אני רוצה לדבר איתכם היום על הפתיחות של המשק הישראלי כלפי הכלכלה העולמית, ובעיקר להתמקד בחשיבות של ההצטרפות של מדינת ישראל לאירגון ה-OECD.
א. מצב המשק
לפני הכול, אתחיל בדיווח קצר על מצב המשק, ובעניין הזה החדשות הן טובות. המשק נמצא בהתאוששות מהירה, ואפילו מהירה מזו שחשבנו מלכתחילה, לאחר הלחימה בצפון. נתוני החשבונאות הלאומית לרביע השלישי של השנה מצביעים על ירידה של 1.4% בתמ"ג במונחים שנתיים. גודל הפגיעה בתוצר ברביע השלישי קטנה מזו שהערכנו קודם, ולכן נראה כי שיעור הצמיחה השנתי ב-2006 יהיה 4.8% - גבוה במעט מזה שחזינו מיד לאחר הלחימה.
התחזית שלנו ל-2007, עדיין מצביעה על צמיחה נאה של 4%. זו התחזית שגיבשנו מיד אחרי הלחימה, עם כי לא אהיה מופתע אם נעלה אותה בהמשך. נוסיף לכך, כי נתוני האבטלה האחרונים מצביעים על ירידה ל-8.3% ברביע השלישי של השנה, לעומת 8.9% ברביע השלישי של 2005. זאת, תוך עלייה במשך השנה האחרונה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה.
מה שמשלים את התמונה של משק חזק הוא הצד הנומינלי-פיננסי. האינפלציה נמוכה, השווקים הפיננסיים מתפקדים היטב - כולל שוק המט"ח המשקף, את ההתפתחויות בעולם אבל גם את זרם ההשקעות הזרות הגדול לארץ ואת העודף המרשים בחשבון השותף במאזן התשלומים (הצפוי להגיע השנה ל-4.7% מהתמ"ג).
אני רוצה כאן להוסיף מילה ביחס לעובדה שהאינפלציה נמצאת כרגע מתחת לגבול התחתון של היעד. אתחיל בזה שאומר כי ברור שזעזועים חיצוניים משפיעים באופן משמעותי על האינפלציה, ושההשפעות האלה יכולות להיות חזקות ומהירות. למה אני אומר זאת? כזכור, במחצית הראשונה של השנה היה שיעור האינפלציה - במבט של 12 חודשים אחורה - מעל לגבול העליון של היעד: בסביבות 3.5 אחוז. עכשיו, לאחר ירידת המדד המצטברת של 1.5 אחוז בספטמבר ובאוקטובר ביחד, ירד שיעור האינפלציה אל מתחת ליעד. הגישה של בנק ישראל היא לנסות לחזור לתוך היעד - ועד כמה שאפשר לאמצע היעד - באופן הדרגתי כאשר האופק הוא של כשנה קדימה. הסיבה לגישה הזו היא לא להוסיף לתנודתיות באינפלציה דרך שינויים חדים בשיעורי הריבית. קחו לדוגמה את המצב הבא: בנק ישראל יפעל כדי שהאינפלציה ב-12 החודשים הקרובים תהיה קרובה לאמצע היעד - שהוא 2 אחוז במונחים שנתיים.
אבל ב-10 החודשים הבאים כאשר נסתכל לאחור, על 12 החודשים האחרונים בכל נקודת זמן, נראה שעור אינפלציה נמוך מהיעד בגלל אותה ירידת מדד של 1.5% בספטמבר-אוקטובר. רק כאשר החודשיים הללו יצאו מהחשבון נראה שהאינפלציה במבט לאחור בתוך היעד. יכולנו לפעול אחרת ולהוריד את הריבית בצורה דראסטית כדי לחזור הרבה יותר מהר ליעד אבל אז יכולנו בעצמנו ליצור תהליך לא יציב של תגובת יתר (overshooting) בכיוון ההפוך, כך שהאינפלציה תעלה אל מעל ליעד. לכן לא כדאי להגיב לזעזועים שמתרחשים בכל פעם אלא להתמיד במדיניות של חזרה הדרגתית, תוך שנה, אל יעד האינפלציה.
