המכתב הסודי לאריק

הטור של עידן תחשוב שנייה, ניר, מה היה קורה אם אריק היה מתעורר. מה היית מספר לו (בהנחה שמישהו ייתן לך להתקרב אליו). מה הדבר הראשון שהיית רוצה שיידע שקרה בשנה בה הוא נכנס למצב PAUSE. על ה"מהפך" ברצועת עזה פרי מדיניותו? על ה"מפץ" של אולמרט פרי באושיו? על פרי ביטנו עומרי שהולך לכלא? על מלחמת לבנון והקסאמים בשדרות פרי רוחו או על השחיתות ההולכת וגואה, אותה הקרין לעם כפרי מעלליו. עזוב "לא רוצה לדבר איתו". נגיד, רק נגיד. הרי גם ככה לא נשאר לו הרבה. או אולי כן, הרי כל הזמן דיברו על זה שהוא אוטוטו הולך וכבר הכינו חבצלות של הספדים. דבר אחד בטוח הוא כאן עד להודעה חדשה. בקומה. לא זקופה, אבל קומה. אז מה אתה אומר, ניר? אולי תספר לו על הדברים הטובים שקרו במדינה מאז שעזב? זה יכול להיות ממש נחמד. שלא ככה איך שהוא קם תתחיל ליפול עליו עם השטויות שלך: למה ככה ולמה ככה? בכל זאת - הבנאדם רק התעורר. אתה רוצה להכניס אותו לקומה של עוד שנה? מה אתה שואל? מה היה טוב בשנה שחלפה? אה... רגע, תן לחשוב. בוא נתחיל, מה היה לנו. וואלה לא יודע. נראה כאילו הכל אותו דבר. מדשדש כזה. עכשיו כשאני באמת חושב על זה הדבר הטוב היחיד זה ההתפכחות שמתחילה בעם. אולי תציע לו איזה כבש לאכול, סתאאאם. יודע מה, יש לי רעיון! אולי תספר לו דברים נחמדים: על הכבשים בחוות השקמים, על השלג שירד, על הפריחה, על המדור החדש "ראש בראש"... הלו, ניר, מה אתה מתעסק שמה? תעזוב ת'מכשירים!

הטור של ניר

תרגיע, עידן, עם הראש הקרימינלי שלך. איפה זה היה?! אני זוכר ששמתי את זה כאן באחת המגירות. אה, הנה מצאתי! אתה רואה, זה המכתב ששלח אולמרט לאריק. אתה הראשון שזוכה לשמוע מה כתוב בו. לוק, אנד ליסן!

אריק יקר,

שנה עברה מאז מותך (אופס, פליטת פה. סליחה). האמת שהמדינה בלעדיך שונה. אתה חסר לכל כך הרבה אנשים. לי דווקא אתה לא חסר כי בלי השבץ שלך לא הייתי מגיע בחיים להיות ראש ממשלה (אופס, פליטת פה. סליחה).

אז מה אומר ומה אגיד? עברה עלינו שנה רגועה ונחמדה. נכון, פה ושם עדיין אנחנו נלחמים בגדה המערבית. פה ושם אנחנו עדיין נלחמים ברצועת עזה כי היית כזה טמבל וסירבת לבצע את ההינתקות בהסכם (אופס, פליטת פה. סליחה). פה ושם גם היה לנו איזה מבצע קטנטון בלבנון. לא משהו רציני, סתם איזה משהו פיצפון. יומיים-שלושה, אולי קצת יותר. כמה הרוגים, שניים-שלושה, אולי מאה ושמונים. מי סופר. באמת משהו קטן. פה ושם הושלכו אלינו קטיושות. לא משהו רציני, 10, 20... אולי 3,000. אני כבר לא זוכר במדויק. כן, היה פה איזה מבצע קטן בלבנון בקיץ. אבל הכל בגלל שלא עשית כלום שש שנים בגבול עם לבנון! (אופס, פליטת פה. סליחה).

מה עוד היה לנו? היה לנו את ג'קו, מירי מסיקה, קרן פלס, ארץ נהדרת, שמעון פרס. איך אפשר בלי התרח הזקן הזה שאני כבר מת לזרוק אותו למשכן הנשיאות במקום האנס מקריית מלאכי (אופס, פליטת פה. סליחה). היה גם את ארקדי גאיידמק. בכל ערוץ, בכל תחנת רדיו, בכל עיתון ובכל מקום. הבן אדם השתכפל. אני והוא קצת התכסחנו. כל מה שלא הצלחתי לעשות, הוא הצליח לעשות, המאפיונר (אופס, פליטת פה. סליחה).

מה עוד היה לנו? אני באמת לא זוכר כבר. זה באמת קשה להיות ראש ממשלה, אריק. לא האמנתי שזה כל כך קשה. כשציפי ואני הסתכלנו עליך זה נראה קל. אבל אל תחשוב שאין לממשלה שלנו הישגים. בתחום הביטחון יש לנו... טוב, בעצם, נשנה תחום. בתחום התיירות... לא, בעצם, נשנה תחום. בתחום הבריאות... לא, אולי בתחום החוץ? לא. בתחום הכלכלה? לא, עזוב. אה, נזכרתי! השבוע ירד פה שלג. שלג יפה. זה היה בכותרות הראשיות בכל מהדורות החדשות ובכל העיתונים! הפסיקו להתעסק עם השחיתות ועם המלחמות ועם השטויות האלה. התעסקו עם דברים רציניים סופסוף: עם השלג! תגיד, אריק, בזמנך היה שלג?! כי לי לא זכור משהו כזה. אז אתה רואה? בכל זאת היה לנו הישג כלשהו.

טוב, אריק, כאן אני חותם את המכתב. הייה שלום, ידידי היקר. נוח על משכבך בשלום (אופס, פליטת פה. סליחה).

שלך,

אהוד