בעקבות החלטה אומללה משנת 1996, עלולים בתי המשפט בישראל למצוא עצמם עומדים לפני שטף אדיר של חברות זרות ונושים שלהן שיבואו לכאן לדון בפירוקים ובתביעות חוב. ישראל עלולה להפוך לבית דין בינלאומי לפירוקים - רק זה חסר לנו!
היתכן כי בתי המשפט בישראל יעסקו בפירוק חברה זרה כשכל נושיה זרים? בפני בית משפט העליון תלויים ועומדים כיום שני הליכים העוסקים בגבולות סמכותם של בתי המשפט בישראל להורות על פירוקן של חברות זרות, בפרט כאשר הפירוק מתבקש על-ידי חברות זרות אחרות.
מקור הסמכות הוא, לכאורה, סעיף 380 לפקודת החברות המאפשר להחיל את דיני הפרוק הישראלים על חברת חוץ, כאשר קיימים לאותה חברה נכסים כלשהם בישראל. תקנה זו כשלעצמה היא חריג לעקרונות הסמכות הטריטוריאלית המתבטאים בסמכות שיפוט של המדינה בענייניהם של יושביה. החלת סעיף חוק זה היתה עד כה במקרים מעטים שבהם היו לחברה הזרה סניף או עסקים בישראל ונושיהם היו ישראלים.
בבית משפט המחוזי בתל אביב מתנהל החל משנת 1993 הליך פירוק ייחודי של חברה זרה בשם רד רוק קומודיטיס, שהינה חברה אמריקנית פעילה וסולוונטית הרשומה במדינת דלאוור בארצות הברית, כאשר בקשת הפירוק עצמה הוגשה על-ידי בנק הולנדי. במועד הגשת בקשת הפירוק לא היו לרד רוק או לבנק ההולנדי סניפים כלשהם בישראל. חרף זאת, התיר בית המשפט המחוזי בתל אביב לפרק בישראל את רד רוק בטענה כי לרד רוק קיים נכס "ישראלי" בדמות זכות תביעה כנגד חברה ישראלית שבעליה ברח מן הארץ (על אף שעל-פי החוזה בין רד רוק לחברה הישראלית דנן, היה מקום השיפוט הייחודי ביניהן במקרה של בעיה, צריך להיות במדינת ניו-יורק...).
לאחר מתן צו הפרוק על-ידי בית המשפט המחוזי, ניסה המפרק להחיל את הפרוק כנגד רד רוק בארץ מושבה, ארצות הברית, וכן בארצות שונות בעולם לרבות אנגליה, יוון ושוויץ, ואולם בקשות הפרוק נדחו בכל אחת מהמדינות הללו.
בעניין זה הוגשה על-ידי עוה"ד רונן שחר וחן ורשביאק, ממשרד רוזנשטיין ורשביאק שחר עורכי דין, עתירה לבג"צ (בג"צ 4025/06) כנגד הליך פירוקה של רד רוק. הבסיס לעתירה הינו בטענה כי הליך הפירוק שהוחל בבית המשפט המחוזי ת"א בשנת 1993 נעשה בהעדר סמכות עניינית והעובדה כי לא היה ערעור על החלטת הפירוק הזו אינו הופך את החלטת הפירוק לחסינה מביטול.
עוד ציינו עוה"ד שחר וורשביאק, כי באם יוותר הליך הפירוק האמור על כנו, יהפוך בית המשפט המחוזי בישראל לבית דין בינלאומי לפירוקים: התוצאה של הותרת הליך הפירוק על כנו תהא הרסנית הן למערכת בתי המשפט והן למדינת ישראל, שכן הדבר יפתח פתח לערוץ בו גם בתי המשפט מחוץ לישראל יבקשו לעצמם סמכויות ביחס לסכסוכים בין חברות ישראליות או אזרחים ישראלים (הן בהיבט האזרחי והן בהיבט הפלילי) - דבר שרשויות המדינה מתנגדות לו נחרצות (אם ניזכר בניסיון להעמיד לדין את אריאל שרון באירופה).
הטענה המרכזית של עורכי הדין היא, כאמור, כי עד היום לא התקיים דיון לגופו של עניין באשר לטענת העדר הסמכות העניינית והבינלאומית. יתר על כן, בהליכי הפירוק הבודדים בהם נעשה שימוש על-ידי בתי המשפט בישראל בסעיף חוק זה, קבע בית המשפט הישראלי כי הפירוק שנעשה בארץ הינו רק פירוק משני להליך הפירוק הראשי של החברות האמורות, ואשר נפתח בעקבות בקשות של עובדים ונושים ישראלים של אותן חברות חוץ, בעקבות הפעולות העסקיות של החברות הללו בישראל.
לצורך הדיון בהליכים לפני בית המשפט העליון ניתנה על-ידי חוות דעת שקבעה כי ההחלטה משנת 1996 והחלטות רבות שבאו בעקבותיה ניתנו בחוסר סמכות. יתר על כן, לדעתי, במקרה דנן, בהסתמך על תקדימים, לא תוכל לעמוד שום טענה פרוצדורלית כגון שיהוי, או מעשה בית דין בפני טענת העדר הסמכות הקיצוני, שהיא טענה חשובה לאין ערוך.
עוד קבעתי בעקבות הפסיקה, כי בכדי להחיל בישראל פירוק של חברת חוץ צריכים להתקיים שלושה תנאים מצטברים: החברה שפרוקה נדרש על-ידי בית המשפט הישראלי מצויה במקביל בהליכי פרוק במדינת האם; לחברה נושה או נושים ישראלים; החברה היתה בגדר מפעל כלכלי בישראל. דהינו, לחברה היו נכסים, עובדים ופעילות עסקית בישראל. במקרה של חברת רדרוק לא התקיים אפילו אחד מתנאים אלה ולכן תהליך פירוקה של רד רוק בישראל נגוע בחוסר סמכות קיצוני.
העליתי גם חשש כי בתי המשפט בארץ לא יוכלו לעמוד לפני שטף הפניות של חברות מחו"ל שיבקשו לבצע בישראל הליך פירוק חסר זיקה לישראל. פריצת גבולות הסמכות הזו עלולה להוביל לאסון על מערכת המשפט בישראל: "בתי המשפט בישראל יהפכו לבתי משפט בינלאומיים לפרוקים שינקזו פניות אינספור... מדובר בפריצה בסכר ששום נער הולנדי לא יוכל לה."
טוב יהיה כי בית המשפט העליון יקיים דיון מעמיק ולגופו של עניין בשאלת הסמכות, ולא יטאטא נושא חשוב זה מסדר יומו באמצעות חסמי סף פרוצדוראליים. דיון תקדימי זה נחוץ במיוחד לאור העובדה כי אזרחי ישראל ובמיוחד קציני צה"ל מוצאים עצמם מעת לעת חשופים לתביעות (ברובן פליליות) בבתי משפט שונים בעולם, ואל לה למערכת המשפט הישראלי להיות זו אשר פורצת את הסכר, כי התגובה בעולם תהיה הסלמת פעילות משפטית כנגדנו של חורשי רעתנו.