השבוע נסעתי ברכבת בדרכי מבאר שבע לתל אביב, הדרך היתה קסומה, השדות התחילו לזרוק ירוק בנגב של תחילת החורף. בדרך עוברים דרך קריית גת, עיר הולדתי, בכל פעם שאני עובר שם עם הרכבת אני מתרגש מחדש מהנוף ושואל את עצמי, איך לעזאזל, עיר שיושבת על כביש 6, מסילת רכבת, פחות משעה לתל אביב ירושלים ובאר שבע, עשר דקות מהים - לא מצליחה להתרומם?
ולא רק זה, איך ההגירה השלילית ממנה כל כך גדולה, עד כדי כך שככל שרמת החינוך תעלה בעיר, כך יישארו פחות תושבים בה, שכן כמעט כל מי שמתקבל לאקדמיה עוזב את העיר ולרוב אף לפני כן. וקריית גת היא רק דוגמא.
השבוע אני ואשתי עברנו בין מספר בנקים לברר את נושא המשכנתאות, גם אנחנו רוצים לרכוש לנו פיסת קרקע קטנה ועליה בית, גם אם יהיה בית ישן ופיסת קרקע קטנה, העיקר שתהיה לנו פינה משלנו, כמו הרבה זוגות צעירים. רק מה לעשות, שהכסף שיש לנו בשלב זה בחיים יכול להספיק מקסימום לבית בובות בחנות "טויז אר אס". לאחר חישוב די גס, הבנו מכל הבנקים שכל משכנתא שניקח בסביבות ה- 100 עד 140 אלף דולר, נחזיר לאחר עשרים שנה ויותר - לא פחות מסכום כפול!! מזה שלקחנו.
אם נהיה יותר קונקרטיים, משכנתא שניקח בסכום של 120 אלף דולר, נחזיר עד גמר התקופה, סכום לא נמוך מ-240 אלף דולר!!! מובן שתשלומי ההחזר בשנים הראשונות, לא מכוונים לקרן, אלא לריבית על הסכום וזאת בכדי שהבנק חס וחלילה לא "יפסיד" עלינו.
בעודי חולף על פני נופי ילדותי, צופה בדרום הר חברון ובית ג'וברין, הנשקפים מהרכבת, ורואה את המרחבים שעוטפים את העיר קריית גת, נזכרתי ברעיון שעלה במוחי לא פעם... רעיון בכלל לא דמיוני.
אז ככה, מנהל מקרקעי ישראל ומשרד הפנים מפשירים 100 מגרשים של חצי דונם, בסמוך לעיר קריית גת (לדוגמא, זה יכול להיות בכל עיר או יישוב פיתוח), ומאפשרים לזוגות צעירים וצעירים בכלל, שנטשו את העיר, או לכאלה שעדיין בעיר להגיש בקשות לקבלת משכנתא... מהעיריה. ועדה המורכבת מנציגי משרד הפנים והעיר (או כל הרכב מחליט אחר) מעניקה משכנתאות ל-100 זוגות צעירים, בעלויות דומות למה שהבנק מציע - והעיריה מרוויחה מכל העולמות, איך?
צעירים מוכשרים וטובים שנטשו את העיר בשנים האחרונות, כאלה שחיים כיום בעיר וצעירים נוספים, יבואו להתגורר בעיר ויחזירו לקופת העיריה, את אותו סכום שהיו מחזירים לבנק - פי שתיים מהסכום שלקחו. אולם אותם רווחים שהבנקים גורפים ומשולשלים לכיסם הפרטי של בעלי הבנקים, יכנסו לקופת העיר וישמשו ליצירת מקורות תעסוקה, העלאת רמת החינוך בעיר, התרבות והשירותים בכלל.
אם נחזור לחשבון הגס והקטן שעשינו קודם, 100 זוגות צעירים, שייקחו משכנתאות של 120 אלף דולר, יחזירו לאורך השנים פי שתיים, קרי 240 אלף דולר כפול 100 - מה שנותן 24 מיליון דולר בתקופה של 20 עד 25 שנים לקופת העיר או המדינה, מה שתרצו.
