מדי פעם אוהבים חברי מפלגת העבודה לחזור לשורשים. למפא"י ההיסטורית. אין דרך אחרת להגדיר את מה שנעשה במרכז מפלגת העבודה, פרט למונח השחוק 'פשרה מפא"יניקית'. פרץ ואנשיו רצו לסגור את המפקד בעוד שלושה חודשים. עמי איילון ואופיר פינס רצו לסגור אותו בעוד שבועיים. בסוף החליטו על חודש וחצי. עם זאת, עבור עמיר פרץ מדובר בתבוסה וגורמים במפלגה כבר ציינו את יום כינוס המרכז כיום תחילת המפלה של עמיר פרץ.
הכניעה של פרץ במרכז היא איננה הכניעה הראשונה. קדמה לה הוויתור על הדרישה לקיים פריימריז בעוד שנתיים. על-פי חוקת המפלגה חייבים לקיים בחירות פנימיות לאחר 14 חודשים מיום הבחירות לכנסת. אלא שהסעיף המייחס לנושא הזה שונה בעקבות דרישתו של יו"ר המפלגה הקודם שמעון פרס להישאר בתפקיד ולשקם את המפלגה, וכעת נאמר בו כי הבחירות יתקיימו לאחר 35 חודשים מיום הבחירות לכנסת. האחראי לגילוי, שחמק מעיניהם של כל בכירי המפלגה, הוא הכתב הפוליטי של קול ישראל, יואב קרקובסקי. פרץ, שהודיע לפני חודשיים כי הוא מתכוון לתמוך בקיום הבחירות הפנימיות במועדן, שינה לפתע את התייחסותו והחל לדבר על הצורך בשמירת החוקה.
חוקת מפלגת העבודה הינה אחד המסמכים היותר ארכאיים ומסורבלים שניתן למצוא. כפי הנראה מדובר בנייר המשפטי היחידי בו יש יותר לאקונות מחוקים. לפני שנה וחצי הציעו לשמעון פרס כמה פעילים צעירים, משפטנים ומתמחים, לשפץ את החוקה. לא ייתכן שכל פעם נדרשים חברי המפלגה לייעוץ משפטי ופנייה לערכאות חיצוניות, אמרו לו. פרס הסכים. הצעירים החלו לעבוד. במשך חודשים הם תיקנו את החוקה, כיסו את הלאקונות, שיפצו, טרחו ועמלו, ולבסוף הגישו בהתרגשות לפרס את המוצר המוגמר. אלא שלמפלגת העבודה חוקים משלה. חבריה מכורים למשפטנים ולעורכי דין בקשר שאי אפשר כנראה לנתק. המסמך כולו, אחרי חודשים של עבודה, נגנז ומעולם לא הגיעו לפתחם של חברי המרכז לאישורו.
