סדאם חוסיין לא רצה למות בתלייה. מוות משפיל שכזה מיועד לרוצחים מן השורה ולא לשכמותו. הוא ביכר מוות בירייה - כלוחם, מוות שניתן להתכבד בו. בית המשפט העירקי לא נענה לבקשתו האחרונה של סדאם חוסין והוא ניתלה כאחד הרוצחים.
הוצאה להורג היא אמירה נוקבת וחמורה של החברה כלפי היחיד המוצא להורג ומסר חמור לחברה כולה. כה נוקבת וחמורה אמירה זו, המסר הוא כה חד כיווני ובלתי ניתן לתיקון - עד שרבים מתנגדים לעצם זכותה של חברה ומערכת החוק לנקוט בעונש מוות. דווקא לכן על החברה לדייק ולדקדק בכל גינוני הענישה כדי שהמסר החריף יהיה חד-משמעי וברור.
ראויה להערכה התעקשותם של העירקים להמית את סדאם חוסיין כאחד הפושעים ולשלול ממנו את הלגיטימציה שבהאדרת מעשיו והעלאתם במעלות האידיאולוגיה. המסר בהוצאתו להורג של סדאם חוסיין נועד לו, לתומכיו ולחברה כולה - אין "רצח כשר" אין "רשיון להרוג" חפים מפשע וסופו של רוצח לתליה. המסר שבעונש לא פחות חשוב מהעונש עצמו.
מסר זה צריך שתלמד גם ממשלת ישראל העוסקת בימים אלה בסוגיית שחרור אסירים. שחרור טרוריסטים על-ידי הממשלה או על-פי החלטתה ולא על-פי החלטה משפטית היא מסר מעוות לפיו: יש לדון את מעשיו של הטרוריסט במישור אידיאולוגי-שלטוני. העמדתו של טרוריסט כאתנן עובר לסוחר במסגרת סחר-מכר פוליטי מאדירה את מעשיו ותואמת את עמדתם של הטרוריסטים לפיה מעשיהם הם אקט לגיטימי של התנגדות אידיאולוגית לשלטון.
הגיע הזמן שמדינת ישראל תעביר מסר חד-משמעי לטרוריסטים ולעולם כולו - טרוריסט הוא פושע כאחד הפושעים. ככזה הוא הורשע בדין - וככזה הוא ירצה את עונשו עד תומו או עד שיצא לחופשי בהליך משפטי ראוי. הליך מדיני כזה או אחר אינם עילה לשחרר טרוריסטים ממאסרם. מי שמשחרר טרוריסטים במסגרת הליך מדיני - לא רק מאפשר להם לחזור לדרך הטרור אלא גם נותן להם לגיטמציה לעשות זאת.