בימים אלה הגיש ח"כ הרב יצחק לוי מהאיחוד הלאומי-מפד"ל הצעת חוק שמטרתה להרחיב את חובת הדיווח על עבירות של תקיפה והתעללות בקטין. לא רבים יודעים כי בחוק הפלילי קיימת מאז 1989 חובת דיווח על עבירות שכאלה המתבצעות כלפי קטינים וחסרי ישע. החובה חלה על כלל הציבור ככל שיש יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה בילד בידי אחראי עליו (כגון הורה, אך גם קרובי משפחה אחרים).
העונש על אי מילוי חובה זו הינו עד שלושה חודשי מאסר. חובה מוגברת, שהעונש עליה עד שישה חודשי מאסר, קיימת לבעלי מקצוע המטפלים במשפחה (כגון רופאים, אחיות, עובדים פרה-רפואיים, עובדי חינוך, עובדי רווחה, פסיכולוגים וקרימינולוגים) וכן לאחראים על הילד, ככל שיש להם יסוד סביר לחשוב שנעשתה בו עבירה כזו.
כך, למשל, אם האמא חושדת שהאבא מכה את הילד הכאה קשה, עליה לדווח על מעשי האב, וזו חובה מוגברת כמו זו של בעל מקצוע. בנוסף, קיימת גם חובה על מנהל או איש צוות במעון, מוסד חינוכי או מוסד טיפולי לדווח בהקדם האפשרי על עבירות של פגיעה בילד או בחסר ישע הנמצא במסגרת המעון או המוסד, וגם כאן העונש עומד על שישה חודשי מאסר. חובה אחרונה זו עלתה לאחרונה לכותרות בפרשת ההתעללויות בחוסים חסרי הישע בבית-החולים "איתנים".
רבים מקרב הציבור וגם מקרב בעלי המקצוע אינם מודעים לאפשרות שהחוק מקנה להם לפנות לפקיד סעד ולאו דווקא למשטרה. החשש מפני הפנייה למשטרה יכול להיות גדול מתוך אי רצון לקיומה של חקירת משטרה במוסד החינוכי או במסגרת התא המשפחתי (המשטרה חייבת לפתוח בחקירה במקרים כאלה על-פי החוק). אך פקיד הסעד בעצמו מחויב לפנות למשטרה. לשם כך נקבע בחוק כי לרשות פקיד הסעד ועדה שאליה הוא יכול להפנות את המקרה ולבקש פטור מדיווח למשטרה מנימוקים שונים, למשל אם הוא סבור שפנייה למשטרה עלולה להחמיר את המצב, להביא לפגיעה של הילד בעצמו וכו'. בכל מקרה אחר המקרה יגיע לידיעת המשטרה.
על-רקע כל זאת מעניינת הצעת החוק של ח"כ הרב לוי. כיום חובת הדיווח אינה חלה על מקרה שבו קטין אחד תוקף קטין אחר - למשל אח בן 15 המתעלל מינית או פוגע וחובל באחיו בן ה- 9, ובדומה לכך דוד ואחיין ששניהם קטינים. חובת דיווח חלה כיום רק במקרה שהתוקף או המתעלל הוא בגיר ואחראי על הקטין או חסר הישע (מקרה של אחראי על הקטין שהוא קטין בעצמו - למשל אבא בן 17 - אפשרי. מקרה כזה נדון לפני כמה שנים בבית המשפט המחוזי בחיפה, אך זה מקרה נדיר יחסית).
על-פי ההצעה, חובת הדיווח תורחב גם למקרה שבו בן משפחה קטין תוקף קטין אחר. חובה זו תהיה מצומצמת יותר ותתייחס למקרי חשד לעבירות מין או אלימות חמורות בלבד, בשונה מרשימת העבירות הרחבה יותר שעליהן חלה חובת הדיווח הכללית. לפי ההצעה, הדיווח יימסר לפקיד סעד (ולא למשטרה), פקיד הסעד לא יהיה חייב להעביר את הדיווח למשטרה, והעונש על אי דיווח יהיה גם כן שלושה חודשי מאסר לכלל הציבור ושישה חודשי מאסר לבעלי המקצוע ולאחראים על הקטין.
