ארבעת המסוכנים

אהוד אולמרט אינו ראוי ואינו מתאים משום בחינה לכהן ראש ממשלה, ודאי לא של מדינה המתמודדת עם איומים ביטחוניים חמורים. בעידן שבו הסכנה שבהתחמשות גרעינית של אירן הולכת וגוברת, ומלחמה נוספת מול החיזבאללה אינה תסריט בדיוני, אישיותו חסרת האחריות של אולמרט היא סכנה איסטרטגית לעתיד המדינה. דומה שעל האופוזיציה האנמית מוטלת החובה למצות כל מהלך כדי להביא לקיצור ימי הממשלה שבראשותו, שכבר היתה קורסת בעצמה אלמלא הצטרף אליה אביגדור ליברמן, שביקש להציל את עורו במאבק הפופולאריות מול ארקדי גאידמק. בימים האחרונים כשל ראש הממשלה היהיר בכמה פליטות פה אומללות, שגרמו נזק רב למדינה והוכיחו כמה שנות אור מפרידות בינו לבין מנהיג שקול כמו בן-גוריון, שליד קברו בחר אולמרט לשאת את נאום החזון המדיני שלו. התבטאותו החמורה ביותר היתה זו שממנה ניתן היה להסיק כי ישראל נמנית עם המעצמות הגרעיניות. השלכותיה החמורות באו לידי ביטוי בימים האחרונים, בדמות גל של "התעוררות גרעינית" במדינות ערב. למרבה הצער, זו כנראה רק ההתחלה. הספינים של עוזרי ראש הממשלה והכחשותיהם שנוטפים נופת הצופים, לא יועילו הפעם. השבוע שקלנו, בעמותת אומ"ץ, לפנות אל היועץ המשפטי לממשלה בבקשה לבחון האם יש מקום לפתוח בהליך פלילי נגד ראש הממשלה, בחשד לחריגה מחוקי השמירה על בטחון המדינה. הגענו למסקנה שמן הדין שהנושא יידון במישור הפוליטי. אין לי ספק שיש קשר ישיר בין התנהגותו המושחתת חסרת האחריות של אולמרט בחיי היומיום לבין התנהלותו בניווט המדינה. הוא מגמגם לנוכח האיום האירני, מזגזג לנוכח התעצמות כוחו של החמאס ברשות הפלשתינית, מחוויר לנוכח איתותי השלום מסוריה ומשקשק לנוכח הזעזועים בעירק. מלחמת לבנון השנייה חשפה את היותו אדם נטול חוט שדרה, שיקול דעת וכושר הנהגה ובעל הבנה מוגבלת מאוד בענייני ביטחון. בגלל מחדליו, צה"ל יצא למלחמה בלי להעריך מראש את המחיר שייגבה בה. עשרות לוחמים נפלו בקרבות מיותרים. זו הסיבה שבעטיה עשה אולמרט מאמצים בלתי נלאים כדי למנוע הקמת ועדת חקירה ממלכתית, שהיתה חושפת את האמת ומדיחה אותו מהנהגת המדינה. לצערי, בית המשפט העליון - ברוב של ארבעה נגד שלושה - דחה לאחרונה את העתירה שהגשנו בדרישה לחייב את הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית. למרבה האירוניה, שלושת השופטים שהתייצבו בעמדת המיעוט - אילה פרוקצ'יה, מרים נאור ואליקים רובינשטיין - היו בסיבוב הקודם השופטים שצידדו בכינון ועדה מהסוג הזה. מסיבות השמורות עימה החליטה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, להרחיב את הרכב השופטים שדן בעתירתנו. השופטים אשר צורפו להרכב בסיבוב השני הצביעו נגד הקמת הוועדה. בשיחה שניהלתי עם ביניש בעבר, לאחר שנמנעה, בעת שכיהנה כפרקליטת המדינה, מלהגיש