנה המנצח, בחברות האזרחיות של ימינו. ומאידך, בתוכה של חברה זו ומחזיק אותה, מבנה חברתי של צבא, שהוא סוציאליסטי קיצוני. שזהו, המבנה המנצח בצבאות של ימינו.
מפקדי הצבא, אינם יכולים להוביל ולהנהיג אותו בשיטות ניהול של המשק האזרחי. אם הם לא יכירו את החיילים, יהיו חלק מהם, יוערכו ויאהבו על-ידם. אף-אחד, לא ילך אחריהם. אפילו, הם יציעו את הרעיונות הטובים ביותר.
אין לנו ברירה. קיומנו כאן, מותנה בצבא חזק. והצבא יהיה חזק, רק כאשר נבנה אותו נכון חברתית.
