בכנס שנערך ביום שני, 20.11.06, באודיטוריום חיל האוויר בהרצליה, השתתפו כל נציגי תעשיות הביטחון במדינת ישראל וכן נציגי משרד הביטחון, האוצר וחברי כנסת. הכנס החל בשעות אחה"צ ונמשך כשש שעות, כאשר את סיום הערב נעל שר הביטחון, עמיר פרץ. המסרים העקריים שהעביר פרץ, מעבר להכרה בחיוניות תעשיית הביטחון, התייחסו למחויבות משרד הביטחון בהמשך פרויקט המרכבה ופיתוחו, והצורך בהפרטת התעשיה הצבאית.
האווירה הכללית בכנס נסובה סביב חשיבות שימור היכולות הטכנולוגיות שפותחו סביב טנק המרכבה והמשך הפיתוח וההצטיידות בטנק על-ידי צה"ל. נבחנו בכנס אספקטים כלכליים, עלויות הטנק לעומת אלטרנטיבות, עליונות טכנולוגית, והפרית השוק המקומי בסביבת קבלני המשנה והסקטור התעשייתי.
הפנל הראשון בכנס נוהל על-ידי פרופ' (אלוף במיל) יצחק בן-ישראל שתיאר את הסיבות העיקריות שהביאו להקמתה של התעשיה הביטחונית. בסקירתו הוזכר בן-גוריון, אשר היה הראשון (וכנראה האחרון) שהעלה בכתב והגדיר את הצורך והמטרה בהקמת תעשיה ביטחונית שתתן מענה איכותי, בעזרת עליונות טכנולוגית צבאית, לנחיתות המספרית והגיאוגרפית של ישראל לעומת שכנותיה. נחיתות שלעולם לא תיעלם. הודגש כי הקמת התעשיה במקורה לא היה על בסיס כלכלי (רווחיות) ואפילו לא נועדה לספק מקומות עבודה או לתמוך בפריפריה; יעודה המקורי והיחיד היה יצירת עדיפות טכנולוגית, צבאית לצה"ל. ואולם, הצרכים הטכנולגיים שצה"ל ומערכת הביטחון העמידו בפני התעשיה ניתנים למענה רק על-ידי תעשיה ביטחונית רחבה וחזקה בקני מידה בינלאומי.
מנגד, צה"ל ומערכת הביטחון המקומית לא מסוגלת לרכש מקומי בהיקפים כאלה שתחזיק תעשיה כזאת. הפיתרון המתבקש הוא יצוא. כלומר, ביסוס התעשיה הביטחונית וחוסנה הכלכלי לא יהיה דרך רכש מקומי אלא על-ידי מכירת טכנולוגיות ומוצרים ביטחוניים למדינות זרות. פתרון שכולם נצבו בעדו והדגישו את חשיבותו שהרי הוא גם מכניס מטבע חוץ קשה למדינת ישראל וגם מחזיק תעשיה ביטחונית המאפשרת מתן פתרונות יחודיים לדרישות צה"ל.
כיום היקף היצוא הביטחוני מישראל עומד על כ-5.1 מיליארד דולר ומהווה 70% מסך כל התוצר הביטחוני המסופק על-ידי התעשיה. כלומר 30%, כ 1.2 מילארד דולר (ללא כספי סיוע מארה"ב), נעשה ברכש מקומי על-ידי משרד הביטחון.