כתב אישום נגד אולמרט בפרשת חשבוניות המס של הליכוד, פרשה שבה ביצע כמה עבירות פליליות, התרשמתי כי היא רואה באולמרט אדם ערמומי ומתוחכם, שיודע לטשטש עקבות (ולקנות עדים), וכי אינה חפצה להתעמת איתו. אני מקווה שבינתיים היא צברה אומץ, ושמעמדה המשפטי הבלתי תלוי יאפשר לה להתמודד עם ראש הממשלה המושחת ביותר בתולדות המדינה, שיודע לרדוף את אויביו עד חורמה ולערוך להם רצח אופי ציבורי. עומדים לשירותו חוקרים פרטיים, עיתונאי חצר וצוות של עוזרים שאינם בוחלים בשום אמצעים כדי לקדש את מטרותיו האפלות. בחודשים האחרונים לא חסכתי כל מאמץ כדי לחשוף את דמותו האמיתית של אולמרט, על-מנת שאזרחי המדינה יבינו שבראשות הממשלה מכהן אדם פוחז, רקוב מבחינה מוסרית, שקרן פתולוגי ואופורטוניסט נטול תקנה. עשיתי זאת בהופעות תכופות בכלי התקשורת, בניווט פעילות עמותת אומ"ץ לחשיפת מעשי שחיתותו ובמכתבים גלויים לאולמרט, שפורסמו באתר "חדשות מחלקה ראשונה" (Nfc) והופצו בשרשרת לרבבות אנשים, בארץ ובחו"ל, על-ידי קוראים נאמנים, שטובת המדינה יקרה להם. שכרי היה בכך שתרמתי להסרת המסיכה מעל פניו של אולמרט. זועקת בעד עצמה העובדה שבמשאל מדגמי שנערך באחרונה, הנסקרים בחרו בו כפוליטיקאי המושחת ביותר במדינה. שליחיו של אולמרט ניסו, למשל, להפחיד את מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, באמצעות פרסום כתבות מגמתיות נגדו והפצת שמועות זדוניות ודברי דיבה על בני משפחתו. בשלב מאוחר יותר גויס "עד", מקורב לשעבר של אולמרט בשם סלומון קרובי, שהכפיש את יועצו המיוחד של המבקר למאבק בשחיתות, ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי. בהסתמך על עדותו, נפתחה חקירת משטרה נגד בורובסקי, בחשד שפנה בעבר למשפחת ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, כדי שתפעל למינויו כמפכ"ל המשטרה, בתמורה לסגירת התיקים הפליליים שבהם היתה מסובכת. לא למותר לציין שהכוונה הסמויה של ה"אולמרטים" בפרסומים האלה היא לעכב את החקירות המתנהלות נגד ראש הממשלה. הם ינהגו כך גם אם וכאשר תיפתח חקירה נגד אולמרט בחשד לקבלת שוחד, וגם אם יוגש נגדו כתב אישום: הם ינסו לחלץ את הבוס מהבוץ באמצעות הפחדת וקניית עדים; לאולמרט יש כבר ותק מוכח בתחום הזה. במהלך השנים, חרף הביקורת הבלתי פוסקת שהשמעתי נגדו, נמנע אולמרט מלהגיש נגדי תביעת דיבה, כנראה מחשש שהעובדות שייחשפו במשפט יהפכו אותו מתובע לנאשם. ובכל זאת, לפני זמן קצר קיבלתי איתות לפיו ניתן לפגוע בי, בין היתר באמצעות כתבת פרופיל מגמתית על עמותת אומ"ץ, שפורסמה במוסף הארץ. אסתי אהרונוביץ', עיתונאית חסרת עקרונות ובושה, הוליכה שולל את ראשי העמותה וניסתה לשווא לתקוע טריז בינינו לבין מבקר המדינה, כל זאת לקראת השלמת חקירת המבקר בפרשת הבית