"אולמרט : השאלה היא לא מה ניתן, אלא מה נקבל?" הנושא העיקרי שעלינו לדון בו עם סוריה הוא פתרון בעיית הפליטים. דבר שלא נעשה בהסכמי השלום עם מצריים וירדן. סוריה וכנראה רק היא, יכולה לתת את קצה החוט לפתרון הבעיה. המודל הסורי להסכם שלום הוא ההסכם עם מצרים. היה זה במידה רבה הסכם בין מצרים לארה"ב, שבו שינתה מצרים את מדיניותה האנטי אמריקנית ועברה למחנה האמריקני במזרח התיכון, כאשר ארה"ב גומלת לה ביד נדיבה (כשישים מיליארד דולר עד היום).
ישראל היתה זו שספקה במידה רבה את הסחורה, כלומר שינוי דימוי מצרים מלבד החזר טריטוריאלי. סוריה רוצה לשנות צדדים ואת מעמדה הבין לאומי תוך קבלת תגמול נאות בדומה למצרים ובניגוד לירדן שקיבלה תגמול זעום ביותר. התמורה הטריטורלית וגם ההסדרים הביטחוניים [מספר מגדלי התצפית וגובהם] ברורים למדי ונדונו עד דק. אך ישראל שוב אינה מעלה את הנושאים החשובים באמת.
בסוריה נמצאים כחצי מיליון פליטים פלשתינים ללא זכויות אזרח. העזרה הכלכלית לסוריה צריכה להיות מכוונת לאוכלוסיה זו. הקמת אזורי תעשיה בעלי עדיפויות, תוך התניה כי אחוז ניכר מהמועסקים בהם יהיו פליטים. אך, הדרישה העיקרית צריכה להיות כי יקבלו זכויות אזרח בתמורה להשקעות מסיביות בדיור ובתעשיה ועזרה כלכלית נרחבת לסוריה.
אל לישראל לדחות את ההזדמנות הקיימת כרגע. ברגע שארה"ב תשנה את מדיניותה כלפי סוריה, לא יהיה לזו צורך בויתורים כלפי ישראל. שינוי כיוון של ישראל תוך שכנוע של הממשל האמריקני אינו בלתי אפשרי. הסכם מסוג זה עם סוריה יוביל בהכרח להסכם דומה עם לבנון שעדיין קיימת בה השפעה סורית נרחבת. בלבנון מספר דומה של פליטים. לשתי מדינות אילו יש סיבה להגדיל את האוכלוסיה המוסלמית [הסונית] המשפיעה שאינה שיעית ואשר ממילא ב-60 השנים האחרונות נמצאת בתחומם. הסכם עם סוריה יקרין באופן חיובי על המזרח התיכון כולו. סוריה הוכיחה כי היא מסוגלת לקיים מהלכים עצמאיים ללא ירדן ומצרים, אשר לא יהיו "מאושרות" ממהלך כזה כפי שהוכיחה התנהגותה של מצרים בעבר.
כאשר המלך עבדאללה השני מודיע כי הוא לא "ישלם את המחיר", הכוונה היא כי לא יעניק זכויות אזרח לפלשתינים שבתחומו [ולא חשש מתוספת פליטים שיעברו לממלכה, כפי שנאמר אצלנו]. אך גם הוא יצטרך להצטרף להסדר כלכלי לפתרון בעיית הפליטים הגרים בממלכה. מצרים שלא תרמה עד עכשיו דבר לנושא, תצטרך, אם תרצה, להמשיך וליהנות מפרות השלום, לאפשר הקמת אזוריי תעשיה [בסגנון ארז] ולפתוח את גבולה לפלשתינים.
כל התניות ישראל לגבי השינוי במדיניותה של סוריה צריכות להיות השלב הראשון בהסכם ולא תנאי מקדים, שכן בראיה הסורית ויתור עליהם עכשיו יוריד את התמורה הכלכלית כפי שקרה בדוגמה הירדנית. מדינות המפרץ [ולא ירדן ומצריים] ובראשן קטר יתמכו במהלך מסוג זה והם הגורם המתווך הטבעי [שאף הציע את עצמו בעבר]. מדינות אלו הציעו בעבר גם לממן חלק לא מבוטל מהמהלכים הכלכלים לפתרון בעיית הפליטים.
הדמיון שרואה סוריה להסכם עם מצריים מתבטא גם בהזרמת כספים לפיתוח תיירותי מואץ כפי שאירע בסיני והגדלת תנועת התיירות הכללית [לא רק ישראלית] לסוריה בעקבות השינוי בדימויה. גורמים כלכליים ותיירותיים סורים מדברים על כך באופן ברור ואף משווים את אל חמה לטאבה [קזינו]. פיתוח תיירותי בגולן יהווה גורם מייצב, ללא ספק, בייצוב המצב בין המדינות.
אכן צדק אולמרט. עליו להגדיר מה ברצונו לקבל במשא-ומתן ולהיענות לקריאות אסד, גם אם הן מבטאות מצוקה. על אולמרט לקדם דרך סוריה פתרון רחב ויסודי לבעיית המזרח התיכון.