בימים אלה נערך מעל דפי העיתונות מאבק של עמותת ארגון המכללות האקדמיות הציבוריות לצמצום פעילותן של המכללות הפרטיות.
את המכללות הציבוריות היה ראוי לכנות מכללות הנתמכות על-ידי תקציב המדינה ואילו את המכללות הפרטיות היה ראוי לכנות מכללות שאינן מתוקצבות על-ידי המדינה. כל המכללות המדוברות הן ציבוריות בכך שהן מוסדות ללא כוונת רווח לתועלת הציבור. רק חלקן של השלוחות של אוניברסיטאות זרות הן מוסדות למטרות רווח. יש לזכור שבנוסף למכללות המתוקצבות ישנם שבעה מוסדות אוניברסיטאיים המתוקצבים מתקציב המדינה.
השינוי שחל בערכי החברה הישראלית: התגברות ההיבט החומרני על האידיאולוגי, ההישגי על השיוכי, האישי על הקיבוצי, הביאו להתפתחות הגישה הכלכלית הגורסת הקטנת מעורבות המדינה בפעילות הכלכלית, בהפרטה, בחופש פעולה בשווקים הכלכליים, בהקטנת התכנון הממשלתי המרכזי. גישה כלכלית זו מקטינה את מעורבות הממשלה בכל התחומים בהם היזמים הפרטיים ומנגנוני השוק הראו נכונות לבצע בעצמם את הפעילות הכלכלית. היא יושמה בתקיפות על-ידי שר האוצר, לשעבר, מר בנימין נתניהו. היישום היה לדעת רבים, כולל כותב שורות אלו, בדרך חריפה ותקיפה מדי, אך הגישה ביסודה נראתה כיחידה האפשרית בעולם הגלובלי, הקפיטליסטי הנהוג כיום. עלי להבהיר, אינני מסכים עם הקפיטליזם הדורס, אני בעד משטר כלכלי קפיטליסטי עם חמלה ודאגה לרווחת אלה שמתקשים לדאוג לעצמם.
טענות המכללות המתוקצבות הן רבות. אציין רק מספר מהן, בשל קוצר היריעה, אבחן אותן ואמליץ מה ראוי וניתן לעשות.
טענה א' - המכללות הלא מתוקצבות מתחרות עם המכללות המתוקצבות.
טענה ב' - הגידול במספר המכללות הלא מתוקצבות משנה מפת ההשכלה הגבוהה בישראל. (בעתיד יתכן שמירב תלמידי התואר הראשון ילמדו במכללות לא מתוקצבות).
טענה ג' - הטיפול במכללות הלא מתוקצבות במסגרת המועצה להשכלה גבוהה הוא מקל יותר מזה הניתן למכללות המתוקצבות.
טענה ד' - למכללות לא מתוקצבות ה"מחליפות" שלוחות של אוניברסיטאות זרות ניתן אישור לפתוח לימודי תואר שני מיד עם פתיחת המוסד ואילו מכללות מתוקצבות חייבות להמתין עד עבור ארבעה מחזורי לימוד התואר הראשון באותם התחומים.
טענה ה' - המכללות הלא מתוקצבות יציעו למרצים טובים ומוכשרים תנאי עבודה טובים יותר מאלה המוצעים להם על יד המכללות המתוקצבות.
התשובה לטענה א' היא שאין כל רע בתחרות, ההפך, תחרות מביאה ליעילות ובתנאי שיש פיקוח על איכות. ראשית עלינו לזכור כי המחקר האקדמי נעשה ברובו באוניברסיטאות והמכללות עוסקות בעיקר בהוראה. מירב המכללות מכשירות פרופסיונלים במקצועות המשפטים, מינהל עסקים, מחשבים, ממשל, ודומיהם. המכללות אינן עוסקות במדעים הניסויים. לא שמעתי טענה ולו הושמעה היתה מופרכת כי איכות ההוראה ואיכות הבוגרים במכללות המתוקצבות עולה על זו של המכללות הלא מתוקצבות.