שרכשה משפחת אולמרט ברחוב כרמיה בירושלים, עיסקה שבה קיבל ראש הממשלה שוחד בסך מאות אלפי דולרים. למגינת לבם של ה"אולמרטים", הפעם הם טעו בכתובת. הכתבה הניבה תוצאות הפוכות מהמצופה: לא רק שלא הרתיעה אותי, אלא אף דירבנה אותי להמשיך במשנה מרץ במאבקי. ראש הממשלה נוחל כישלון גם בניסיון המשותף שלו ושל נושא כליו, שר האוצר אברהם הירשזון, ליירט ולסלק מתפקידו את החשב הכללי, ד"ר ירון זליכה, בתגובה לעדות המפלילה שמסר האחרון לחוקרי משרד מבקר המדינה ולחוקרי המשטרה בפרשת הטיית המכרז לרכישת גרעין השליטה בבנק לאומי. אולמרט טען השבוע שזליכה, מתוך רצון להתנקם בו, מסר עדות שקרית נגדו, ואילו שר האוצר החליט השבוע לקצץ בסמכויות החשב הכללי. שלא כמו האיומים המדומים נגד הירשזון - שעליהם הזדרז בשעתו לספר לציבור, בניסיון לשפר את תדמיתו לאחר שנחשפו כמה ממעלליו המפוקפקים - זליכה חשוף לאיומים אמיתיים. אשר על כן, פניתי ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיורה למשטרה לבדוק מי עומד מאחורי האיומים הללו. היועץ הודיע לי שרק אם זליכה יגיש תלונה במשטרה, תיפתח חקירה בעניין. פניתי השבוע אל זליכה וביקשתי שיעשה זאת בהקדם. אני מייחל לכך שייענה בחיוב לפנייתי. בינתיים, בכל יום שחולף תחת שלטונו של אולמרט, המדינה מידרדרת מדחי אל דחי. לצערי הרב, לא הופעלו בלמי החירום כדי לבלום את ההידרדרות הזאת.

מי שמכיר מקרוב את יו"ר הכנסת, דליה איציק, אשה אמביציוזית ואובססיבית בעלת פה גדול ומוסר ירוד, יודע שהיא אינה מתייחסת לתפקידה הנוכחי כאל פסגת הקריירה הציבורית שלה. לפי הערכתי, היא חפצה לכהן כנשיאה הראשונה בתולדות מדינת ישראל. רמז לכך קיבלתי, בין היתר, בשיחת טלפון שניהלתי עימה לפני חודשים ספורים, זמן קצר לאחר שנחשפו החשדות נגד נשיא המדינה. באותה השיחה היא העירה, ספק בצחוק ספק ברצינות: "אז מה, בקרוב אצטרך למלא את מקומו?". מאז חלף זמן, והנשיא קצב, הנחשד בביצוע עבירות מין, עשה את כל התרגילים האפשריים כדי לשרוד בתפקידו. עם זאת, כל הסימנים מורים על כך שהקריירה שלו בבית הנשיא תגיע לסיומה כשהיועץ המשפטי לממשלה יגיש נגדו כתב אישום בראשית השנה החדשה. קצב התחייב בפומבי שבמקרה כזה יפרוש מתפקידו. או-אז תיכנס לתמונה יו"ר הכנסת, על תקן ממלאת-מקום הנשיא. ומי שחושב שבחודש יולי הבא, מועד תום כהונתו הרשמית של קצב תחזור איציק בשלווה ללשכתה בכנסת, חי באשליות. מיד אחרי שתכנס לתפקיד מ"מ, יתחיל מסע הבחירות שלה לכהונה רשמית במוסד הנשיאות. בדרך לשם היא עשויה למחוץ את רובי ריבלין הג'נטלמן ולדחוק לקרן זווית את הרב הראשי של תל אביב, הרב ישראל מאיר לאו. יש לה ותק מוכח בכוחניות מילולית ובתרגילי תחמון מאחורי הקלעים. בעייתה היחידה עשויה להיות שמעון פרס, פטרונה לשעבר, לו היא חבה