לשם הפרופורציה, משפחה בעיר כמו קריית גת משלמת ארנונה באותם 25 שנים, אם נתפרע - לא יותר מ-100 אלף ש"ח (400 ש"ח לחודש בממוצע), קצת יותר מ-20 אלף דולר, אם ננכה את ערך הקרקעות שלא יעלו לעיריה, נקבל רווח גס של לא פחות מ-120 אלף דולר מכל עסקה כזו.
חשוב להבהיר שלא מדובר פה בסוציאליזם, אלא בעסק לכל דבר, העיריה יכולה וצריכה להרוויח כמו כל בנק בישראל, רק שרווח של העיריות במקרה הזה הוא רווח נקי של התושבים, שיתבטא בשירותים שאינם קיימים היום, שלא נדבר על שכר לעובדי העיריות, שלא משולם בהרבה ערים וישובים כבר חודשים ארוכים.
לבצע מהלך כזה דרושות רצף של החלטות אמיצות ואחראיות, לא הרבה יותר מזה. בדיוק באותו אופן שחוק ההסדרים עובר כבר שנים בכנסת ישראל, כך גם חוק כזה יכול לעבור ולאפשר למאות ואלפי זוגות צעירים להוות מנהיגות מקומית עתידית של אותם ישובים.
אם פרויקט כזה יתחיל בשלב הראשון ב-20 ישובים, אנחנו מדברים על לא פחות מ-2,000 משפחות צעירות שישובו או יתחילו את חייהם בעיירות שעד היום רק נוטשים אותן.
משכנתא מוניציפלית יכולה להיות רלוונטית גם לעובדי הוראה מקצועיים, אותם משרד החינוך מנסה להביא שנים ארוכות לפריפריה. כמו גם לעובדי חברות עתירות ידע.
מה בעצם "מחיר" מימוש פרויקט של משכנתא מוניציפאלית עבור המדינה? קרקעות מופשרות ויישובים מתרחבים כל יום וכל שנה בארץ, זה לא משהו חדש, או משהו שלא יקרה. חלק מהמשכנתא יקוזז בערך הקרקע ובפיתוח ולא בסכום כסף, מה שבעצם משאיר סכום של לא יותר מ-80,000 דולר בשלב הראשון שמועבר למי שייקח משכנתא, ואלה ישיבו את המשכנתא בערך המלא (120,000 דולר) בדומה למה שקורה מול הבנקים.
שוב בחישוב גס, למדינה יעלה לממן "עסק" כזה - פרויקט שיביא 2,000 צעירים לפריפריה, 160 מיליון דולר, כלומר פחות ממיליארד ש"ח, סכום שלא מתקרב לשליש מהסכום שחברת אינטל קיבלה מהממשלה, בשביל לקבל את "הזכות" לפתוח מפעל בקריית גת. כמה תושבים עברו לקריית גת והסביבה בעקבות המפעל שפועל כבר עשור? כמה עובדים מקצועיים, תושבי העיר קריית גת עובדים במפעל? מעטים, מעטים מאוד.
אין בהצעה זו תמימות, ברור שיש קשיים בדרך, החלטות שיש לקבל, כספים שיש להשקיע, אולם אם נסתכל על הנגב והיישובים בו כדוגמא, כל שנה יותר ויותר תושבים עוזבים את הנגב, המנהיגות הפוטנציאלית בכל אותם יישובים בורחת ונעלמת ומה שנשאר זו בעיקר פוליטיקה שבטית וקופה עירונית ריקה.
תקראו לזה יישוב הנגב, תקראו לזה ציונות חדשה, תקראו לזה ערכים. אני בוחר לקרוא לזה, חשיבה עסקית קהילתית, מנהיגות וניהול מוניציפלי, שחושב קדימה ומייצר רווחים נאים ליישובים, לפריפריה ולמדינה. אני בטוח שמפעל כזה, יכול להבריא יישובים רבים תוך שנים ספורות, גם בהיבט הקהילתי וגם בהיבט הכלכלי. הבנקים ימשיכו להרוויח יפה, תאמינו לי, גם אם חלק מנושא המשכנתאות לא יהיה תחת ידם.
אני קורא לכל מי שההצעה הזו נשמעת לו, להעביר אותה לכל תפוצה אפשרית, כדי שמי שצריך לקבל ולקחת החלטות בנושא זה יתעורר ויבין את ההזדמנות שקיימת בה.
