עשרה בטבת מוכר כאחד מארבעת הצומות הבאים להזכיר את חורבן בית ראשון. זה היום בו החל המצור של נבוכדנצר על ירושלים. בעקבותיו באו על העיר שלוש שנים קשות המתוארות על-ידי ירמיהו במגילת איכה, עד לפריצת חומות העיר בי"ז בתמוז וחורבנה בט' באב באותה השנה. הצום הרביעי הוא צום גדליה.
בית ראשון נחרב על שלוש עבירות שבין אדם למקום עליהן נאמר "ייהרג ובל יעבור" - גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה.
שלושת הנביאים האחרונים: חגי, זכריה ומלאכי, התנבאו כי צום עשרה בטבת, כמו שלושת הנוספים יתבטלו מן העולם ויהפכו לימים טובים. היה זה בימים שלאחר כורש אישר את חזרתם של בני-ישראל לארץ ישראל. הם סייגו את הנבואה בכך שעל ישראל להיות ישרי דרך ומחפשי אמת ושלום.
ואכן, הקפדה על מצוות שבין האדם למקום לבדה לא שמרה על בני ישראל מפני חורבן נוסף, ובית שני חרב בשל שנאת חינם והתנכלותם של הקנאים למתונים, ולהפך.
עם קום מדינת ישראל, בימיה הראשונים של הכנסת התנהל דיון על המועד בשנה בו יחול יום הזיכרון לשואה ולגבורה, וברוב קולות- ולמרות בעיה הלכתית בקביעת יום זיכרון בחודש השמחה ניסן - נבחר כ"ז בניסן, שהוא יום התקוממות גטו ורשה.
במקביל נבחר י' בטבת כיום הקדיש הכללי - היום בו אנו זוכרים את קורבנות ישראל שמקום מותם וקבורתם אינו נודע. יום זה אומץ על-ידי הציבור החרדי כיום הזיכרון ל"שואה" משלהם, ונוכל לראות רבים מהם עולים ל"יד ושם" ביום זה ואמירת משניות לזכר קורבנות השואה. גם החינוך הממלכתי הדתי העביר את הדגש של י' בטבת מיום צום על המצור על ירושלים כחלק מתהליך חורבן בית -המקדש לנושא זה של יום הקדיש הכללי.
"לכל איש יש שם" - (אמרה היונקת את רעיונה, בין השאר, מהפסוק של ישעיהו "ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם") גם אם יידמה לנו לעיתים כי היהדות מתנגדת לאינדיבידואליזם, הרי שקיומו של היחיד זוכה להתייחסות ולכבוד ביהדות. גבורתם של קורבנות השואה אינה רק במרד ובהתנגדות רבת עוז, אלא בהישרדותם היומיומית בימי התופת.
דבר זה התחוור לי בביקוריי במחנות ההשמדה מאיידנק ואושוויץ. לכל מזוודה וחפץ, יש שם ומאחוריה משפחה, שנאבקה על קיומה המוסרי והערכי בתוך הגהנום. גבורה זו אינה פחותה מהרמת נס מרד והלחימה פיסית.
זוהי חובתנו המוסרית הגבוהה לזכור את אותן המשפחות ואת אותם היחידים ואנו עושים זאת גם בי' בטבת ומקדשים את זכרם. סיפור מותם של לוחמי יודפת המסופר בהצגה בשם זה, שתיאטרון תאיר מעלה סביב י' בטבת מתחבר ליום הקדיש הכללי, כמו גם לחורבן הבית.
אנו מקווים כי במהרה בימינו יעלה העם היהודי את מוסריותו האישית והכללית, יכונן את הבית השלישי ויהפוך את ימי התענית למועדים ולחגים ככתוב בדברי הנביאים.
