יעקוב טליה מתגורר בחוות יחיד בין סוסיה לבית יתיר המסומנת במפה כ"חוות לוציפר" (הבריטים שיבשו את השורש צ. פ. ר) וידועה גם בשמה - חוות נוף הנשר או חוות טליה. מזה כ-15 שנה יעקוב טליה גר בחווה, עוסק בחקלאות מעורבת, משקיע, בונה, משפץ ומשדרג את השטח. סופג התנכלויות וגנבות מהערבים, פרובוקציות והתפרעויות מארגוני שמאל וערבים כמו תאיו"ש, יחס קר מראש המועצה והמנהלת, אך מחזיק מעמד. כל זה עד שביום בהיר אחד, לפני שבוע ימים, בא המנהל האזרחי והודיע שהשטח, כמו שהוא, עובר לבעלות ערבית.
חוותו של טליה עצמה ממוקמת על שטחי מדינה ואושרה בשנת 95 ע"י יצחק רבין. יש לציין שע"פ חוק אדמה שאין עליה בעלים, המעבד אותה 7 שנים ומעלה הוא בעל הזכות להמשיך ולעבד אותה. האדמה ע"פ מפה צבאית היא במעמד שטח "סקר" (אדמה שלא טענו עליה בעלות והמדינה מייחסת אותה לעצמה, כדי לשנות מעמד כזה צריך להוכיח רצף עיבוד קרקע במשך דורות).
ארבע חמולות ערביות מהאזור טוענות בעלות על השטח, בידיהן מסמכים ירדניים נחותי דרגה מלפני שנת 67 המאפשרים רעיית צאן בשטח בלבד. עד כה המנהל האזרחי ואף בג"צ, אליהם פנו הערבים, דחו טענות אלו. השטח ברובו המכריע עמד שומם ללא ערבים. נקודה אחת נעזבה מאוחר יותר לשלב הקמת החווה. ארגון תאיו"ש פתח במסע הפגנות, התנכלויות ופרובוקציות ממומנות ומתוזמרות נגד החווה ובעליה.
המנהל האזרחי מצידו הכריז שכדי למנוע היתקלות בין יהודים לערבים השטח ייסגר לכניסת ישראלים ויועבר לערבים. הצו נכנס לתוקף ב-25.12.06. הגדיל המנהל לעשות בכוונתו לאפשר לערבים להתגורר על שני גבעות שולטות בשטח בעתיד, כך עולה מרוח המסמך שהוגש ליעקב טליה ומשיחה עם אנשי המנהל. אחת מהן, גבעה סמוכה לחוות טליה, זוהתה במחקר מדעי ע"י ד"ר עוז גולן כסלע המחלוקת המקראית, שם התרחש הסיפור הידוע בזמן ששאול רדף אחרי דוד, ומלאך השם נגלה לו וציווה עליו להניח לדוד ולרדוף אחרי הפלישתים. המנהל האזרחי התעלם והחליק נהלים של עצמו במהלך הזה ואף טען שאת השטח מעבדים ערבים מזה דורות. מוסדות ישראלים בחזית שרות התעמולה של אש"ף, זה כבר חדשות ישנות.
שטח החווה אסטרטגי וצופה על העיר ערד ממערב וממזרח כל עמק והר חברון עד דימונה רבת עמון וים המלח. במדיניות ראש מנהל אזרחי קודם היה קו של קידום רצף אסטרטגי יהודי באמצעות חוות היחיד שבונות קו מסוסיה לבית יתיר. הפקרת השטח של טליה לערבים תשבור את הרצף היהודי ותפקיר את ארד לטילי קאסם. ידוע שהרשות הפלשתינית מממנת ביד נדיבה כל היאחזות קרקע בקרבת יהודים על-מנת לפתוח פתח לתפיסת שארית השטח. כל זאת בנוסף לאיום של גדר ההפרדה שהולכת ונבנית באזור ותעבור או באזור החוות על הקו הירוק או שתחתוך ליעקב שטחים חקלאיים ותשבור את רצף ההתיישבות מזרחה. כאשר השטח יימסר לערבים הם יתבעו וגם יקבלו פיצויים על גדר ההפרדה.
יעקוב עצמו עלה לפני 15 שנה מדרום אפריקה. הוא ומרבית משפחתו המתגוררת בכל חלקי הארץ גרי צדק ומזה שנים הוא עמל על שטח החווה, דואג לאיזונו האקולוגי ולהתאימו לחקלאות. בעבר היה בידיו עדר של כבשים, כ-600 ראש שנגנב כולו על-ידי הערבים לפני 3 שנים. יעקב הצליח להקים עדר חדש של כ-100 ראש, עוד ברשותו כמה תרנגולות ופרה אחת. זהו אזור ספר והחקלאות קשה, מקבלים רווח שנתיים כן שנתיים לא, אבל יעקוב דבק בעיבוד הקרקע, משקיע בעבודות ישור, מילוי וסגירת ערוצי נחלים. שנות הבצורות האחרונות לא הניבו בציר ומובן שאין סיוע מאף גורם. יעקוב מגלם באורח חייו בלי הכרזות דרמטיות את הקשר המתחדש שבין האדם לארצו ולאדמתו.
ראש מועצת דרום הר חברון, צביקי בר חי, לא מתאמץ להתערב או למנוע את העברת הקרקעות לערבים למרות ששבירת הרצף הטריטוריאלי היהודי יפגע כמובן גם במועצה כולה. יש צעדים אפקטיביים שניתן לנקוט כעת, כאלו שעבדו בעבר מול המנהל האזרחי אשר פועל תחת המניע המנחה של השגת שקט. הפגנות מאורגנות ונוכחות יהודית בשטחים החקלאים של יעקוב טליה ונטיעה מאורגנת של עצי זית שכידוע הם בעלי מעמד משפטי של תפיסת בעלות על קרקע.
יעקוב טליה הוא יהודי עמל פשוט וצנוע, אין לו קשרים במועצה המקומית, לא מכרים במנהלת ולא אצל המח"ט בחוותו המבודדת הוא לא נגיש לרשת ולמדיה ואין לו דרך לידע את הציבור על מסע ייסוריו.
סיפורו הובא לידי באמצעות שכנו מחוות מגן דוד ,יוחנן שרת, יהודי מרתק בפני עצמו, חקלאי, אקולוג ואידיאולוג שלמרחבי הידע ההשכל והתוכחה שלו אפשר להקשיב שעות. בן למשפחה מיוחסת ומפורסמת מגרמניה, עלה בשנת 88, יחיד ממשפחתו שחזר ליהדות. יעקוב ויוחנן מקיימים ביניהם לא רק רצף טריטוריאלי יהודי אלא גם עזרה הדדית שהיא דרכם היחידה לעמוד בפרץ. שניהם זקוקים להירתמותנו הדחופה והמיידית: א- לביטול הגזרה ע"י נוכחות בשטח של הפגנות, ע"י קביעת עובדות ושתילת עצים ע"י פנייה לאמצעי תקשורת ואנשי ציבור. וב-עבודה עברית שלנו, נאמני הארץ ואוהבייה, בחוותיהם בכל מה שיזדקקו.
