ביום 11.12.06 ניתן צו ביניים במסגרת עתירה שהוגשה לבג"צ על-ידי אלו"ט והעמותה לילדים בסיכון כנגד המוסד לביטוח לאומי. הצו מורה למוסד לשלם גמלאות נכות בשיעור מלא לכל ילד הסובל מליקוי כלשהו על רצף האוטיזם. העתירה, שהוגשה על-ידי עו"ד רון גזית ועו"ד דרור ורסנו ממשרד עו"ד רון גזית, רוטנברג ושות' ועל-ידי עו"ד רוני רוטלר מהקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, ואשר הדיון בה קבוע לסוף חודש ינואר 2007, עסקה במדיניותו הפסולה של המוסד לביטוח לאומי, במסגרתה נשללו במהלך השנה האחרונה גמלאות ממאות ילדים עם לקויות על רצף האוטיזם.
אוטיזם הינו רצף של ליקויים המתאפיינים בקשיים וחסרים בשלושה תחומי תפקוד עיקריים - שפה ותקשורת, יכולות חברתיות, ותבניות התנהגות נוקשות. בניגוד לדעה הרווחת בקרב הציבור, לפיה חסרים אלה קשורים ללקויות שכליות, בתוך הרצף ניתן למצוא ילדים בעלי רמת אינטליגנציה ממוצעת ואף גבוהה מהממוצע. נתון זה עשוי לבלבל את המתבונן מהצד ואף את אנשי המקצוע, שכן הוא מעיד, כביכול, על רמת הבנה טובה ועל יכולת להשתלב בחברה ולתפקד בה. בפועל, הליקוי מונע מהילדים להבין ולרכוש כישורים בסיסיים, כגון הבנת רגשות, תקשורת לא מילולית ולא מפורשת (כגון פרצופים, ג'סטות, בדיחות, שקרים, סרקזם), וכך למעשה שולל מהם את האפשרות לתקשר באופן אפקטיבי עם הסביבה, לרכוש חברים, ללמוד ולהשתלב בחברה.
כיום לא ידוע על ממצאים היכולים להצביע על המקור לאוטיזם, ועל-פי רובם ככולם של המומחים המקצועיים אין אפשרות "להירפא" ממנו. עם זאת, ניתן בהחלט לקדם ילדים עם אוטיזם ולהקנות להם כישורים חברתיים אשר יאפשרו להם לתפקד בחברה בעתיד. על-מנת לממש מטרה זו נחוצים טיפולים אינטנסיביים וממושכים של גורמי מקצוע רבים - מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת, פסיכולוגים ומחנכים. עלויות הטיפולים, אשר רק חלקם מסופקים לילדים על-ידי המדינה, הינן גבוהות ביותר, וגובות משאבים רבים, הן כלכליים והן נפשיים, ממשפחותיהם.
תקנות הביטוח הלאומי הקובעות את זכותם של ילדים עם מוגבלויות לגמלה קובעות, כי ילדים עם אוטיזם זכאים לגמלה בשיעור המקסימלי, העומד על כ-2,000 ש"ח לחודש. סכום זה מכסה באופן חלקי ביותר את הטיפולים הנדרשים להם, אולם אין ספק שיש בו כדי לסייע רבות לרווחת הילדים ומשפחותיהם. כמו כן, הזכאות לגמלה מהביטוח הלאומי מבטיחה זכויות נוספות, כגון הזכות לטיפול במעון יום שיקומי, כמו גם הטבות והנחות בקרב גורמים ציבוריים אחרים.
אולם, למרות הצרכים הרבים של ילדים עם אוטיזם והעובדה כי אם ימולאו צרכים אלה קיימים סיכויים גדולים שהילדים יוכלו לתפקד כבוגרים המשולבים בחברה, ולא כנטל על החברה, החל המוסד לביטוח לאומי לפני כשנה וחצי לשלול ולקצץ
בגימלותיהם של הילדים, וזאת כמעט בחשאי - מבלי לשנות את הוראות החוק ומבלי לקיים דיון רציני בעניין עם הגורמים הרלוונטיים. מדיניותו החדשה של המוסד לביטוח לאומי פגעה במאות ילדים שהגמלה נשללה מהם, ויצרה חוסר שוויון בין הילדים על בסיס שרירותי לגמרי, שכן מתן הגמלה החל להיות תלוי באזור הגיאוגרפי בו מתגורר הילד, ברופא אשר בדק אותו מטעם המוסד, או בשאלה האם הצליחו הוריו להגיש ערר על ההחלטה לוועדות הערר, אשר רובן התנגדו למדיניותו הפסולה של המוסד והשיבו את הגמלה לילדים מהם נשללה.
עיון בהחלטות הרופאים ששללו את הגמלות מעלה, כי רובם ביצעו "אבחוני בזק" של הילדים, במשך דקות ספורות, ושללו חוות דעת רפואיות וטיפוליות של גורמים המלווים את הילדים מזה שנים. הורי הילדים אף הוטעו לחשוב, כי חוקי הביטוח הלאומי השתנו, והם אינם כוללים עוד לקויות מסוימות על רצף האוטיזם.
באופן טבעי, פגעה שרירות שלילת הגמלות דווקא בילדים ובהורים החלשים והעניים יותר, שלא היה בידיהם הידע והיכולת לערור על ההחלטות.
במהלך כל הזמן הזה סירב המוסד לביטוח לאומי לשנות את החלטתו ולהורות לרופאי הועדות להפסיק לשלול את הגמלאות מהילדים הזכאים להם. מלבד הטענה העמומה, לפיה יש להבדיל בין ילדים עם לקויות שונות, לא יצאה כל הודעה ברורה מטעם המוסד בנוגע לדעתו לגבי זכאותם של הילדים, ולא התקיימו כל הליכים חוקיים לשינוי התקנות, באופן שתתאפשר התייחסות שונה לילדים עם לקויות שונות על הרצף. כך, לא יכלו הגורמים המקצועיים הרלוונטים, כגון אלו"ט, העמותה לילדים בסיכון, ואנשי מקצוע העוסקים בנושא, להביע את דעתם בנוגע לצרכיהם של הילדים או הסוגיה של תוצאות השקעת משאבים דווקא בילדים בעלי יכולות גבוהות יחסית, השקעה שיכולה לחולל שינוי מהותי בחייהם, בחיי הסובבים אותם, ובחברה כולה.
צו הביניים יאפשר להוריהם של הילדים, המתמודדים ממילא עם קשיים כלכליים ונפשיים בלתי מבוטלים, להמשיך ולהסתייע בגמלה על-מנת לממן את הטיפולים היקרים הנחוצים להם, ולקבל את השירותים הפותחים עבורם צוהר לשילוב בחברה. כמו כן יאלץ הצו את המוסד לביטוח לאומי, באם ירצה בשינוי המצב הקיים, לפעול במסגרת הערוצים החוקיים הקיימים לשינוין של התקנות, תוך התחשבות בחוות דעתם של כל הגורמים הרלוונטיים.