בפנל המרצים הראשון עלו הדוברים; ח"כ וסגן שר הביטחון אפרים סנה, אלוף אודי שני (ראש אגף תקשוב בצה"ל), שרגא ברוש (נשיא התאחדות התעשיינים), ויוסי אקרמן (נשיא קבוצת אלביט). כולם שבחו את תרומת התעשיה הביטחונית לצה"ל, תוך טפיחה הדדית האחד על שכמו של השני, וכל אחד לשיטתו הדגיש את החשיבות לבטחון המדינה, ולחוסנה הכלכלי בהכנסות מט"ח מיצוא, הגדל והולך, של מערכות ביטחוניות. אקרמן הציג נתונים מאלפים על אחוז היצוא הביטחוני של ישראל מסך כל היבוא הביטחוני בעולם. מסתבר כי מדינת ישראל מייצאת כ-10% מסך הרכש של המדינות זרות של ציוד ביטחוני. בנוסף, הדגיש אקרמן, ואחריו רוב הדוברים, כי בעבור כל דולר אחד שמערכת הביטחון רוכשת בתעשיית הביטחון המקומית, אותו דולר "מניב" בין 3$ - 4$ יצוא! כלומר, בצידו השני של המטבע, הקטנת הרכש הביטחוני המקומי במיליארד שקל, דרישה שעלתה לאחרונה, עלולה להקטין את היצוא בשלושה - ארבעה מילארד שקל! וזאת, בלי לקחת בחשבון את הפגיעה במקומות עבודה ואיבוד מידע וטכנולוגיה שתתפזר עם המפוטרים המוערכים בכ-5000 עובדים מהתעשיה. אקרמן הוסיף פרט מידע מאוד מעניין שבכל המדינות שנסקרו 80%-90% מתקציב הביטחון נרכש ברכש מקומי ורק מיעוטו נרכש ברכש חוץ. ברור כי בתקציב הביטחון הקיים בישראל זה בלתי אפשרי בגלל תקציבי הסיוע האמריקני, 2.8 מיליארד דולר, הדורש להוציא את רוב רובו של התקציב בארה"ב. ובכל זאת, ראוי לזכור זאת להמשך הדיון.
בהמשך התייצבו בפנל מכובדים אחרים כמו הראל בלינדה, סגן הממונה על התקציבים באוצר אשר התריס לנוכחים כי "חייבים לקצץ בתקציב הביטחון וזאת בשל היותו נטל על המשק". כשנשאל מדוע דוקא תקציב הביטחון מהווה נטל ולא תקציב החינוך או כל תקציב אחר, נמלא פיו מים. בלינדה לא שכח להזכיר, באומץ לב או אולי בחוסר רגישות, לנוכחים כי חייבים להפריט את תע"ש כיוון שקיימת החלטת ממשלה בנידון (בכינוס היו נציגי תע"ש). בפנל זה נכחו גם אהרון מרמרוש - ראש מנהל הרכש במשרד הביטחון, ח"כ ד"ר יובל שטייניץ שהעיר זווית מעניינת כי תעשיה ביטחונית חזקה מהווה נכס אסטרטגי למשרד החוץ דווקא, שלמה פסי - יו"ר פורום רקמ, ד"ר אלי אופר - המדען הראשי, עמוס ירון אלוף (מיל) ומנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, יהודה היימן - מנכ"ל איגוד המתכת, וגם חיים ברביבאי - ראש עירית קריית שמונה. ראוי להזכיר את דבריו של עמוס ירון שהדגיש כי נדרשת תעשיה ביטחונית דומיננטית ומסיבית בישראל שתתאפשר רק על-ידי ריכוז הכוחות והעלאת האפקטיביות ביחס של K300$ תפוקה ממוצעת לעובד. דבר זה יכול להתאפשר רק על-ידי איחוד של תע"א, רפא"ל ותע"ש. איחוד כזה עם הנהלה אחת יקטין באופן דרמטי את עלויות הניהול והאדמיניסטרציה ויעמיד למדינת ישראל שני גופים גדולים בשדה הבינלאומי; האחד קבוצת אלביט מערכות והשני אותו גוף מאוחד.
כל הדוברים והפנל התיצבו כחזית אחת להסביר, עד כמה חשוב לא לקצץ בתקציב הרכש המקומי של מערכת הביטחון, תוך הצבעה על הסכנות באיבוד הכנסה בחו"ל, איבוד מקומות עבודה וכיוצא בזה. לעניות דעתי, קיים פרמטר נוסף שלא הוצג על-ידי הדוברים המתייחס לאינטרס חיוני של מערכת הביטחון לשמור את רמות הרכש המקומי ואפילו להגדילן, והכל מתוך אינטרס מובהק של משרד הביטחון.
