מאז תום מלחמת לבנון ה- 2 מוצפת התקשורת בידיעות על ועדת הבדיקה הממשלתית, ועדת החקירה הפרלמנטרית של ועדת חוץ וביטחון, חקירת מבקר המדינה וממצאי התחקירים וועדות הבדיקה של צה"ל. בשגרה, יש לברך על מידת תשומת הלב האזרחית המוקדשת לבחינת התנהלותו של הצבא. אולם, השימוש בחקירות האזרחיות והצבאיות לקידום אג'נדות אישיות ופוליטיות מאיים למחוק את ההבדל המהותי בין סוגי הועדות ואת היעילות שלהן ככלי להפקת לקחים מסוגים שונים.
כדי להבין את הסכנה במצב הנוכחי יש לעמוד על תפקידה של כל ועדה. ועדת בדיקה ממשלתית מיועדת לחקור את הסיבות לאירוע דרמטי הנתפס בציבור ככשל או מחדל, להפיק המלצות למניעת הישנותו ולעתים אף להצביע על הנושאים באחריות לאירוע. היא מוקמת אד-הוק, ולפיכך צפוי שחקירתה תארך זמן רב לצורך בירור מעמיק אך הסב סביב נושא אחד. לעומת זאת, מבקר המדינה, וכן מבקר מערכת הביטחון בנוסף אליו, עורכים באופן תדיר ביקורות בצה"ל ובמשרד הביטחון הן בנושאים מערכתיים והן ביחידות ספציפיות. ממצאיהם מיועדים להוות כלי לבקרה עבור הגופים המבוקרים על המתרחש בהם וכן להגביר את השקיפות הציבורית. אם כי ממצאיהם עשויים להוות בסיס לטיפול משמעתי או חקירה פלילית, אין זו המטרה העיקרית. מבחינה זו עיסוקם של גופים אלה במלחמת לבנון ה- 2, נושא אומנם חשיבות אקטואלית, אך אינו מהווה חריגה משגרת עבודתם.
ועדת החקירה הפרלמנטרית הפכה בכנסת הקודמת לכלי מרכזי בידי ועדת החוץ והביטחון כדי להשפיע על המתרחש במערכת הביטחון. מוביל גישה זו הוא היו"ר הקודם של הוועדה, ח"כ ד"ר יובל שטייניץ. בעולם האנגלו-סקסי, זהו נוהג מקובל בוועדות המקבילות בתפקידן לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. אולם, לרוב מנוהלות החקירות בגישה פחות עוינת ועם פחות יציאה לתקשורת במהלך הדיונים מאשר בוועדת החוץ והביטחון.
בנוסף לכך, נהנות הוועדות המקבילות בפרלמנטרים זרים מסיוע של סגל מומחים נרחב המייעץ לחברי הוועדה בסוגיות מקצועיות. התנהגותם של חברי הכנסת, לצד העדר ייעוץ מקצועי מסגל מומחים נרחב, פגעו באמינות ובמקצועיות של ועדות החקירה של ועדת החוץ והביטחון.
בעוד שממצאי גופים אלה (פרט לדוחות מבקר מערכת הביטחון שחרף מקצועיותם והעמקתם אינם נגישים לציבור) מיועדים לשמש ככלים לפיקוח אזרחי על מערכת הביטחון, סוג החקירה האחרון המוזכר לאחרונה הוא כלי מקצועי פנים צבאי מהמעלה הראשונה - התחקיר.
התחקיר הוא הכלי העיקרי הנתון בידי הצבא לבירור אירועים, בין אם הצלחות או כישלונות, לצורך יצירת מסד הנתונים הדרוש להפקת לקחים. מבקר המדינה הקדיש בעבר שתי ביקורות מקיפות לתחקירי הבט"ש (הביטחון השוטף) בצה"ל שחשפו את הבעייתיות הקיימת בתחום - כדי שתחקיר יהיה יעיל הוא צריך להיות הדרגתי, כשכל דרג מתבסס על תחקיר מקיף שביצע הדרג שמתחתיו, בכל דרג כלל המעורבים צריכים לדבר בכנות ובגילוי לב, יש צורך בהקפדה על שימוש בשפה מקצועית ברורה ומשותפת ושימוש בסטנדרטים מקצועיים מוגדרים המהווים אמת מידה להשוואה מול האירועים בפועל ויש להסתייע באמצעים טכנולוגיים לאיסוף עדויות.
ההפיכה של התחקירים מכלי מקצועי לכלי נוסף לאיתור "אשמים", שממצאיו מוצגים במסיבות עיתונאים מאיימת לפחות על שתי הדרישות הראשונות. כשהמטרה היא להציג לציבור "מה קרה" קשה להאמין שהדרג הצבאי הבכיר ייתן לדרגים הזוטרים למצות את תחקיריהם. כשהמעורבים בקרבות יודעים שתחת מלהגביל את שנאמר בתחקיר ללימוד והפקת לקחים, הוא ישמש להצבעה על "אשמים" בכישלונות, קשה לצפות שידברו בכנות. בדרך זו מאבד צה"ל את הכלי היחיד כמעט המצוי בידיו לצורך יצירת מסד הנתונים הדרוש להפקת הלקחים לקראת המלחמה הבאה.
לאור התנהלותם של יתר גופי החקירה והביקורת, נראה שגם מהם לא ילמד הציבור הישראלי מה השתבש. אולם, ייתכן שהתנהלותן של מערכות השלטון סביב החקירות והוועדות מהווה עדות חזקה יותר מכל לגבי מה שהשתבש בציבוריות הישראלית.