את קידומה הפוליטי, ובעיקר את שיבוצה במקום ריאלי ברשימת מפלגת קדימה: אם הוא יחליט להתמודד על משרת הנשיא, אותה הפסיד בשעתו לקצב, איציק עלולה לעמוד בפני דילמה קשה. כדאי שפרס, הלוזר הנצחי, ייערך לקראת האפשרות שאיציק תחליט הפעם לבגוד בו, כפי שבגדה ברבים אחרים במהלך הקריירה הפוליטית שלה, תתנתק ממנו ותכריז על מועמדותה, בהנחה שציבור הנשים במדינה יעמוד מאחוריה, מה שללא ספק יקרין על חברי הכנסת ויגדיל את מידת התמיכה באיציק בקרב חברי כל הסיעות, להוציא אולי את אנשי המפלגות החרדיות. את החלל הריק בגופה המיועד למצפון, חלל שלא נתמלא מעולם, תשקיט איציק בכך שתטען שהיא התגייסה למטה הבחירות שלו במפלגת העבודה, בעת שכיהנה כשרת התקשורת. המיליארדר סבן תרם אז 120 אלף דולר לקמפיין של פרס; סבן - שרכש את השליטה בבזק - מוסיף להחזיק, בסיועה של איציק, בנתח ממניות זכיינית הערוץ השני, אף שהחוק אוסר על בעלות צולבת. מבקר המדינה בדק האם יש קשר בין ההסדר המיוחד שנערך לסבן לבין התרומה למטה הבחירות של פרס והעביר את ההכרעה ליועץ המשפטי לממשלה, אשר החליט שלא להורות על פתיחת חקירת משטרה. החלטתו ניתנה בזריזות מפליאה. לפה הגדול שלה יש ערך מוסף. צר לי על כך שהערעור שהגישה עמותת אומ"ץ על החלטת היועץ, שנראתה לנו כשגויה, לא התקבל. אם התסריט ששרטטתי כאן יתממש, ואיציק תהיה נשיאת המדינה הבאה, מי שוודאי יהיה מרוצה מכך הוא אולמרט. הם ימצאו בקלות שפה משותפת זה עם זו, שהרי הם חולקים כה הרבה תכונות שליליות. ומה יהיה עלינו? הצירוף של נשיאה מושחתת וראש ממשלה מושחת הוא מעל ומעבר. בסיטואציה כזאת, חורבן הבית נראה באופק.

ראו הוזהרתם: ב-1 בינואר 2007 עלול להיפתח תהליך שיזעזע את שלטון החוק במדינה. במועד זה יחרצו שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב את דינו של חיים רמון, שר המשפטים לשעבר. מה שלא תהיה החלטתם, היא לבטח תוליד "חגיגה" גדולה. לעניות דעתי - שהתעשרה במרוצת השנים, בזכות היכרות קרובה עם הנפשות הפועלות - עומדים על הפרק שלושה תסריטים אפשריים לגבי מה שעלול להתרחש. האפשרות הראשונה היא שרמון יזוכה זיכוי מלא. במקרה כזה, הוא יחזור מיד למשרד המשפטים, ביוזמת ראש הממשלה, שזקוק לו כדי להיחלץ מהסתבכויותיו הפליליות. או-אז יפתח רמון, נוקם ונוטר מקצועי, במסע התנכלות לאלה שלדעתו התנכלו לו ויירד לחיי כל אלה שלדעתו תפרו לו תיק. רמון, הסכינאי המחייך, ימרר את חייה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, וייכנס עימה לעימותים בלתי פוסקים. בין היתר, הוא יאשים אותה בכך שניסתה כביכול להשפיע על השופטים שדנו בתיקו באמצעות הערות שהשמיעה בדבר הצורך להחמיר בעונשם של מטרידים מיניים. גם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שהחליט על הגשת