נחזור לרגע על העובדות; כיום 30% ממכירות התעשיה הביטחונית נרכשים על-ידי משרד הביטחון בישראל ו- 70% ליצוא. מגמה זו, שאותה מעודדים כולם מטעמים מובנים, החלה לפני מספר שנים והיא הולכת ומתרחבת בכל שנה, כך שנתח היצוא מסך התוצר הביטחוני שמייצרות התעשיות הביטחוניות ילך ויגדל. בוא נניח, שמשרד הביטחון שומר על אותה רמת רכש מקומי, ואפילו לא מקצץ, ואילו מגמת היצוא הולכת וגדלה. נניח גם, לצורך הדיון התיאורטי, שהגידול ביצוא יגיע בשנים הבאות ל-10 מיליארד דולר מסך הייצור של התעשיה הביטחונית. נזכיר כי עד שנות השמונים היצוא הביטחוני שאף לאפס, ובכל שנה לאחר מכן היצוא הלך וגדל. לכן, אם בוחנים את המגמה ב-20 שנים האחרונות, ובהנחה שהגידול ביצוא ימשיך, לא מן הנמנע כי בעוד 10, 15 שנים התעשיה הביטחונית עשויה להגיע להקיפי יצוא שאולי אפילו יעברו את 10$ מילארד. חלום רטוב של כולנו? האומנם? ברור, כי במקרה כזה, אם משרד הביטחון ישמור על אותם רמות רכש מקומי, משרד הביטחון עלול להפוך ל"ללקוח קטן" עבור התעשיה הביטחונית, ויהווה 10% ואולי פחות מסך הייצור הביטחוני בישראל.
נכון, כיום זה דיון תיאורטי, אבל במגמה הקיימת נבואה כזאת יכולה לקרות. ברור גם כי כל הגורמים הממשלתיים יעודדו את מגמת גידול היצוא, ולא יחסמו אותה, מכל הסיבות שמנינו למעלה. מכאן נובע שביום שבו יהפוך משרד הביטחון הופך ללקוח קטן ואפילו "שולי" עבור תעשיות הביטחון, הסכנה ברורה. כל מי שעיניו בראשו יודע שבכל ארגון המטפל בלקוחותיו, ממוקד בלקוחות העיקריים שלו, והכוחות הכלכליים בשוק עלולים להיות חזקים מכל הצהרת נאמנות או הצהרות ציונות כאלה או אחרת.
האבסורד הוא כי משרד הביטחון עלול למצוא עצמו הופך ללקוח קטן ולא משמעותי, מהבחינה הכלכלית יש להדגיש, עבור תעשיות הביטחון שאותה, בעקיפין, מממן משרד הביטחון דרך מו"פ, שדות ניסוי והכשרת כ"א, שיוצא לתעשיה ומזין אותה, ומעל לכל, להזכירכם המטרה העיקרית שבגינה הוקמה התעשיה הביטחונית שעליה הצהיר בן-גוריון היתה, ובעיקרה נכונה גם היום, הקמת תשתית תעשיה ביטחונית שתתן יתרון טכנולוגי צבאי לצה"ל ולמערכת הביטחון כנגד אויבה. על כן, במגמה הקיימת של גידול הייצוא הביטחוני, ומתוך הבנה שתעשיה ביטחונית קטנה לא תוכל לתת מענה לדרישות הטכנולוגיות של צה"ל, הרי קיים אינטרס מובהק וחיוני למערכת הביטחון לשמור ואפילו להגדיל למעשה את תקציבי הרכש הביטחוני המקומי ולשמור על מעמד של לקוח חשוב ואסטרטגי עבור תעשיה זו.
, אלדד סיידה, מנכ"ל חברת ווידטק בע"מ המספקת מערכות ניהול מידע הנדסי לפרויקט טנק המרכבה.