הטור של ניר "אם כן, מיקי ויעקב, אנחנו מדווחים אליכם כרגע מעזה. זה עתה התקבלה החלטה דרמטית על הפסקת אש בין הפתח לחמאס. אחרי יומיים של הרג הדדי בין שתי התנועות, החליטו בכירי התנועות להפסיק את האש. אם כן, מיקי ויעקב, השטח שקט כבר 2 דקות. החמושים הניחו את הנשק והחלו לסגת מהרחובות ואנחנו בהחלט יכולים לבשר לכם על אופטימיות זהירה בפתח ובחמאס.
כרגע אנחנו מקבלים עידכון, גדי ויונית. אנחנו מתבשרים שלאחר 2 דקות אופטימיות ושקטות, נחטף בכיר החמאס אחמד אבו מוחמד. רגע... כעת מודיעים לנו שגם בכיר הפתח, מוחמד אבו אחמד, נחטף מביתו שבעזה. מיקי, כרגע נודע לנו על שלושה הרוגים בעזה ועוד שני הרוגים בחילופי אש בין הפתח לחמאס במחנה פליטים ג'בליה. יונית, עוד עשרה חטופים בבית להיה ו... כרגע אנחנו מקבלים דיווח מצפון הרצועה על עוד 35 חטופים של הפתח ועוד 40 חטופים של החמאס.
מיד נמשיך בעידכון, חיים. רגע... אני בדיוק מקבל עידכון... אם כן, אנחנו שמחים לבשר על רגע דרמטי ומכונן: הפתח והחמאס שוב מכריזים על הפסקת אש. אחרי שהאחרונה החזיקה שתי דקות שלמות, נראה שהפעם זה רציני. המצרים תיווכו בעסקה, הג'יהאד האיסלאמי ושאר הפלגים גם כן עזרו בגיבוש ההסכם ונראה שהפעם מדובר בהסכם רציני שיחזיק מעמד יובלות על גבי יובלות. הנה, הצדדים חותמים, לוחצים ידיים, מחייכים. בהחלט מראה היסטורי. הפתח והחמאס - שתי היריבות הגדולות - מפסיקות את העימותים הקשים ביניהן. הנה החמושים מפרקים את הנשק, הרחובות מתחילים להיות שקטים, אבל.... רגע... מיקי ויעקב, כרגע אנחנו מדווחים על חטיפה של עבד אל-קאדר מחמוד מהפתח. זה בהחלט הפרה בוטה של ההסכם. רגע... יונית וגדי, אנחנו כרגע מקבלים מידע ראשוני על הפגזה של המטה של אבו מאזן, וכעת מקבלים מידע על ניסיון התנקשות בשר החוץ, וכרגע בשר הבריאות, וכרגע בשר החינוך, וכרגע בשר התרבות, וכרגע בשר התקשורת. וכרגע נודע לנו שעוד 10 נהרגו בעימותים פנימיים. וכרגע עוד פצצות מרגמה נורו לעבר ביתו של דחלאן. רגע... כרגע קיבלנו איתות על הפסקת אש. מהמידע המצוי ברשותי, הפעם זה נראה באמת רציני. לא, בלי צחוק. הפעם זה באמת רציני. יעקב? מיקי?! גדי?! יונית?! הלו?".
הטור של עידן האמת, ניר, שנמאס לי לשמוע את זה. למען האמת גם לא כל כך מעניין אותי מה שהולך שם. עזה בשבילי היא היסטוריה, או ליתר דיוק - העתיד (במלחמה הבאה, שבינתיים נמתחת כמו מסטיק). מילא אם היו מחסלים אחד את השני - כך אומרים - אין לנו בעיה, אבל כל עוד הם יש להם זמן לירות עלינו, אז זה אומר שהם לא מנצלים את הזמן ביעילות, וצריך לעזור להם למלא את הזמן הפנוי.
הפלשתינים משום מה טוענים שהם צריכים הפסקת אש. רק מוח של יהודי חושב שהפסקת אש פירושה לחדול את הירי. אבל לא לכך התכוון המשורר. בערבית זה בכלל משהו אחר. הפסקת אש כשמה כן היא. אחרי שנסיים את העבודה הערבית שלנו, נצא להפסקת קפה בוץ עם חוואייג', ואם יישאר זמן, אחרי כל החתימות אולי נלך גם על איזו הפסקת אש קטנה.
אבל בכל זאת. ממש לא בא לנו על הקסאמים, גם אם הם באים כחלק מזכויות הפועל הפלשתיני, ולצורך פתרון העניין יש כמה גישות:
- הגישה הנאיבית - זו האומרת שיש אצלם אנשים שפויים שנמאס להם ושוחרי שלום (אבו מאזן?!). את תוצאות הנאיביות הזו אנו חווים כל יום במדיניות הנוכחית.
- הגישה הקרימינלית - לשלוח להם בשקט-בשקט משלוחי סמים. אלו ידועים כמדכאי אידיאולוגיות מוכחים. כמו "ילדי הפרחים" ההיפים בשנות השישים בארה"ב, שמתנועה חברתית משמעותית ומשפיעה הפכו בעקבות צריכת הסמים המוגברת לאבק-אדם, וקולם נדם. גישה זו בלתי ישימה. בכל זאת, צריך לשמור קצת לעצמנו. סך הכל גם אנחנו צריכים מנה לא קטנה של אי שפיות במדינה המטורפת הזו.
- הגישה הריאלית, הבריאה והאופטימית מבין כולן, שמשתלבת היטב במנטאליות המזרח תיכונית היא לשלוח משלוח הומאניטרי של משאיות עמוסות בחומוס, לומר להם: "יאללה סולחה" והכל יבוא על מקומו בשלום. במקום לאכול אחד את השני שיאכלו חומוס. כמאמר הפסוק - כשהחומוס אחלה הכל אחלה.
ואם גם זה לא יעזור, ניאלץ להמתין לים שיבוא וישטוף כבר את עזה.