העובדה היא שאין מספיק מקומות בכיתות במכללות המתוקצבות וכי גם כשיש מקומות פנויים, עדיין לא קטן הביקוש ללימודים במכללות הלא מתוקצבות. מכאן שיש ציבור גדול מאוד של סטודנטים שמוכן לשלם שכר לימוד, המכסה את עלות הלימוד, כדי ללמוד במכללות לא מתוקצבות.
אם השוק מוכן ויכול לספק את המוצר ללא תמיכה מתקציב המדינה ואם הצרכן מוכן לשלם את שכר הלימוד הריאלי, מדוע צריך הציבור באמצעות תקציב המדינה לממן את המכללות המתוקצבות. היה ראוי לכוון את המכללות המתוקצבות לעסוק באותם תחומים או לפעול באזורים גיאוגרפיים בהם לא מוכן הסקטור הלא מתוקצב לפעול. צריך ליצור מצב שבו כל החפץ ללמוד וראוי ללמוד במוסד אקדמי יוכל ללמוד בישראל.
התשובה לטענה ב' - אכן הגידול במספר המכללות בכללן וזה של הבלתי מתוקצבות משנה וישנה את מפת ההשכלה הגבוהה. האוניברסיטאות, כבר היום, מתמחות במדעים הניסויים בהם אין להן תחליף בשוק ובתארים המתקדמים בהם התואר השלישי, דוקטורט, והתואר השני המחקרי עם עבודת גמר. סביר כי שינוי זה במפה יביא לשינוי בשיטת התקצוב של מערכת החינוך הגבוהה, בו תחול הפרדה בין התקציב למחקר אקדמי והתקציב להוראה אקדמית.
המכללות המתוקצבות תאלצנה לאתר לעצמן פעילויות שיצדיקו תקצוב ציבורי, משום שאין להן תחליף. העובדה שהן קיימות אינה סיבה להמשיך ולתקצב אותן.
התשובה לטענה ג' - אם אכן טענה זו צודקת בודאי שיש לה סיבה טובה. על המועצה להשכלה גבוהה ובייחוד הוועדה לתכנון ולתקצוב שלה, להבטיח שאכן יש מקום לתקצב מכללה המבקשת זאת ואילו מכללה שאינה מבקשת תקציב, כל שצריך לבדוק הוא שיש ביטחון ולו לכאורה שהיא יכולה לספק "הסחורה" המובטחת.
בשני סוגי המוסדות על הרגולטור להבטיח את היכולת לספק לימודים ברמה המקצועית הנדרשת. לפי מיטב ידיעתי, הדרישות המקצועיות של כל המכללות הן זהות. על המפקח להיות זהיר ביותר בטרם יחייב את תקציב המדינה, ואילו המוכן להשקיע ממשאביו סביר שבחן ההשקעה בדקדקנות הנדרשת.
התשובה לטענה ד' - הסיבות שלמכללות לא מתוקצבות המחליפות שלוחות זרות ניתן לפתוח לימודי תואר שני מיד עם הקמתן בתנאי שבמוסד הקודם היו לימודי תואר שני לפחות במשך עשר שנים הוא בכך שהן הוכיחו שיש בסיס לטענתן שהן יכולות לעמוד במשימה.
התשובה לטענה ה' - העובדה שחלק מהמכללות הלא מתוקצבות מצליחות למשוך מרצים טובים ומצטיינים, ולהחזיר ארצה מדענים ישראלים שלא מצליחים להבטיח לעצמם מקום עבודה בישראל, בשל הצמצום התקציבי של מערכת ההשכלה הוא רק לברכה. ראוי לתגמל את המרצים הטובים כפועלם ולא בהתאם לקשיי התקציב.
לסיכום, יש מקום ותפקיד חשוב למכללות הלא מתוקצבות. יש לבחון ולהגדיר מחדש את מקומן של המכללות המתוקצבות. במסגרת זו יש להבהיר מדוע המדינה חייבת לתקצב שירותים היכולים להינתן ללא תמיכתה. יש לבחון את האפשרות לתמיכה בסטודנטים משכבות חלשות כפי שהדבר נעשה כבר כיום ברוב המכללות הלא מתוקצבות מתקציבן הן) ולא לתמוך במוסדות שיש להם תחליף טוב (בשל העובדה שהם נתמכים בהווה).