אנשים מחפשים כל דרך אפשרית לגוון את חיי המין: הולכים למסיבות חילופי זוגות, משתתפים באורגיות, קונים אביזרים, צופים בסרטי פורנו, מכאיבים או משפילים במשחק המיני, עושים את זה במקומות ציבוריים, מקיימים יחסי מין עם בני מינם ועם בני המין הנגדי כאחד. העיקר הוא להימנע משגרה.
האם המודעות המינית מתפתחת או שאנחנו מידרדרים לסטייה חברתית חמורה שממנה יהיה קשה לחזור? "כל זמן שהעדפות המיניות לא פוגעות באחרים או באדם עצמו הן בסדר גם אם לחלק מהציבור זה נראה כסטייה", אומר ד"ר דניאל וטלמן, סקסולוג קליני ומטפל זוגי במרכז לתפקוד המיני של הכללית ברמב"ם, ומוסיף: "צריך לעשות הפרדה בין סטייה מהנורמה, מאיך שמקובל להתנהג, לבין סטייה פסיכיאטרית".
"יחסים סאדו-מזוכיסטים, למשל, נתפסים בעיני חלק מבני-האדם כמשהו חולני ובלתי מובן. למרות זאת, הפסיכולוגיה לא רואה בזאת הפרעה ואף אין חוק שאוסר על כך, כל עוד הם נעשים בהסכמה של שני הצדדים. סטייה מינית, המוגדרת בשפה המקצועית - פרפיליה, מתאפיינת בפנטזיות לא מקובלות, כאשר הפעילות המינית שלהם מותנית במימושן של הפנטזיות עד כדי כך שנגרמת מצוקה למטופל ותפקודו היומי נפגע", מסביר ד"ר וטלמן.
פרפיליה שכיחה היא הפדופיליה. לפי הערכות של הספרות המקצועית, חמישה אחוז סובלים מרמות אלה ואחרות של פדופיליה, מצב שבו קיימים דחפים מיניים כלפי ילדים מתחת לגיל 13. לא בהכרח חמישה אחוז פעילים, אבל זהו אחוזי הגברים שסבורים שילדות יכולות להיות סקסיות עוד לפני צמיחת החזה והשיעור בבית השחי ובערווה. זה מתחיל מדחף שמקונן, ואחר כך למטופל יש אומץ לעשות את האקט הראשוני. רוב הפדופילים מספיקים לעשות חמש אקטים עד שהם נתפסים. הם מבינים שהם עושים דבר לא תקין ופוגעים באנשים אחרים, אך עדיין לא יכולים לעמוד בפני הדחף.
לדבריו של ד"ר וטלמן, פדופילים לא מגיעים לטיפול, אלא אם כן מחייבים אותם. זו סטייה מינית האסורה על-פי חוק גם אם זה בוצע בהסכמה, ועד שהם לא נתפסים לא ידוע עליהם.
במקום כלשהו, כמיהה לילדות טבוע בתרבות שלנו. דוגמניות בנות 14 שעדיין בטרום בשלות מינית מוחצנות ומקובלות באספקטים שונים. "אין ספק שלתרבות השפעה גדולה על התפיסה שלנו מה סטייה ומה לא. נשים שהולכות חשוף מקבלות לגיטימציה תרבותית שמאפשרת לתעשיית האופנה למכור פחות בד ביותר כסף. רובם של הגברים מודים שאין להם התנגדות גם אם האישה תחליט שבא לה להתהלך חשופה לגמרי. אבל, כשקורה ההפך, ולגבר יש דחף לחשוף את איבר מינו בפני אדם זר, זו הפרעה נפשית שנקראת אקסהיביציוניזם. גברים אלו מתענגים מההפתעה על פניה של האישה כשהיא נחשפת ברגע לא מצופה לאיבר מינו. בדרך כלל מדובר על גברים עם דימוי עצמי נמוך שהמיניות שלהם מאוד פגועה. התדהמה שהם גורמים על-ידי חשיפת איבר המין היא זו שמוכיחה להם את גבריותם", מספר ד"ר וטלמן וממשיך: "לעיתים, הדחפים המינים מופנים כלפי חפצים ולא כלפי דמות אנושית. כשאומרים על בגד שהוא סקסי, ידוע שהכוונה סקסי על מישהו. אבל אצל הפטישיסטים, האובייקט המיני הוא הבגד (או כל עצם אחר) ובלעדיו לא מתפקדים מינית". יש גם מקרים בעיתיים רק בעצם היותם פוגעים בתפקוד היומי. "אנשים שמגוונים את ספרית הפורנו שלהם חמש פעמים ביום ומעדיפים לראות את הסרטים מאשר לצאת לבלות באופן אובססיבי, צריכה להידלק אצלם נורה אדומה שחיי החברה שלהם נפגעים".