כתב האישום נגד רמון, לא צפוי ללקק אצלו דבש. לרשימת "נפגעי" רמון יצורפו גם הפרקליטים שהיו מעורבים בהכנת תיק התביעה; וכן תא"ל גד שמני, יועצו הצבאי של ראש הממשלה, שהשפיע על החיילת המתלוננת להגיש תלונה נגד רמוןר; ומי שכיהנה בראש היחידה לחקירות הונאה, תנ"צ מירי גולן. האפשרות השנייה היא שרמון יורשע בדין. או-אז תגויס לשירות מילואים פעיל עדת העיתונאים הניזונים מזה שנים רבות מהדלפות שמספק להם רמון. הם יטענו שמדובר ב"יום שחור" לשלטון החוק ושרמון הוא בעצם חיים דרייפוס. פרקליטיו יערערו ודאי על פסק הדין, והפעם לא יזדרזו השופטים להחליט, ואז יטענו חסידיו בתקשורת שמתקיים כאן עינוי דין ושדמו הכחול נשפך בראש חוצות. גם אם יידחה ערעורו, אני מוכן להמר שבכלא הוא לא יישב. לכל היותר, ייגזרו עליו עבודות שירות, שאותן יוכל לבצע כמחלק תה בהסתדרות. האפשרות השלישית היא שרמון יזוכה מחמת הספק. קשה לדעת האם במקרה כזה תערער הפרקליטות על פסק הדין, אך מה שברור הוא שאולמרט ינסה להחזירו למשרד המשפטים. סביר להניח שייפתח דיון ציבורי ומשפטי בשאלה האם ראוי שאדם כזה יכהן כשר המשפטים, וסביר גם שאולמרט יצפצף, כדרכו, על הנימוקים שיועלו בדיון הזה. גם בתרחיש כזה צפויות אמות הסיפים של המערכת המשפטית לנוע. המשכיל האמיץ לא ידום ולא ישתוק בעת כזו.

עו"ד אליעד שרגא, אשר מינה את עצמו לתפקיד יו"ר ההתנועה לאיכות השלטון (תפקיד בו הוא מחזיק 14 שנים), הבין באיחור רב את מה שידוע לכל: שאולמרט הוא מושחת אמיתי. תנועתו פנתה השבוע אל היועץ המשפטי לממשלה, בבקשה לחקור את ראש הממשלה בחשד שביצע עבירות פליליות במינויים פוליטיים ברשות לעסקים קטנים. המציאות העגומה והמתועדת מלמדת ששרגא מחליט באורח בלעדי מי מושחת ומי לא, מתי הוא מושחת, ומתי מושחת חדל להיות מושחת וחוזר חס וחלילה - הכל על-פי שיקוליו אישיים; וחברי תנועתו התמימים, חלקם אנשים ראויים, צועדים בסך כתיישים שותקים. לעיתים, כשהוא מעמיד פני סגפן שענייני הציבור בוערים בעצמותיו, נדמה שהג'ינג'י מנסה לחקות את "דני האדום", המנהיג האגדי של מהומות הסטודנטים בסוף שנות ה- 60' בצרפת; אך מדובר בחיקוי עלוב ותו-לא, שהרי אם יבוא היום שבו ייאלץ לחשוף את רשימת לקוחותיו הפרטיים, יגלו כולם שהמלחמה בשחיתות היא לפעמים פעולה שאינה סגפנית, אלא משתלמת, תרתי משמע. מדוע השתהתה התנועה למען איכות השלטון בטיפולה בפרשיותיו הפליליות של אולמרט, האיש המושחת בפוליטיקה הישראלית מאז הקמת המדינה? לא הייתי צריך להתאמץ הרבה כדי להבין את הרקע לכך. בכנס בנושא טוהר המידות שאירגנה התנועה לפני כשנה, בו השתתפו אישי ציבור וראשי המערכת המשפטית, היה אולמרט אורח הכבוד, מה שגרם לא רק להרמת גבות, אלא גם להרכנת ראשים, מחמת הבושה והכלימה. איש מחברי התנועה לא מצא לנכון