הנה הגיעו ימי החנוכה. כולנו מדליקים נרות, הבתים מוארים בשלהבות הקטנות, ואנו יושבים מול האור הזה וחשים שאור קטן ניצת גם בלבנו-שלנו. אווירה נעימה וחמימה אופפת פתאום את הכול. ואולי זו הסיבה שכולנו אוהבים כל-כך את ימי החנוכה.
האמת היא, שהדבר שחסר לנו יותר מכול הוא - אור, מעט אור. יש סבורים שכדי שיהיה טוב יותר צריך לשנות סדרי עולם, להפוך עולמות, לחולל תמורות מקיפות. לא-כן הוא. צריך רק להדליק נר קטן, לשלוח קרן אור, ולראות עד כמה החושך אינו אלא אשליה וכמה באמת עלינו להודות לקב"ה על כל הטוב שהוא מעניק לנו.
דאגה פירושה מעשים יש פער עצום בין התחושה הציבורית הכללית לבין המצב האישי של הציבור. רובו הגדול של הציבור מרגיש שטוב לו במישור הפרטי והמשפחתי. אתם יכולים לפגוש אדם שמקרין ייאוש מוחלט מהמצב בארץ ואומר שהכול כאן הרוס לבלי-תקנה, אבל כששואלים אותו על מצבו האישי, פתאום עולה האור בעיניו. הפרנסה בסדר, המשפחה מרגישה טוב, יש נחת מהילדים. "ברוך השם", הוא אומר ומרים את ראשו למרומים, כמו מתפלל שכך יימשך גם הלאה.
ודאי שיש רבים שגורלם לא שפר עליהם. יש מצוקה כלכלית, שהכניסה מאות-אלפי משפחות למעגל העוני. הטרור שהשתולל כאן בשנים האחרונות נטל את השמחה מרבבות משפחות. המלחמה האחרונה בלבנון הותירה פצעים פתוחים. ובכל-זאת, כשבוחנים את תחושתם של רוב האזרחים בארץ, התשובה היא שרובם מרגישים שטוב להם.
הזירה הציבורית אכן אמורה לעורר בנו דאגה רבה, אבל האוּמנם כולנו אנשי ציבור שענייני המדינה טורדים את שלוותנו עד כדי כך שהם מאפילים על הטוב שיש לנו בחיינו הפרטיים? דומה שיש כאן מידה רבה של התפלשות באווירת-הנכאים, גם אם אין בה צורך וגם כשהיא משרה עלינו דכדוך וחוסר תקווה.
דאגה אמיתית אינה נבחנת בהוצאת קיטור ובתחושות ייאוש. מי שמודאג באמת מהמצב, קם ועושה כדי לשנותו וכדי לתקן. אם אנחנו באמת מוטרדים כל-כך מההתפוררות הנראית במערכות הציבוריות, עלינו להתגייס כדי לחזק את רוחו של העם ולבצר את חוסנו הרוחני-הפנימי. אבל לפזר אווירת-נכאים לכל עבר - זה בוודאי לא פתרון ולא תגובה נכונה למציאות.
כולנו נרות נרות החנוכה יהיו אולי קרן האור שתאיר גם את חיינו. הביטו בנרות הקטנים וראו כי מעט אור יש בכוחו להאיר ולחמם ולשמח את הלב. שלהבות קטנות כל-כך, וכמה עוצמה יש בהן! צריך להפסיק לריב עם החושך, לחדול מהעיסוק המתמיד בכל הדברים השליליים, ותחת זאת להאיר אור, לעסוק בחיוב ולהבליט את הטוב והיפה.
אין זה קשה כפי שנדמה. הכול עניין של זווית-ראייה. אפשר להסתכל בשלילה - ותמיד יש מגרעות וחוסר-שלמות; ואפשר למקד את המבט בחיוב ובטוב - וכזה יש בשפע למלוא העין. עלינו לאמץ לעצמנו את הגישה שתורת החסידות מציבה כבסיס: לראות את הטוב שבכל אחד ואחד, להאמין בהשגחה העליונה שמובילה אותנו, לשמוח על כל רגע של נחת ועל הטוב שניתנו לנו מיד ה'.
אם כל אחד מאיתנו יהיה נר קטן, שיפיץ בסביבתו את השמחה והאופטימיות, נמצא את הכוחות לתקן את הליקויים. אם נפסיק לרפות ידיים מכל בעיה ומחדל ונתמסר בחדווה לאתגרים הגדולים שהימים הללו מזמנים לנו, נוכל לגייס את המשאבים הדרושים כדי להעלות את העגלה על דרך המלך.
ועיקר העיקרים: אסור לשכוח שהימים האלה הם ימי הטלטלות האחרונים של ספינת עם-ישראל, המתקרבת לחופי הגאולה. נתחזק באמונה ונקווה שבקרוב ממש נוכל לחגוג את חנוכת בית-המקדש השלישי ולהדליק את הנרות "בחצרות קודשך".