חובת הדיווח רלוונטית במיוחד כאשר התוקף הוא הורה או אחראי אחר, שכן אז למעשה אין לילד בדרך כלל למי לפנות. לפיכך יש להניח שהמחוקק לא קבע מלכתחילה חובת דיווח במקרה של קטין התוקף קטין: כאן יש עדיין לילד למי לפנות - להורה, וככל הנראה המחוקק סמך במקרה זה על שיקול דעתו של האחרון בבחירת הטיפול באירוע.
אך המציאות מוכיחה שלא תמיד ההורים יכולים או אף רוצים להגן על ילדם. לעתים הדיווח הוא המפלט היחיד של הילד, החושש לדווח בעצמו, בעיקר בהתחשב בכך שרוב התקיפות במסגרת המשפחה נעשות בחדרי חדרים ולרוב ללא עדים נוספים. אך הבעייתיות במקרה הנדון גדולה - גם כך מהווה חובת הדיווח, במיוחד זו המוטלת על כלל הציבור, בבחינת התערבות משפטית גורפת בתא המשפחתי, היכולה במקרים רבים אף להביא להריסתו. היו בזמנו אף שכינו את החובה "חוק המלשינון", שכן היא מעודדת הלשנה ועלולה לעודד "חיסולי חשבונות" בין שכנים או בני זוג מסוכסכים.
יצוין, כי ישראל היא ככל הנראה המדינה היחידה בעולם שהטילה חובת דיווח על כלל אזרחיה. ברוב מדינות העולם לא קיימת חובת דיווח כלל. ישנן מדינות שבהן קיימת אפשרות לבעלי מקצוע לדווח, בבחינת רשות, כאשר החוק מקנה להם חסינות מפני תביעה אפשרית. במדינות אחרות קיימת חובת דיווח, אך היא מוחלת אך ורק על בעלי מקצוע.
האם אכן ניתן לדרוש מהורה לדווח לרשויות על מעשי ילדו? הדבר קשה עד למאוד. אמת, קשה לדרוש גם מבן זוג לדווח על מעשי בן זוגו, ועדיין חובה כזו קיימת בחוק המקורי. לפני כשנה וחצי הארץ געשה בעקבות מקרה בשכונת התקווה בת"א, שבו התעלל אב בתינוקת קטנה שוב ושוב עד שהרג אותה במכותיו, כאשר כל העת האמא יודעת על המעשים ואינה מדווחת. עם זאת יש שוני בין המקרים. במקרים רבים, כמו במקרה שכונת התקווה, בן הזוג של התוקף נתון לטרור ולאלימות בעצמו. כאשר אח גדול מתעלל באח קטן במקרים רבים ההורים אינם נתונים לטרור והפחדה מצד בנם הגדול, ולכן הגיוני אף יותר לדרוש מהם לדווח. מצד שני, כאמור, במקרים רבים הם יכולים לטפל בעניין במסגרת המשפחתית, והתערבות הרשויות עלולה להחמיר את המצב, כך שהדילמה רצינית.
בסופו של דבר דומה כי הצעת החוק בכל זאת מאוזנת. ראשית, הדיווח מתחייב אך ורק לפקיד סעד ולא למשטרה, אף שמי שדיווח למשטרה יצא ידי חובתו. במקרים המתאימים ממילא הטיפול יועבר למשטרה, שכן לפי ההצעה לפקידי הסעד שיקול דעת אם לטפל בכך בעצמם או לדווח למשטרה.
שנית, חובת הדיווח חלה על מקרים חמורים בלבד. לא כל קטטה בין שני אחים תדווח אלא רק כזו הגורמת לחבלה חמורה או המערבת תקיפה מינית. שלישית, מוכרחים לומר כי גם כך חובת הדיווח מהווה ברוב המקרים מעין חוק הצהרתי. היו מקרים ספורים בלבד שבהם הועמדו לדין והורשעו קרובי משפחה בגין אי דיווח.
אם כן, יש חשיבות לקביעת נורמה שכזו, אך יש להיזהר מזילות החוק אם הנורמות לא תהיינה אכיפות כלל. אך בראש ובראשונה יש להביא את חשיבות העניין בפני הציבור. תיקון זה לחוק, אם יעבור, כמו כל ההסדרים האחרים המרכיבים את חובת הדיווח, חייב להיכלל במסגרת הסברתית נרחבת לציבור הרחב ולבעלי המקצוע.