ב. הפתיחות של המשק
וכעת אעבור לנושא העיקרי שלי היום, הפתיחות של המשק לכלכלה העולמית. זהו נושא חשוב משום שהפתיחות הכלכלית היא מציאות חדשה המשפיעה על כולנו - אבל יתכן ולא הפנמנו אותה בכל התחומים. הועידה הזו, וועידות דומות מתגאות במשתתפים הרבים והחשובים מחו"ל וזהו סימפטום אחד מבין רבים למציאות החדשה שנוצרה.
ישראל הייתה בין המדינות הראשונות שהבינה שמשק קטן לא יכול לצמוח בלי להיפתח ולהשתתף בכלכלה העולמית. כבר בתחילת שנות ה-60 התחלנו תהליך חשוב של ליברליזציה בתחום המסחר הבינלאומי. אבל תוכנית החשיפה של המשק של אמצע שנות ה-80, והליברליזציה בשוק מט"ח ותנועות ההון שהוביל בנק ישראל בשנות ה-90 היו המשמעותיות ביותר בתהליך הזה. לא רק שהן פתחו את המשק בפני הכלכלה העולמית אלא גם הובילו למסגרת של מדיניות מקרו-כלכלית הפועלת על-פי נורמות מקובלות במשקים המפותחים ובמרכזן היעדים התקציביים והיעדים בתחום האינפלציה. זוהי תשתית חשובה מאוד ליכולת של המשק לצמוח לאורך זמן ובלבד שנדע להתמודד נכון עם האתגרים שהיא מציבה בפני קובעי המדיניות הכלכלית. זאת, במיוחד כאשר נושא המשמעת התקציבית אינו בקונסנזוס מלא בקרב הציבור.
אנחנו מדברים לעיתים על שינויים במדיניות הכלכלית, והם היו חיוניים להתפתחויות של 15 השנים האחרונות. אבל אנחנו צריכים גם להכיר בעובדה מרכזית אחת: הצמיחה נובעת בעיקר מהסקטור הפרטי - ובארץ יש לנו סקטור פרטי שברובו מוצלח, חדשני ויצרני. זהו סקטור פרטי שמוכיח בכל יום מחדש שהוא מסוגל להתחרות מול העולם.
המשק הישראלי מאוד פתוח לעולם. הדבר בא לידי ביטוי בכמה מובנים:
1. משקל הייצוא בתמ"ג הגיע בעשור הנוכחי לכ-40% בממוצע (בין שנת 2000 ועד 2006).
2. משקל הייבוא בתמ"ג הגיע בעשור הנוכחי לכ-41% בממוצע (בין שנת 2000 ועד 2006).
3. היקף ההשקעות הזרות במשק הישראלי הגיע השנה לכ-17 מיליארד דולר (בין ינואר לאוקטובר 2006) - נתון שיא מכל הזמנים.
4. היקף ההשקעות של ישראלים בחו"ל הסתכם השנה בכ-21 מיליארד דולר (בין ינואר לנובמבר 2006) - למעלה מ-12 מיליארד מתוכם הם השקעות ישירות.
5. ישראל היא המדינה השנייה ב-NASDAQ (אחרי ארצות הברית) במונחים של מספר החברות שהמניות שלהן רשומות למסחר בבורסה.
ומה נדרש ממשק פתוח לתחרות מכל העולם? יש עדיין בפנינו תחומים נוספים שבהם כדאי לנו להשתפר, וכאן אני רוצה להתייחס אל גורמים מתחום המיקרו. בהקשר הזה אני רוצה להזכיר את ה-Doing Business Report של הבנק העולמי. זהו דוח המדרג מדינות לפי הקלות שבהן ניתן לעשות עסקים. ישראל קיבלה ציון כללי של 26 מתוך 175, לא רע בכלל.
אבל אם נסתכל על המרכיבים שתורמים לציון זה, נראה שהיינו טובים בכמה תחומים (הגנת משקיעים, קבלת אשראי, סחר בינלאומי, הקמת וסגירת עסק). אבל היינו מאוד גרועים בתחומים אחרים (השגת רישיונות, אכיפת חוזים ורישום נכס). חשוב מאוד שנפעל לשיפור המצב בתחומים הללו כדי לתרום לאווירת עסקים טובה יותר. בדרך כלל אנחנו מתייחסים לתחומים האלה כאילו שהם חשובים עבור המשקיעים הזרים. אבל הם חשובים לכלל המשקיעים במשק הישראלי - מקומיים וזרים. כל משקיע ישראלי יכול להשקיע גם בחוץ לארץ. אם לא נצליח לשפר את האווירה להשקעות בארץ, אנחנו עלולים להפסיד גם חלק של ההשקעות של המשקיעים הישראלים.
