(בני) סלע קיומנו

ביום שבת הסתכלו עלי אנשים באופן מוזר מהרגיל. אחדים מהם הציצו, הלוך ושוב, פעם אל דף שעליו עיבד מחשב קלסתרון של איש נמלט ופעם אל פני. לא דמיתי לו. לא היה כל קשר. נשמתי לרווחה. לא נחשדתי. האנס הנמלט, הפושע המסוכן בני סלע אינו דומה לי משום בחינה שהיא. ב-25.11.06 היתה שבת חורפית יפה, חמימה ואביבית, הצפון היה מלא מטיילי סוף-שבוע. שוטרים שפטרלו חיפשו את בני סלע במקום שלא היה סיכוי למצוא אותו. הם לא העלו דבר, לבד מחרס נשבר. אנשים לעגו לשוטרים, גיחכו אותם, ביזו, השפילו. ספק אם נמצא אתמול הורה שאיחל לילדו "שתגדל תהיה שוטר" ( אולי זה מה שאמרו הורים שביקשו להעניש את ילדיהם...). היו שאמרו שהכתובת היתה על הקיר, אבל שוטרים לא יודעים לקרוא. נורא מצחיק. עצוב. "אסיר נמלט אחד משגע מדינה שלמה", אמרה ישראלית חופשת אחת. "גבר, גבר", סיכם האיש שלה. "צורה לנו" אמרו במקום אחר. פני הדור כפני הכלב. פני הכלב כפני הכלא. השתעשענו בניבוי - מתי, אם בכלל, ייתפס. היכן. האם יצליח לצאת את תחומי המדינה, או לא. כמה שנים נוספות ירצה בכלאו, האם יירקב בו עד יומו האחרון. ראשו של מי ייערף בעקבות המחדל המביך, המביש, המשפיל. אסיר שאין לו דבר להפסיד לבד מאשר את כבליו - כמו פרולטריון המחולל, במר ייאושו, מהפכה מעמדית - מערים על שומריו ומנצל שבריר שנייה של אי-שימת לב, מתיר עצמו מאזיקיו, משתחרר ובורח אל החופש. ביום שבו ברח בני סלע משומריו חשבתי על הפלשתינים שאין להם, אומללים מאין כמוהם, מה להפסיד, לבד מאשר את חייהם העלובים. במצב שבו היה נתון בני סלע הוא רקם, מן הסתם, תוכניות-בריחה אחדות. המתין לשעת כושר, אולי יצר אותה "אל תגידו יום יבוא הביאו את היום כי לא חלום הוא", כמאמר השיר. בני סלע חלם גם את החלום הבלתי אפשרי, לכאורה, והקיץ אליו. הוא מימש אותו - לבושתנו ולעליבותנו - וזה עשרות שעות אחדות שהוא שב להיות אדם חופשי. האם נלמד משהו משיעור בריחתו? האם נפיק את לקחיה? הבריחה שלו לא היתה נועזת. היא היתה פשוטה, כה פשוטה היא היתה, פשוטה באופן המעיד על השלומיאליות שלנו, על רשלנותנו, על איכות האנשים שמופקדים מטעמנו על שמירת המסוכנים שבפושעים הכלואים בבתי הכלא שלנו. יהיו, מן הסתם, כאלה שיגידו שהטיפה הסרוחה מעידה על עכרוריותו של הים כולו. הטיפה היא הים. בריחתו של בני סלע כמוה כפתיחת שערי כלא שלם לרווחה. לעומתם יהיו מי שיגידו - ואני בתוכם - שזה מקרה פרטי, מצער, מכאיב וחמור ככל שהוא. אסור להכליל. אסור להיסחף. אבל מוכרחים למצות את הדין עם האחראים שהתרשלו, בין אם יילכד האסיר הנמלט ובין אם, חלילה, יוסיף לצפצף ולצחוק עלינו ממקום מחבואו. כל שעה נוספת שהוא שוהה מחוץ לכותלי הכלא היא שעה נוספת שבה מוטבע אות קלון על מצחנו הקולקטיבי.