לצאת חוצץ נגד שרגא, בהקשר זה, בעיקר לא אלה מסוגו של דובר התנועה, שוקי לבנון, לוחם-בשכר המופקד על תדמיתה של התנועה, פשפש שלא עלה למעלה ומשמש בפועל כנושא כליו הכנוע של המנהיג הג'ינג'י. אולי הסיבה האמיתית לכך היא רצונו של הג'ינג'י להתמנות כשר בממשלת אולמרט. מי שהגה את הרעיון הוא העיתונאי דן מרגלית, חברם המשותף, אשר הציע אותו לאולמרט בטורו השבועי במעריב ערב הקמת הממשלה. כדי לשדרג את מעמדו של שרגא, מרגלית לא חדל מלראיין אותו בתוכניותיו בתקשורת האלקטרונית. משום מה, לא הפריעה לו העובדה שבאופן הזה הוא מסייע לקידום עסקיו הפרטיים של הפרקליט שרגא, שמתפרנס היטב מהמלחמה בשחיתות. לעומת זאת, מרגלית בחר לתת ביטוי מצומצם יחסית לעמותת אומ"ץ, תנועה של מתנדבים שאינה מחלקת משכורות ואינה מייצרת תיקים לעורכי הדין שעובדים מטעמה בהתנדבות מלאה. משום מה, אולמרט לא אימץ את הרעיון של מרגלית לקלוט בממשלתו את האיש שהעניק לו גיבוי מוסרי באותו הכנס למען טוהר המידות. מרגלית עצמו חווה לאחרונה התפכחות ביחסו לאולמרט: העיתונאי שהגן במשך שנים בחירוף נפש ובתמימות בתולית על חברו הטוב, לא יכול היה לשאת את התנהלותו הפושעת של ראש הממשלה בימי המלחמה בצפון ועכשיו הוא קורא לו להתפטר מתפקידו. על-רקע זה הגיעה לקיצה חברותם רבת השנים. משוחרר מכבליו של אולמרט, מרגלית החל להאשים אותו - ובצדק - בשחיתות. אבל, גם בכיוון החדש שנטל לעצמו, מרגלית לא חדל מנטייתו לפאר ולרומם את שרגא ולייחס לו ולתנועתו, בבחינת גניבת דעת, מהלכים ופעילויות שביצעה עמותת אומ"ץ. דוגמא מובהקת לכך היא העתירה שהגשנו בדרישה להורות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקירת כשלי המלחמה בצפון, בימים שבהם הג'ינגי שבת רעב בירושלים. רק מאוחר יותר נזכרה התנועה לאיכות השלטון להגיש עתירה בעניין מטעם עצמה, אבל אצל מרגלית שרגא נותר המוציא והמביא, ואילו עמותת אומ"ץ היא גוף שצריך לזרוק לו מדי פעם עצם דלה. למרבה האירוניה, עתירתנו לכינון ועדת חקירה ממלכתית הוגשה על-ידי שני פרקליטים שמוכרים היטב לשרגא. הבכיר בהם הוא עו"ד פרופ' מיכאל קורינלדי, ששרגא התמחה בצעירותו במשרדו. קורילנדי טוען שהוא זה שהגה בשעתו את הרעיון של הקמת התנועה לאיכות השלטון ונמנה על מייסדיה, עד שהמתמחה שלו בעט אותו החוצה, אולי כדי שלא יאפיל עליו. קורינלדי חסך מעצמו את הבושה להשתתף בכנס התנועה למען אולמרט: שרגא פשוט לא הזמין אותו. הפרקליט השני שחתום על עתירתנו הוא עו"ד שמואל שנהר, שכיהן בעבר כמזכיר התנועה לאיכות השלטון, ועתה נמנה עם הצוות המשפטי שלנו, עובדה המדברת בעד עצמה.

קינוח שבועי

שר הביטחון עמיר פרץ: "מתנהל נגד מסע הסתה לא תקדים. חוץ מבריחת בני סלע האשימו אותי כבר בכל דבר, אבל אני עשוי מחומר מיוחד: אני לא נשבר".