ג. ה-OECD
נושא הפתיחות של המשק הישראלי מוביל אותי לנושא ההצטרפות של ישראל לאירגון ה-OECD.
ומהו אירגון ה-OECD? זהו אירגון שבו חברות 30 מדינות המחויבות לדמוקרטיה ולכלכלת שוק - רובן הן מהמדינות המפותחות ביותר. בין המדינות החברות בארגון נמצאות ארה"ב, יפן, קנדה, אוסטרליה, ומדינות אירופה. האירגון מקיים קשרי שיתוף פעולה עם כ-70 מדינות נוספות ועוסק במגוון רחב של תחומים, כגון, - מקרו-כלכלה, התחום הפיננסי, סחר חוץ, השקעות ותנועות הון, מיסוי, חינוך, איכות סביבה, מדע וחדשנות, משק האנרגיה, מדיניות חברתית, מבנה המשקים, עם דגש לתחרותיות, מבנה אירגוני של חברות, ושקיפות.
ה-OECD עוסק ביצירת כללי התנהלות בתחומים הללו במטרה לקדם הסכמים רב-לאומיים, הדרושים לכלכלה הגלובאלית. מרבית העבודה של ה-OECD נעשית בצוותים בין-ממשלתיים, ולכן כל דוח של האירגון יכול להתבסס על המידע שבממשלות החברות בו. בפורומים של ה-OECD המדינות מחליפות מידע וידע, מגבשות דרכי התמודדות עם בעיות כלכליות, מזהות ומעצבות סטנדרטים לפעולה ולהתנהלות רצויה בכל אחד מהתחומים הכלכליים הרלוונטיים ובונות דרכים להגברת הקואורדינציה ושיתוף הפעולה ביניהן. נציגים מהמדינות השונות עובדים במסגרות של כ-200 וועדות מקצועיות בתחומי מדיניות שונים.
ולמה חשוב לישראל להצטרף לארגון ה-OECD?
1. חברות ישראל באירגון תקדם את מעמדה של ישראל בפורומים הכלכליים החשובים בעולם, ותחזק את הקשרים הכלכליים של ישראל.
2. חברות ישראל באירגון תסייע לישראל להיות מודעת בשלב מוקדם יחסית לסטנדרטים המתגבשים בעולם בתחום המדיניות הכלכלית, להתאים את המדיניות לסטנדרטים אילו, ואף לתרום מניסיונה לארגון.
3. החברות תסייע לישראל בגיבוש רפורמות כלכליות.
4. חברות ב-OECD גם תתרום לחיזוק הדירוג של ישראל בשווקים הפיננסיים הבינלאומיים.
ומה כעת לישראל ול-OECD? המשק הישראלי פתוח, רמת התוצר לנפש גבוהה ודרגת הפיתוח הכלכלי טובה עם מצוינות בתחומים שונים, כגון מחקר ופיתוח. כל הדברים האלו מקנים לישראל מעמד של חברה פוטנציאלית ב-OECD. יתירה מכך, מאז 1996 משתתפת ישראל במסגרות שונות ובועדות שונות של הארגון, לרוב במעמד של משקיפה.
ארגון ה-OECD נמצא בתהליך של קבלת החלטות לגבי מספר המדינות החדשות שיתקבלו לארגון, אופן ההתרחבות, והסטנדרטים שיידרשו מהמדינות החדשות שיתקבלו. החלטות אילו צפויות להתקבל לקראת כנס השרים במאי 2007. קבלת מדינה חדשה לארגון מחייב קונסנזוס בין המדינות החברות. הדרגים המקצועיים בממשלת ישראל, בבנק ישראל ובגופים השונים הרלוונטיים נמצאים בקשר עם אנשי ה-OECD באשר לקבלתה של ישראל כחברה מן המניין ואנחנו מקווים להיות בקונסנזוס בין המדינות החברות בעניין הזה.
חשוב שההצטרפות של ישראל לאירגון ה-OECD יישאר בסדר חשיבות גבוה בתוכנית העבודה של כל הגופים המעורבים בכך אצלנו, תוך קידום הנושאים השונים הנדרשים לכך. זה יהיה שלב חשוב בתהליך השילוב של המשק הישראלי בכלכלה העולמית, בתור משק מפותח ומודרני. אני מקווה שנשיג זאת.