שילוב של כמה סטיות יחד ד"ר וטלמן סיפר על מטופל שלו, איש הייטק שהיה מאונן 10-8 פעמים ביום. "בעיקרון נראה שאין בעיה עם זה, אבל התדירות הגבוהה פגעה לו בעבודה. הוא היה הולך מספר פעמים לשירותים והרגישו שמשהו לא בסדר אצלו".
במקרים רבים, קיים שילוב של כמה סטיות ביחד. רוב האנשים הסובלים מהפרעות מיניות מודעים שמשהו בהתנהגות שלהם לא תקין, אבל לא כל-כך מהר ששים לשתף אחרים ומעדיפים להסתיר את זה. רק כשנוצרת מצוקה ממש אקוטית הם מגיעים לטיפול.
יש סימני התנהגות לזיהוי אנשים בעלי הפרעות מיניות? "בלתי אפשרי לזהות אותם. אדם שנהנה מקשירות והכאות בחדר המיטות, יודע שזה עלול להביא לסיומו של קשר ומעדיף שיהיה לו קצת קשה להתגרות, ולהסתיר זאת לפחות בשבועות הראשונים".
יש הבדל בין גברים ונשים? "הנציגות אצל הגברים גבוהה יותר. לגברים גם יש יותר נכונות לממש את הפנטזיות, להבדיל מנשים שפחות יחפשו לממש את הפנטזיה".
האם ההפרעות המיניות גנטיות? "ייתכן שכן, אבל לא יודעים בוודאות. ההנחה היום שמקור ההפרעות בטראומת ילדות (לא בהכרח מינית) של אותו נער או נערה שקיבע אותו בסטייה מינית".
מה למשל? "אמא שתופסת את בנה מאונן בחדר ותגובתה שזה לא בסדר, מבישה אותו. בעתיד, יקשר את המין עם השפלה ופגיעה ואולי תיתכן הפרעה של צורך בהשפלה ביחסי מין".
עד כמה פרפיליה מסוכנת לציבור? "תלוי איזה. עבירות של פדופיליה מאוד מסוכנת. ואילו מציצנות, התרגשות מצפייה בעירום או בקיום יחסי מין בלי שהשני יודע שמציצים לו, פחות מסוכנת כי לא מנסים לפגוע פיזית בקורבן".
איך מטפלים בהפרעות מיניות? "בדרך כלל הטיפול הוא התנהגותי-קוגניטיבי. משוחחים עם המטופל וגורמים לו להבין מה מעורר אותו תוך כדי ניסיון לעשות שינוי בעמדות ובתפיסות. במצבים קשים משמשים בתרופות שמפחיתות את הדחפים".
השיחות מצליחות? "תלוי כמה המקרה קיצוני וכמה מוטיבציה ונכונות יש לאותו אדם כדי לעשות שינוי. יש מקרים בהם מגיעים לטיפול בעקבות לחץ בת הזוג ויותר קשה להביא לתוצאות שינוי. גם אם הטיפול לא מצליח באופן גורף זה משפר את התפיסה".
אדם שהחלים יכול לחזור לתפיסות המוגדרות כסטיות? "הטיפול למניעת מקרים כאלה הוא ארוך וממושך - עד שנה. קשה להעלים את הרצונות והפנטזיות לחלוטין. לומדים למקם אותם במקומות בריאים, ומי שהחלים יש סיכוי שזה לא יחזור אליו. אלו שצריכים יותר חיזוק ממשיכים את הטיפול בתדירות נמוכה גם ארבע שנים".
חשוב לציין, אומר ד"ר וטלמן, שהקביעות הפסיכיאטריות דינאמיות ומתעדכנות כל 10-12 שנים. כך למשל, עד שנת 1994 הומוסקסואליות נחשבה לבעייה נפשית.
אם התרגלנו לראות בני אותו מין מתנשקים ברחובות, יכול להיות שבעתיד נתרגל לראות חיה ובן-אדם במגע מיני? "אין חוק האוסר על כך מפורשות, אבל זהו איסור שנאכף בהתעללות בבעלי חיים. סביר להניח שזואופיליה, מגע מיני עם בעלי חיים, לא יתקבל כנורמה. ביהדות מגדירים זאת כטאבו מוחלט "כל שוכב עם בהמה, מות יומת".
בסופו של דבר, מסכם ד"ר וטלמן, אין קשר בין התפתחות המינית לסטיות. לדבריו, נמצא שרובם המכריע של עברייני המין הגיע ממשפחות שמרניות ומסורתיות. דבריו מתחזקים עם דוגמת שוודיה וסקנדינביה שידועות כמדינות עם מתירנות מינית ויחד עם זאת לא קיימת שם פשיעה מינית בסדר גודל רחב. "הפתיחות אפילו חיובית כיוון שהיא מגבירה את הנכונות להתנסות ולהעיז דברים שאולי היו פחות מקובלים". לעניות דעתו, מגמת הפתיחות בנושא המין תימשך. הנגישות לסרטי פורנו, למין ביזארי ושונה מעניקה רעיונות ומאתגרת.
